לפניי בקשה לביטול הודעת תשלום קנס, אשר ניתנה למבקש ביום 26/12/2020 בגין הפרת חובת בידוד.

מן הבקשה עולה רצף של מחדלים הרובצים לפתחו של המבקש בלבד. המבקש היה מודע היטב לקיומו של הדו"ח אשר ניתן לו בגין הפרת בידוד לפני כשנה וחצי! המאשימה בתגובתה ציינה כי למבקש נשלחה הודעה בדואר רשום, אך זה לא נדרש. המבקש לא טען כי הכתובת אליו נשלחה הודעה זו שגוי. לנוכח האמור, משהוכחה חזקת המסירה, די היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

בעניין זה אף נפסק, כי הואיל ומדובר בעבירה מסוג "ברירת משפט", יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. שונה מצב זה ממקרה בו לנאשם זכות להישפט מלכתחילה, כברירת מחדל, וניתן פסק דין בהיעדרו, שאו אז ישנו מקום לשקול ביתר שאת אם ישנו מקום לבטל את הרשעתו (ראו רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל (2.6.2009)).

הדרישה לנימוקים מיוחדים להארכת מועד להישפט אינה בגדר סרח עודף מילולי מיותר; היא באה להקנות להחלטה להתיר שפיטה באיחור, הצדקה מהותית. דרישה זו לנימוקים מיוחדים מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט, וזאת על מנת לא לפגוע בתכליות המיוחדות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים בעבירות מסוג "ברירת משפט". אכן לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. מתן אפשרות במקרים מסוימים להרשיע אדם בהיעדרו או למנוע ממנו להישפט במקרים מסוימים משקפת את "האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי" (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם (6.1.2009)); רע"פ 329/10 סדגר נ' משטרת ישראל (27/1/10).

אף לגופו של עניין לא ניתן לקבל בקשה זו. המבקש הגיש בקשתו רק לאחר שקיבל מכתב מהמרכז לגביית קנסות לפיו עליו לשלם את סכום הדו"ח בצירוף תוספת פיגורים בגין אי תשלומו במועד. רק אז סבר המבקש כי עליו לפנות לבית המשפט. יתר טענותיו בנוגע לנסיבות מתן הדו"ח והתרשלות עורך הדין אליו פנה נטענו בלא כל בסיס ראייתי, ולכן אין מקום לבררן בחלוף זמן כה רב.

בהיעדר כל עילה המצדיקה קבלת בקשה זו, אני מורה על דחייתה.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשפ"ב, 19 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.