1. בפני התנגדות לתביעה על סכום קצוב.
2. בית המשפט הודיע על כוונתו להכריע בהתנגדות בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וניתנה למשיב הזכות להשיב להתנגדות, אך זה בחר שלא לעשות כן חרף ארכה שניתנה.
3. תחילתו של הליך זה בהגשת תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, תיק הוצאה לפועל מספר 536769-08-21, ביום 29.8.2021 (להלן – "תיק ההוצל"פ"), לתשלום סך של 7,518 ₪ בגין אי תשלום אגרת רישוי שנתית לרכב 9357771 (להלן – "הרכב") שלא שולמה בהתאם לסעיף 3(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] בצירוף הוראת תקנה 15א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
4. המבקשת הגישה התנגדותו בחלוף המועד אשר נקצב בדין.
5. בהתנגדות טענה המבקשת כי הרכב מושא החוב נמכר עוד בשנת 2014 על ידי בעלה, וכי לא הייתה מעורבת בהליך המכירה. בשל הזמן שחלף, לא זוכר בעלה של המבקשת את זהות הקונה ואין בידיו הסכם המכירה, אך שוקד על איתור ההסכם בו נקבע כי כל התשלומים הקשורים עם הרכב יחולו על הקונה. המבקשת טוענת כי לא קיבלה כל דרישה לתשלום חוב, או איזו פנייה לתשלום רישיון הרכב במהלך השנים.
6. המבקשת טוענת כי קיבלה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל וכל נודע לה על החוב מושא התביעה. המבקשת אינה מפרטת מתי קיבלה את האזהרה ומהמסמכים אשר צורפו לתיק עולה כי האזהרה נמסרה ל"גויהרה – אחות" אשר חתמה על אישור המסירה ביום 28.12.2021. לאישור המסירה צורף תצהיר מוסר.
7. לתביעה שהגיש המשיב לא צורף כל אישור מסירה או העתק מהודעה על חוב, דרישה לתשלומו או התראה טרם נקיטת הליכים.
8. יש להידרש תחילה לשאלת עיתוי הגשת ההתנגדות והאם מתקיימות נסיבות המצדיקות הארכת המועד לכך. ככל שימצא כי התשובה לשאלה זו בחיוב – יש לבדוק האם טענות המבקש אינן מהוות 'הגנת בדים'. ככל שלא – יש לקבל ההתנגדות, כשלבית המשפט הסמכות לקבלת גם בתנאים.

הבקשה להארכת מועד

1. בהתאם להוראות תקנה 109י(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן – "התקנות") על התנגדות לתביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1(ד) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן – "חוק ההוצל"פ") להיות מוגשת בתוך שלושים ימים מיום מהמצאת האזהרה.
2. ככל שלא הוגשה ההתנגדות במועד, קובעת תקנה 109(א3) לתקנות כי בית המשפט אליו הועברה בקשה להארכת מועד כאמור, יהא רשאי להאריך המועד "והגשתה במועדים שקבע בית המשפט, תיחשב כאילו הוגשה בתוך שלושים ימים". בית המשפט אינו נדרש לטעם מיוחד לפי לשון התקנה.
3. המבקשת מודה כי קיבלה את האזהרה וכי "מעולם לא קיבלה כל מכתב... למעט האזהרה על הסכום הקצוב.." (סעיף 1.7 להתנגדות).
4. המבקשת אינה מפרטת מתי הומצאה לה האזהרה, ואין כל טעם בהתנגדותה להגשת ההתנגדות באיחור של חודשיים וחצי.
5. לתיק צורף אישור המסירה המפורט לעיל כאשר בהתנגדות אין כל התייחסות לאישור מסירה זה ולתצהיר המוסר המצורף לו.
6. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המסירה בוצעה כדין ועל כן אין להאריך המועד להגשת התנגדות.
7. למעלה מן הנדרש הרי שלאותה תוצאה אגיע גם לאחר דיון לגופה של ההתנגדות.

