1. בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה בגין נזק שנגרם לרכבו.

לטענת התובע, בנו נהג ברכבו ביציאה ממתחם של מרכז קניות ורכב הנתבעים שהגיע למתחם בירידה, פנה שמאלה, סטה לנתיבו ופגע ברכבו. מכאן לטענתו אחריות הנתבעים לתאונה ולנזק.

1. מנגד טוען הנתבע 2 שנהג ברכב כי התאונה קרתה בעת שנסע בירידה לכיוון המתחם ועוד לפני שהתחיל בפנייה שמאלה. לטענתו, נהג התובע פנה ימינה במהירות גבוהה, סטה תוך כך לנתיב נסיעתו ופגע ברכבו. מכאן לטענתו אחריות בנו של התובע לתאונה.

על- פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. אני מוצא להעדיף גירסת הנתבע 2 לאופן קרות התאונה. אבהיר.

בהתאם למיקום השברים על הכביש (תמונה סומנה ת/2 במהלך כתיבת פסק הדין) אשר מפוזרים גם בירידה ולא רק באזור שלפני הפנייה שמאלה, אני מוצא שמקום הפגיעה הראשון בין כלי הרכב היה בעת שרכב הנתבעים עוד היה בירידה לכיוון מתחם הקניות ועוד לפני שרכב הנתבעים החל בפנייה שמאלה.

מיקום השברים על הכביש תואם לגירסת נהג הנתבעים באשר למיקום התאונה ולא עולה בקנה אחד עם גירסת התובע למיקום קרות התאונה, שטען כי הנתבע פנה שמאלה ואז פגע ברכבו (סע' 5 לכתב התביעה.

עוד על-פי תמונה נ/3 נראה רכב התובע אחרי התאונה כשהוא עוצר בכיוון העלייה, שעה שלו היתה התאונה קורית לפני שהתחיל בפנייה ימינה לכיוון העלייה, היינו מצופים כי לא היה עוצר באותו מיקום.

1. בתמונה שסומנה ת/2 נראית משאית אקראית שיורדת בירידה וצמודה לצד ימין של הנתיב. כל השברים נמצאים מצד שמאל שלה ביחס לכיוון נסיעתה. מיקום השברים ביחס לנתיב מעלה המסקנה כי רכב הנתבעים היה בעת התאונה משמאל לשברים ביחס לכיוון נסיעתו בירידה וכי עם הפגיעה נפלו השברים והתפזרו משמאל לרכב.

מיקום השברים ביחס לנתיב מאשש גירסת נהג הנתבעים כי נסע בנתיבו צמוד לימין ברגע התאונה (עמ' 2, ש' 12; עמ' 3, ש' 3) ולא חרג לנתיב הנסיעה של רכב התובע.

מכל אלה אני מוצא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח גירסתו כי נהג הנתבעים הוא שחרג לנתיב הנסיעה של רכבו ומכאן שלא הצליח התובע להוכיח אחריות של נהג הנתבעים לתאונה.

מיקום השברים שיש בו להעיד הן על מיקום התאונה ביחס לכביש והן על מיקום רכב הנתבעים בנתיבו קודם שקרתה התאונה, מעלים המסקנה לאחריות של בנו של התובע לאופן קרות התאונה, שעה שעם הפנייה ימינה, ככל הנראה ללא שדה ראייה מספק חרג בנו של התובע מנתיבו ופגע ברכב הנתבעים שהיה בירידה.

יושם לב לעדות הנתבע לפיה אחרי התאונה התובע, שהוא אביו של הנהג, הגיע למקום והציע לשלם חלק מההשתתפות העצמית של הנתבע כדי שזה ייקח אחריות על התאונה; וזאת מאחר שהבין שבנו לו מכוסה במסגרת הביטוח על רכבו. יש בכך כדי לבסס המסקנה כי התובע הבין שבנו אחראי לתאונה, אלא שאין ביטוח המכסה נהיגתו.

התוצאה:

1. אשר על כן התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע 2 סך של 400 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

אין צו להוצאות נוספות.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין, בכפוף לפגרת בתי המשפט, לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ב, 25 יולי 2022, בהעדר הצדדים.