1. לפני בקשה לביטול צו להשבתת רכב המבקש.

2. ביום 20.3.22, ניתן כנגד הרכב בו נהג בנו המבקש, מר ואאל שימה (להלן – הנהג), צו כמפורט, על ידי קצין משטרה, למשך 30 יום, לאחר שנתפס בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים.

יצוין שבטופס השימוע נרשם שלנהג מיוחס חשד בעבירה של נהיגה בזמן פסילה של משרד הרישוי.

המבקש הוא הבעלים של הרכב.

3. כעולה מחומר החקירה, ביום 18.3.22, בשעה 22:40, בכביש 85, צומת גילון, נהג בנו של המבקש ברכבו, כשהוא, לכאורה, נוהג תחת השפעת סמים.

4. התייצבו לדיון הצדדים.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש סובל מסכרת וזקוק לרכב לצרכים רפואיים, וכן משתמש בו לצורכי עבודתו ולפרנסתו, ובאיזון בין תכלית איסור השימוש ברכב, לבין הנזק שיגרם לבעלים של הרכב, שהוא רב, הזכות הקניינית של המבקש גוברת.

צוין שהאב לא הרשה לבנו לנהוג ברכב, ובשימוע נפל פגם שכן למבקש יוחסה עבירה של נהיגה בפסילה, ולא הוסבר לו שמיוחסת לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. עוד נטען שלמבקש לא נערך לשימוע. כן טען הסנגור שברכב המבקש לא נתפס סם באירוע, והנהג לא ציין שעישן, ובטופס השימוע מסר: "לא עישנתי בזמן ולפני הנהיגה".

המבקש העיד בדיון וציין שמדובר ברכב משפחה יחיד, שמשמש אותו לצורכי עבודה ולסידורים לילדיו. אשר לרכבים שרשומים על שמו, טען שאלה נמכרו זה מכבר.

המשיבה מתנגדת לבקשה בהדגישה שבסעיף 3 לטופס השימוע נפלה טעות קולמוס, בכך שהקצין ציין עבירה של נהיגה בפסילה, אולם ניתן ללמוד על מהות השימוע מסעיף 4 לטופס, שכולל את תשובת הנהג שלדבריו לא עישן, ונימוקי הקצין, שמתייחסים לעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. עוד נטען שאין חובה לערוך שימוע לבעל הרכב. ב"כ המדינה הטעים שמדובר בעבירה מהחמורות בפקודת התעבורה. צוין שבנסיבות הארוע הרכב עמד בצד הדרך, ביער, ובעת שהשוטרים ניגשו לרכב, נדף מהרכב ריח חריף של סם, ובהמשך נמצאה אינדיקציה לשימוש בסמים. זאת ועוד, הנהג ציין שעישן לפני הנהיגה. נטען שהמבקש לא הוכיח שנקט באמצעי ממשי למניעת העבירה ברכבו, ומטרת הסנקציה של איסור שימוש ברכב היא מניעת תאונות דרכים, ולכן איסור השימוש הוא מידתי.

5. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. אפנה לעניין זה למסמכים הבאים:

מדוחות הפעולה של השוטרים רמי חנות ובר הורדה עולה שבמהלך סיור בניידת, בחורשת גילון, הבחינו ברכב המבקש, עומד, מונע, בחורשה, בצורה מחשידה. ברכב ישבו נהג ושני נוסעים. הנהג זוהה כבנו של המבקש. בעת שהשוטרים התקרבו לחלון הנהג, נדף מהרכב ריח חריף של סם. הודע לנהג על ביצוע החיפוש, וברכב נתפסו כלי עישון, ניירות גלגול ומגרסה. הנהג מסר שעישן לפני שיצא מהבית. השוטרים המשיכו בסיור ביער, ולאחר מספר דקות הבחינו ברכב יוצא מכיוון תחנת הדלק והורו לו לעצור בצד. הנהג מסר שעישן לפני שיצא מהבית, שעתיים לפני האירוע. בבדיקת שתן לנהג נמצאה אינדיקציה חיובית למריחואנה.

