בחודש נובמבר 2021 נרשמה התובעת לקורס ספרות אצל הנתבעת, שהינה בית ספר ללימוד ספרות.

מקום בית הספר הינו בכרמיאל. מקום מגוריה של התובעת הינו אשקלון. לטענתה הובטח לה שהקורס יתנהל בשפה הרוסית.

לטענת התובעת, במשך כארבעה שיעורים נסעה מאשקלון לכרמיאל ובחזרה. אלא, שהקורסים התנהלו בעברית בלבד. הוצע לה שבסוף השיעור תקבל הסבר ברוסית, וגם בכך לא עמדה הנתבעת. המורה פשוט התעלמה ממנה. את הקורס היא שילמה במספר שיקים.

לטענתה אין ממש בטענת הנתבעת לפיה עלות ערכה המקצועית שקיבלה עומדת על סך של 1,500 ₪ שכן ערכה פחות מכך.

דין התביעה להידחות. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר עוסקת בהדרכת קורסים בתחומי היופי השונים מזה שנים רבות.

ביום 2.11.21 נרשמה התובעת לקורס תספורות נשים וזכתה למחיר מוזל בסך של 6,500 ש"ח.

הקורס התחיל ביום 1.11.21 והסתיים ביום 24.1.22. הקורס כלל כ-10 מפגשים בני 4 שעות כל אחד.

במענה לטענות התובעת מובהר, כי הקורס כמו כל הקורסים בבית הספר התקיים בשפה העברית ותכנית הלימודים בנויה על ידי צוות מקצועי ומנוסה. טענתה של התובעת לפיה נכחה בארבעה שיעורים הינה שקרית, והיא נכחה בשבעה מתוך תשעה מפגשים. ולראיה צירפה הנתבעת דוח נוכחות של התובעת.

המרצה מעבירה את הקורס בעברית וזאת לקהל תלמידים מגוון.

יצוין כי המרצה דוברת שפות עברית ורוסית ובמידת הצורך מסבירה גם ברוסית. במהלך הלימודים ועד למועד הגשת התביעה לא התלוננה התובעת על תפקוד המרצה או קושי בשפת הלימוד, אלא רק העלתה טענה באשר לקושי הכרוך בנסיעה בין אשקלון לכרמיאל. היא ביררה בשיחת מסדרון את הקושי להפסיק את הלימודים לקראת תום הקורס, שכן היא מעדיפה ללמוד במקום הקרוב למקום מגוריה. התלמידה קיבלה תשובה חד משמעית כי לא תתאפשר הפסקת לימודים, אלא בהתאם לתקנון. בית הספר מוסר ערכת עבודה לצורך התנסות מקצועית ועל כן לא ברורה הערכת השווי שבה נקטה התובעת באשר לערכה זו.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמי לכך;

ראשית, עיינתי במסמכים שהוגשו בתיק זה לרבות התקנות ולא מצאתי, כי נאמר בהם, כי שפת ההוראה תהיה רוסית. במענה לשאלתי, השיבה התובעת כי היא קיבלה הבטחה בעל פה כי שפת ההוראה תהיה רוסית. ובכן, אינני נותן כל אמון בטענה זו שהעלתה התובעת ואני סבור שגרסתה איננה מבוססת ולא ניתן להסתמך עליה.

שנית, אני סבור שאכן התובעת שאלה לגבי שימוש בשפה הרוסית במסגרת הקורס ונענתה כי ניתן יהיה להסביר לה נושאים לא מובנים בשפה הרוסית, אך לא יותר מכך. אני נותן אמון בדברי המרצה אבן חן ולפיהם, בעת הצורך היא מפסיקה את ההרצאה בעברית ונותנת הסבר בשפה הרוסית.

שלישית, אני אף נותן אמון בדברי מנהלת הקורסים, מטעם בית הספר אשר הסבירה כדלקמן:

"המערך של השיעורים אלה קורסים שמפוקחים על ידי משרת התמ"ת. הקורס הזה נבנה ספציפית לתלמידים מכל המגזרים ומכל השפות. תשעים אחוז זה פרקטיקה. שיעור ראשון זה מבוא. השאר זה פרקטיקה מתחילים לעבוד עם המוצרים. יש תלמידים מהמגזר הערבי, גם בשפה הרוסית.... הקורסים אצלנו מתנהלים בעברית. השפה המרכזית העיקרית זה עברית. המרצה כן יכולה לתרגם אם יש לה יתרון שהיא דוברת רוסית אז מפנים אותה לתלמידה שהיא מתקשה יותר. המנכ"ל שלנו היא בחו"ל ולא יכלה להגיע. גם היא מול התובעת שאלה אותה זה יהיה ברוסית והיא ענתה לה שזה לא יהיה ברוסית אבל מה שנוכל לעזור לה נתרגם לה. התלמידה לא ביקשה לבטל עקב השפה העברית אלא כי היא מצאה מקום ליד הבית שלה. היא פנתה לויקה שהיא מצאה מקום יותר קרוב ורוצה לבטל את הקורס והבינה שאחרי שבעה מפגשים וקבלת ערכה הבינה שלא תוכל לבטל."

רביעית, אני סבור שאין להורות להחזיר שכר לימוד לאחר שהתובעת נכחה בשבעה מתוך תשעה שיעורים.

חמישית, אני סבור שקורס במקצוע הספרות, רובו ככולו הוא פרקטי והוא נלמד בעיקר כתוצאה מהדגמה, ניסוי וטעיה. אני סבור שחשיבות ההסברים המילוליים אינה קרדינלית, והידע נרכש בעיקר כתוצאה מהתנסות מעשית.

מכל המקובץ התביעה נדחית.

מורה, כי לפנים משורת הדין, כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות לבקשת רשות ערעור בהתאם לתקנות.

ניתן היום, י' אב תשפ"ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.