1. בפניי ערעור מנהלי. פסק דין זה ניתן על יסוד החומר שבכתב שבפניי (ראו תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2019, החלה על העניין מכוח תקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000).

2. הערעור מופנה נגד פסק דינו של בית הדין לעררים בירושלים (כב' הדיין א' חלבגה, 6.2.22) בערר 4632-21. בפסק הדין, סולק על הסף ערר שהוגש כנגד החלטה מיום 20.4.21 (להלן – ההחלטה) לדחות בקשה של המערער 2 (להלן – המערער) לשדרוג מעמדו למעמד קבע.

3. בפסק הדין נקבע כי הערר הוגש בשיהוי של 5 חודשים. בקשה של המערערים להארכת מועד נדחתה. בנסיבות אלה סולק הערר על הסף, תוך שצוין כי פתוחה הדרך בפני המערער להגיש בקשה חדשה להסדרת מעמד. לא התקיים דיון לגוף העניין, למעט הערה בשולי הדברים.

4. הערר הוגש ביום 21.12.21. הוראת סעיף 13כד(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן – החוק) קובעת כי ערר יוגש בכתב תוך 30 ימים מן המועד בו ההחלטה בעניינו של העורר פורסמה כדין, או מן היום בו קיבל העורר הודעה עליה, או מן היום בו נודע לעורר עליה, הכול לפי המוקדם. העוררים טוענים, כי ההחלטה נמסרה ביד לבא כוחם ביום 22.11.21. מן החומר עולה, כי ההחלטה נשלחה לבא כוחם הקודם של המערערים באמצעות דואר רשום ביום 25.4.21. בטופס מעקב משלוחים שצורף נכתב, כי הפריט נמסר למיופה כוח ביום 4.5.21.

5. צודקים המערערים בטענה, כי הטופס האמור אינו בבחינת אישור מסירה. עם זאת, הוא מהווה אינדיקציה בעלת משקל מזמן אמת לביצוע מסירה. אין בפניי תצהיר של בא כוחם הקודם של המערערים, העשוי לסתור את העולה מן הטופס. עם זאת, לא נסתרה טענת המערערים, כי בא כוחם הקודם שיגר מכתבי תזכורת למשיב (2.8.21, 18.11.21). מכתבים אלה, אף הם מזמן אמת, מהווים אינדיקציה, בעלת משקל, לאי ביצוע מסירה. הוא הדין בהגעת בא כוחם של המערערים ללשכת המשיב ביום 22.11.21, על מנת לברר מה עלה בגורל בקשתו של המערער. אין בפניי הסבר ברור מדוע ישלח בא כוח המערערים מכתבי תזכורת ויגיע ללשכת המשיב, אם אמנם קיבל את ההחלטה חודשים לפני כן.

6. בנסיבות אלה, ובאין הצגה של אישור מסירה ערוך כדין וחתום על ידי מי מן המערערים או מיופה כוחם, לא ניתן לאשר את פסק דינו של בית הדין, המניח (במשתמע) כי נעשתה מסירה כדין ביום 5.4.21. לא נעלמה מעיניי הוראת סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971, הקובעת כי

"מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר.... רואים את ההמצאה – אם אין הוראה אחרת משתמעת – כמבוצעת –

(1)אם דוּוַר מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה;

(2)במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר"

לשון הסעיף מלמדת, כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. ואומנם, במקרה זה קיימת שורה של נתונים בעלי משקל אשר נוטים ללמד כי ההחלטה לא התקבלה בידי בא כוחם הקודם של המערערים. בפסק דינו, לא נתן בית הדין משקל מספיק לעובדה זו, כמו גם להעדרו של אישור מסירה בלתי אמצעי, הערוך וחתום כדין, אשר היה יכול לשפוך אור על מהימנות הרישום בדבר ביצוע מסירה ביום 5.4.21. במצב זה, לא ניתן לאשר את קביעתו של בית הדין לעניין מועד ביצוע המסירה.

7. התוצאה של האמור היא, כי במקרה זה החל מירוץ המועדים להגשת ערר ביום 22.11.21, הוא המועד בו קיבל בא כוחם הקודם של המערערים את ההחלטה בידיו. בהינתן מועד זה, לא הוגש הערר באיחור. לפיכך, לא היה מקום לסלק את ההליך על הסף, וזאת בלא שנדרש לבחון קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה.

8. התוצאה היא, כי הערעור מתקבל. פסק דינו של בית הדין לעררים מבוטל בזה. העניין מוחזר לבית הדין, על מנת שיקיים בירור ענייני של ההליך, וזאת בלא שאני נוקט כל עמדה לגופם של דברים. המשיבים יישאו בהוצאות המערערים בשיעור האגרה ששילמו, ובשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪. לסכום אחרון זה אין לצרף מע"מ. הוא משקף את היקף העבודה שנדרשה בהליך זה; את ההכרעה בו בלא צורך לקיים דיון; ואת הקביעות לעיל. הוא ישולם לא יאוחר מיום 15.8.22.

ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"ב, 13 יולי 2022, בהעדר הצדדים.