ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' הרשמת הבכירה ו' חליחל) מיום 2.2.2022 ב-תאד"מ 38626-09-21, לפיו התקבלה תביעת המשיב לפיצוי בשל נזק שנגרם לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים בין משאיתו לרכב שהיה מבוטח על ידי המערערת (להלן: "הרכב המבוטח").

בתאריך 12.11.2020 אירעה תאונת דרכים בין המשאית שהיתה נהוגה על ידי המשיב לרכב המבוטח.

על פי הנטען כתב התביעה שהוגש על ידי המשיב, הרכב המבוטח פגע במשאית, תוך כדי עקיפה מימין וכניסה לנתיב נסיעתו.

הנזק שנגרם למשאית הוערך על ידי שמאי מטעם המשיב וחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט קמא.

כב' הרשמת הבכירה שמעה את עדויות הנהג וצפתה בצילומים שצולמו במצלמת הרכב, וקבעה כי האשם לאירוע התאונה מוטל על נהג הרכב המבוטח, אשר "חתך" את נתיבה של המשאית בניסיון לעבור לנתיבה בעת שנסעה ישר.

בהמשך למסקנה זו, קבעה כב' הרשמת הבכירה, כי היא מקבלת את חוות דעת השמאי, וחייבה את המערערת לשלם למשיב 12,268 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.

בהודעת הערעור מלינה המערערת על גובה הנזק בו חויבה וטוענת, כי למשאית לא נגרם כל נזק, ומפנה לצילומים שצולמו על ידי נהג הרכב המבוטח בזמן אמת.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ונספחיה, החלטתי לדחות את הערעור מבלי להידרש לתגובת המשיב.

כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מהראיות באופן בלתי אמצעי.

בענייננו, גם לגופו של ענין, לא עלה בידי המערערת להצביע על טעות בממצאי הערכאה הדיונית. המשאית נבדקה על ידי שמאי יומיים לאחר אירוע התאונה, והנזק צולם.

המערערת נסמכת על צילום אשר צורף לכתב ההגנה מטעמה, ותצהיר הנהג ממנו עולה, לכאורה, שהמשאית לא ניזוקה.

המשיב נחקר בנקודה זו, והעיד כי במבט ראשון לא ניתן היה להבחין בנזק. אולם, לאחר שנשטפה נקודת המפגש עם הרכב המבוטח, התגלו הנזקים (שריטות כהות), ועדותו נמצאה מהימנה.

אשר למצלמה שניזוקה, העיד המשיב, כי בצילום שצולם על ידי המבוטח, המצלמה "עומדת במקום שבורה, היה שמאי, הוריד אותה מהמקום שלה, אם זה שבור זה לא נתפס. המראה שבורה ועומדת. השמאי הוציא את המראה."

בהתייחס לשאלה אם יוכל להציג חשבוניות המעידות על תיקון הנזק, ענה המשיב כי לא החליף את הפנס השבור בפנס מקורי, כיוון שמדובר במשאית חדשה ועלות התיקון יקרה ולכן ביצע תיקון ב- 1,500 ₪, והמתין עד שיקבל את הכסף מן הפוגע מכיוון שפנס מקורי עולה 5,000 ₪. המשיב חזר והדגיש כי מדובר במשאית חדשה ויקרה.

אין אני סבורה כי שגה בית המשפט קמא בכך שהעדיף את גרסתו המגובה בצילומים על עדותו של מר פיפנו, הנהג ברכב המבוטח, אשר עדותו הופרכה בצילומים שצולמו במצלמת המשאית.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.

המערערת תשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

ניתן בלשכתי היום, ט"ז אלול תשפ"ב, 12 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.