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם לסעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצל"פ, עם הגשת התנגדות לתביעה על סכום קצוב מועברת ההתנגדות לבית המשפט ואת ההתנגדות רואים כבקשת רשות להתגונן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר. בשים לב להוראה זו ולפסיקה הרלוונטית, על בית המשפט לשקול מחד גיסא את אינטרס התובע הנשען על תביעה שלכאורה אינה מוטלת בספק כמו גם את האינטרס הציבורי שביסודו עומד הצורך לייעל הליכי גבייה באותן תביעות שהצלחתן קרובה לוודאית. מאידך גיסא ישקול בית המשפט גם את זכות הנתבע להתגונן בהליך דיוני רגיל (בשונה מהליכי הוצאה לפועל) אשר הוכרה כזכות דיונית בסיסית הדומה בטיבה לזכות הגישה לערכאות המוכרת כזכות יסוד חוקתית.
2. לאור זאת קבעה הפסיקה כי על הנתבע לשכנע תחילה, כי יש ליתן לו רשות להתגונן. בשל השלב הדיוני ולאור זכות היסוד החוקתית האמורה קבעה הפסיקה כי ככל שיראה נתבע שלו טענות כנגד התביעה המצדיקות בירור כי אז יש ליתן לו הזדמנות לעשות כן בהליך רגיל.
3. בהתאם לרציונל זה – נוטים בתי המשפט ליתן לנתבע לממש זכות בסיסית זו. אלא שמימוש זכות זו מותנית בכך כי על המבקש להתכבד ולפרט את מהות הגנתו, וזאת בצורה קונקרטית וברורה. עוד נקבע בפסיקה כי אין הנתבע חייב לשכנע את בית המשפט שטענותיו אמת ודי להראות כי הגנה אפשרית בפיו, אף בדוחק, ובית המשפט יהא חייב ליתן לו רשות להתגונן (ראו למשל ע"א 101/89 עזרא ששון נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009)).
4. רק 'הגנת בדים' ממנה עולה כי אין בפי הנתבע כל טענה הראויה להתברר, תצדיק דחיית הבקשה (ראו י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ש. לוין עורך (1995), עמ' 676-677; ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (17.10.2010) והאסמכתאות שם; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518 ועוד).
5. על נתבע לשכנע כי עשויה להיות לו טענת הגנה כנגד התביעה, אשר ככל שתוכח תהווה הגנה של ממש, ובית המשפט אינו נדרש לקבוע האם יש לו לנתבע סיכוי להוכיח את הגרסה שבהגנתו הנטענת ויש להסתפק במסקנה כי ככל שתתקבל הגרסה כי אז יש לנתבע סיכוי כלשהו להצלחה.

טענות ההתנגדות לגופן

1. המבקשת טענה כי הרכב נמכר בשנת 2014 אך לא הביאה כל תימוכין לטענה זו. כמו כן, לא נטען על ידה כי בעת המכירה הועברה הבעלות ברכב לקונה.
2. המבקשת לא הביאה את פרטי המכירה משלא היה בידה במועד הגשת ההתנגדות הסכם המכירה של הרכב. אלא שמאז העלאתה של טענה זו חלפו חודשיים ועדיין הסכם המכירה לא הוגש, משככל הנראה לא אותר על ידי המבקשת.
3. גם לו היה הסכם המכירה היה מאותר על ידי המשיבה, כי אז משלא נטען על ידה כי הבעלות ברכב הועברה לקונה נותרה למעשה המבקשת בעליו של הרכב. המבקשת אף לא טענה כי דיווח על העברת הבעלות ברכב נמסר למשיב. על כן נותר המבקשת גם בהתאם לטענותיה היא בעליו של הרכב, וחלה עליה החובה לשלם את האגרה השנתית.
4. כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה היה על המבקשת להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתה במלואם והיא לא עשתה כן גם בזמן שחלף למן הגשת ההתנגדות. לא זו אף זו: גם לו יומצא הסכם המכר, הרי משלא דווח הדבר למשיב בהתאם לחובה שבדין והמבקשת אף לא טענה כך – נותרה המבקשת ממילא בעליו של הרכב ועל כן – חובת תשלום אגרת הרישוי ממשיכה לחול עליה.

סוף דבר

1. ההתנגדות נדחית. מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצל"פ כהגדרתו לעיל.

משלא הוגשה תגובת המשיב, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשפ"ב, 10 מאי 2022, בהעדר הצדדים.