מדוח עיכוב עולה שהנהג מסר בתגובתו: "עישנתי סמים לפני שיצאתי מהבית".

מדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עולה שהנהג הסכים לתת דגימת שתן לאיתור סמים או תוצרי חילוף חומרים של סם בגופו, ומזכרון דברים על נטילת דגימת שתן לבדיקת שכרות, עולה שניטלה מהנהג דגימת שתן.

מהודעת הנהג עולה שנהג ברכב בעת שנעצר על ידי השוטרים. כשנשאל האם הוא מעשן סמים, השיב: "כן בבית". כשנשאל מתי עישן סמים בפעם האחרונה, השיב: "לפני שעתיים". כשנשאל כמה זמן הוא מעשן סמים, השיב: "שנה".

הנוסע ברכב, סעיד שיבל, מסר בהודעתו שהנהג נהג ברכב באירוע וציין שקודם לכן ישבו בחורשה בגילון.

6. לא מצאתי בטיעוני המבקש שהוא עומד באחד התנאים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהליך המנהלי.

7. לעניין החלופה הראשונה, הקבועה בסעיף 57ב(ב), המבקש טוען שהרכב נלקח ממנו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

המבקש נחקר בדיון וציין שבדרך כלל רק הוא נוהג ברכב. בלילה של האירוע שב הבית בשעה מאוחרת, התקשר לבנו, ונאמר לו שהרכב נלקח. לדבריו הותיר את מפתחות הרכב בחדר השינה, בביתו, בנו כלל לא נוהג ברכב והוא לא מוסר לו את הרכב.

יצוין שבנסיבות בהן המבקש הותיר את מפתחות רכבו בהישג ידו של בנו הצעיר, שאוחז ברישיון נהיגה, לא ניתן לומר שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו וללא הסכמתו. על המבקש היה לדאוג ולוודא, טרם שיצא מביתו, שמפתחות רכבו שמורים במקום בטוח, וכך למנוע אפשרות שבנו יוכל לנוטלם ולבצע, לכאורה, עבירה ברכבו.

המבקש אף אינו עומד בתנאי החלופה השניה של הסעיף. ראשית, לא הוכח שהנהג פעל בניגוד להוראותיו. בעל רכב, על פי הפסיקה, נדרש להזהיר נהג המשתמש ברכבו, באופן מפורש וברור, ואף לנקוט פעולות מעשיות למניעת עבירה ברכבו. דבר מאלה לא הוכח לפני.

המבקש ציין בדיון שדיבר עם בנו טרם הנהיגה והופתע מהאירוע של הסמים. כשנשאל האם אמר לבנו טרם שיצא, שאסור לו לבצע עבירות תעבורה ברכב, השיב: "דיברתי איתו. גם לו יש רישיון". כשנשאל כיצד הזהיר את בנו, טרם יצא מהבית, השיב: "אני תמיד מזהיר אותו שיסע לאט לאט. שישמור על עצמו. כל אבא מזהיר כל הילדים שלו ככה".

בנסיבות האמורות אני בדעה שלא הוכח שהמבקש הזהיר את בנו באופן מפורש וברור, לגבי ביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, או שנקט בפעולה אקטיבית כלשהי, למניעת העבירה שבוצעה, לכאורה, ברכבו. לפיכך, גם התנאי השני של הסעיף לא התגבש, שכן לא הוכח שהמבקש עשה כל שביכולתו למניעת ביצוע העבירה ברכב.

8. נסיבות ביצוע העבירה, לכאורה, חמורות. בעת שהשוטרים ניגשו לרכב בחורשה, מהרכב נדף ריח של סם, ובהמשך, בחיפוש ברכב נתפסו ניירות גלגול ומגרסה. זאת ועוד, הנהג מסר בחקירתו שעישן סמים כשעתיים לפני האירוע והעיד שהוא מעשן סמים כשנה.

