בפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין דו"ח שמספרו 90516404770 המייחס למבקש עבירה של נהיגה במהירות מעל למותר בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שנאכפה באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3 בתאריך 21.02.20.

טענות המבקש

1. המבקש טען כי מבדיקה אקראית שביצע נודע לו כי נזקפה לחובתו הודעת תשלום קנס בגין העבירה שבדו"ח, שלטענתו הוא לא קיבל בזמן אמת.

2. לטענתו, דו"ח המהירות שהופק שמספרו זהה לדו"ח מושא בקשה זו, נשלח למענה של "אלבר" חברה להשכרת רכבים שהסבה את הדו"ח על שמו, מבלי לעדכנו.

3. משנודע לו על הדו"ח הוא פעל באופן מיידי על פי האמור בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי והגיש בקשה להישפט, אך זו נדחתה בטענה כי המועד להגשת בקשה כאמור, חלף.

4. המבקש הכחיש את ביצוע העבירה.

5. בנסיבות אלה ביקש המבקש להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להישפט או לחילופין להורות על ביטול ההסבה, שכן חברת "אלבר" ידעה על הדו"ח תקופה העולה על שישה חודשים, זאת כאשר המועד להגשת הבקשה הוא שלושה חודשים בלבד.

6. לטענת המבקש בנסיבות המתוארות בבקשה, דחייתה תגרום לו עיוות דין

טענות המשיבה

7. המשיבה טענה כי מדובר בדו"ח מסוג ברירת משפט שנמסר כדין למבקש ואשר על פי בדיקתה שולם ביום 16.01.22.

8. לטענת המשיבה, נוכח האמור בסעיף 229(ח) לחסד"פ, והפסיקה הנוהגת מששולם הדו"ח , אף אם שולם על ידי אחר ובשגגה, וגם אם אחר נהג ברכב, רואים את המבקש כאילו הודה באשמה ונשא בעונשו ועל המבקש מוטל נטל משמעותי להראות מדוע יש לאפשר לו, לחזור בו מהודאתו ולבטל את פסק הדין.

9. עוד טענה המשיבה כי קבלת הבקשה תפגע בעקרון סופיות הדיון ויעילות ההליך, ועל כן יש לדחותה.

תשלום הקנס

10. סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע:

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230".

11. לפיכך, מששילם המבקש את הקנס, רואים אותו כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו כאשר על-פי ההלכה אין נדרשת בחינת הנסיבות בהן שולם הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל מיום 2.4.2017 (להלן: "עניין פלדמן").

12. שני החריגים לכלל הקבוע בסעיף 229(ח) לחסד"פ לעניין אדם ששילם את הקנס, אינם מתקיימים במקרה שבפני (השוו רע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל מיום 10.4.2019; רע"פ 2342/21 ענאיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 8.04.21)) .

בנסיבות אלה דין הבקשה להידחות. למעלה מן הצורך אדון ביתר טענות המבקש.

13. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).

בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע כי:

"בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה (רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)".

הגשת בקשה באיחור בנסיבות שאינן תלויות במבקש

14. סעיף 229(ה) לחסד"פ קובע, כי על בית המשפט להשתכנע שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו את הגשתה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה.

15. הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובתו הרשומה של עסקו של המבקש ועל כן קיימת לגביו חזקת מסירה. על פי המידע מרשות הדואר שצורף לתגובת המשיבה, קיימת אינדיקציה כי הדו"ח נשלח למבקש ביום 26.05.20 ונמסר ליעדו.

16. בנסיבות אלה אני קובעת כי המבקש הגיש את בקשתו להישפט באיחור, ללא סיבה מוצדקת.

חשש לעיוות דין

17. המבקש טען בעלמא כי לא ביצע את העבירה. לא ברור האם התכוון לכך שאחר נהג ברכב וביצע את העבירה או שמא הוא נהג ברכב אך לא ביצע את העבירה המיוחסת לו. ההלכה היא כי עילת אחר נהג ברכב, אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט.

ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל מיום 28.11.13 קבע בית המשפט העליון:"...טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו".

גם ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל מיום 30.10.2014 נקבע כי: "גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011))".

18. טענה זו נבחנה מספר רב של פעמים גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין אם לא יוארך המועד להישפט (עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל מיום 1.4.2018 , עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל מיום 31.3.2019, עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל מיום 24.12.2018, עפ"ת 51304-09-16 חי חיים אור גל נ' מדינת ישראל מיום 3.11.2016).

19. גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להישפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל מיום 17.1.2013).

20. כפירתו של המבקש הינה כללית ואינה נתמכת בראיות. גם בקשתו של המבקש להאריך המועד להישפט לצורך ביטול ההסבה הינה כללית ואינה נתמכת בראיות.

לפיכך אני קובעת כי דחיית הבקשה להארכת המועד להישפט לא תגרום למבקש חשש לעיוות דין.

שיהוי בהגשת הבקשה

21. מדובר בעבירה שבוצעה לפני למעלה כשנתיים שהקנס בגינה שולם לפני כשלושה חודשים. בנסיבות אלה מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר זאת ללא הסבר המצדיק זאת.

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית .

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשפ"ב, 23 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.