מתגובת המשיבה עולה כי העבירה בוצעה בחדרה והדוח נמסר למבקשת ביד; מכאן, על פי כלל מירב הזיקות הסמכות המקומית לדון בבקשה ובכתב האישום (אשר יוגש אם וכאשר תתקבל הבקשה), היא לבית המשפט השלום לתעבורה בחדרה והמבקשת לא הציגה שום סיבה המצדיקה את הגשת הבקשה לבית המשפט בחיפה.

יפים לעניין דבריו של כב' הש' בולוס בעפ"ת 10595-09-21 טראבלסי נ' מדינת ישראל (2.11.21):

"5. אין מחלוקת כי ביהמ"ש לתעבורה בחיפה כן מוסמך מבחינת המקום להידרש לבקשת המערער להארכת מועד להישפט נוכח הקבוע בסע' 6 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ומקום ביצוע העבירה במחוז חיפה. אך בצד זאת, בקשה כזו יש להגיש לביהמ"ש בעל מירב הזיקות באותו המחוז משיקולי יעילות וגם כדי למנוע ניצול לרעה של כללי הסמכות המקומית (בש"פ 3305/16 אמנון הלן נ' מדינת ישראל, פסקה 6-7 (26.5.16); בש"פ 126/18 בני ריאהי נ' מדינת ישראל (9.1.18).

6. ביהמ"ש קמא ולמרות קיומה של סמכות מקומית, היה רשאי להורות על מחיקת בקשת המבקשת להישפט לו היה קובע כי לביהמ"ש לתעבורה בעכו הזיקה המשמעותית ביותר או מירב הזיקות לעבירה ומבצעה ומנמק תמציתית את מסקנתו זו. ביהמ"ש קמא לא נמק את מסקנתו, כך שלא ניתן לעמוד על ההיגיון שביסוד החלטתו כדי לבקר ולבחון את סבירותה".

סוף דבר, הבקשה נמחקת.

ניתנה היום, ו' אייר תשפ"ב, 07 מאי 2022, בהעדר הצדדים.