הנהג, יליד שנת 2002, אוחז ברישיון נהיגה משנת 2019, וצבר לחובתו 6 הרשעות, בהן, אי ציות לתמרור עצור (משנת 2022), מהירות (משנת 2022), עקיפת רכב עוקף על ידי אוטובוס (משנת 2021), 2 הרשעות של כיסוי או ציפוי שמשת רכב (משנת 2021), ושימוש בטלפון (משנת 2021).

מדובר בנהג צעיר שהספיק לצבור לחובתו בשנתיים האחרונות 6 הרשעות, ובהתחשב בוותק נהיגתו הקצר, עברו התעבורתי, לצד נסיבות ביצוע העבירה, מעיד על מסוכנות.

9. המחוקק אפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, תוך התחשבות גם ב"זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב" (סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה). לא מצאתי שבזיקה בין בעל הרכב, האב, לנהג, הבן, יש כדי להצדיק צמצום איסור השימוש. להיפך. המבקש היה צריך לנקוט משנה זהירות, כשבנו, שוותק נהיגתו קצר, מתגורר עמו באותו הבית, והיה עליו להניח את מפתחות רכבו במקום בטוח.

10. לעניין טענת ב"כ המבקש שהשבתת הרכב גורמת לפגיעה בזכות הקניינית של המבקש ובצרכיו האישיים והרפואיים, הרי שנוכח מסוכנות העבירה, על האינטרס הציבורי בשמירה על שלום הציבור לגבור על נסיבותיו האישיות של המבקש (ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12).

11. אשר לטענות שהעלה ב"כ המבקש לעניין הפגמים שנפלו, לטענתו, בשימוע –

ראשית, יצוין שאין חובה בחוק לקיים שימוע בנוכחות בעל הרכב ואין אף חובה כי זה יוזמן לשימוע. החובה היא לערוך שימוע לנהג, ולא לבעל הרכב (ראה ע"ח 36523-06-13 משה מייזל נ' מדינת ישראל).

אשר לטענה שבטופס השימוע צוינה עבירה של נהיגה בפסילת משרד הרישוי, כשהעבירה שמיוחסת לנהג, לכאורה, היא נהיגה תחת השפעת סמים –

ראשית, בהודעת איסור השימוש ברכב, שניתנה לנהג, צוינה עבירה של חשד לנהיגה תחת השפעת סמים. שנית, כעולה מסעיף 4 לטופס השימוע, בטיעוניו של הנהג לשימוע, התייחס זה לעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, בציינו: "אני לא עישנתי בזמן ולפני הנהיגה". קרי, הנהג ידע, בעת השימוע, שמיוחסת לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. זאת ועוד, הקצין, בשימוע, התייחס בנימוקיו למסוכנות העבירה. יצוין שבטופס השימוע של פסילת הרישיון של הנהג באירוע, צוינה עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים.

נוכח האמור ובהתקיימן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים על ידי הנהג, אני סבורה שאין בטעות שנפלה בטופס השימוע, כדי לאיין את השימוע ולהביא לביטולו. עם זאת, אתחשב בפגם זה לעניין אורך הודעת איסור השימוש.

12. בהינתן האמור, קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, שהיא עבירה חמורה, נסיבות ביצוע העבירה, לכאורה, שהן חמורות, ולאחר שלא הוכח לפני שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו או ללא הסכמתו, או, לחלופין, שהנהג פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ונעשה מצד בעל הרכב, האב, כל שניתן למניעת העבירה, ומנגד, בטופס השימוע נפל פגם בכל הקשור לרישום העבירה שיוחסה לנהג, אם כי אין מדובר בפגם שיש בו כדי די לאיין את השימוע, אני בדעה שיש לקצר את הודעת איסור השימוש ולהעמידה על תקופה של 21 יום.

בהינתן האמור, הרכב יושב למבקש בתוך 21 יום מהיום בו ניתנה הודעת איסור השימוש.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.