לפני: כב' השופט עדו בן-צור

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.2.2022 (להלן - ההחלטה והוועדה בהתאמה).

רקע עובדתי

1. המערער הוכר כנפגע במחלת מקצוע החל מיום 18.4.2019.
2. ביום 31.8.2021 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי מצבו של המערער בכתפיים הוחמר וקבעה לו נכות בשיעור 5% בהתאם לפריט ליקוי 42(1)(ד)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - התקנות) בגין כל אחת מהכתפיים. כמו כן, הוועדה הגדילה את שיעור הנכות ב- 1/3 בהתאם לתקנה 15 לתקנות, כך שמיום 29.6.2021 נקבעה למערער נכות קבועה בשיעור 13%.
3. ביום 16.2.2022 קבעה ועדה הרפואית לעררים, לאחר שערכה למערער בדיקה קלינית, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער והחליטה לדחות את הערר.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, הוועדה מצאה בבדיקה הקלינית של המערער כי קיים פיסוק 90 מעלות וכיפוף קדמי 90 מעלות וקבעה כי לא נותרו למערער מגבלות תנועה המקנות אחוזי נכות, בעוד שהממצאים האמורים מצביעים על נכות. עוד נטען, כי הוועדה ציינה מספר פעמים כי בדיקת הUS - אינה בידה, למרות שממצאי בדיקה זו הוגשו על ידי המערער כבר בכתב התביעה להחמרה והוועדה מדרג א' אף התייחסה אליה בהחלטתה. לפיכך, מבקש המערער להשיב את עניינו לוועדה הרפואית, על מנת שתעיין בממצאי הבדיקה ותשקול את עמדתה מחדש בהתאם לממצאי בדיקתה.
2. לטענת המשיב, יש לדחות את טענות המערער בדבר בדיקת ה- US, שכן הוועדה שאלה את ב"כ המערער מפורשות בעניין זה, אך היא השיבה כי אין בידיה בדיקה זו ולא ביקשה שהות כדי להמציאה. הוועדה קבעה לאור מכתבו של ד"ר בצלאל אשר הוגש מטעם המערער, כי מדובר בקרע חלקי, אשר בהתאם לפסיקה אינו מקנה נכות. מכל מקום, נכות נקבעת בהתאם לממצאי בדיקה קלינית ולא בהתאם לממצאי בדיקות הדמיה. בנוסף טען המשיב כי יש לדחות את טענות המערער בדבר ממצאי הבדיקה הקלינית והפנה לבר"ע 58545-12-16 שלמה מנצור – המוסד לביטוח לאומי (להלן - פסק דין מנצור), בו נדחתה טענה דומה בשים לב לממצאי הוועדה הרפואית בבדיקתה הקלינית כי לא נמצאו הגבלות בתנועת הכתפיים.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן – החוק), החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, כאשר במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
2. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר היא חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בעניין זה נפסק להלכה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
3. ממצאי בדיקתו הקלינית של המערער על ידי הוועדה תועדו בפרוטוקול הוועדה כך:

"הוועדה שאלה את בא כוח התובע האם נעשה בירור בנוגע לכתף והאם יש US. התשובה של עו"ד היתה אין. והתובע מסר שביצע לפני שנתיים אך עו"ד לא ידעה ולא הציגה בפני הוועדה את הUS.

בבדיקה- פיסוק 90 מעלות. כיפוף קדמי 90 מעלות. כיפוף אחורי - 60 מעלות.

כשגפה צמודה לגוף, סיבוב חיצוני- 20 מעלות. פנימי- 100 מעלות.

כשגפה בפיסוק סיבוב חיצוני ופנימי – 90 מעלות.

כתפיים יציבות. מבחן ניר והופקינס ואובריין שליליים.".

1. מסקנות הוועדה פורטו בפרוטוקול הוועדה כך:

"הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא חלה החמרה במצבו.

הוועדה עיינה במסמך רפואי מ 30.1.2022 ולא מצאה הגבלה בתנועות כפי שצוין במכתבו של ד"ר שחר בצלאל.

מציין שב US כתפיים לפני שנתיים קרע חלקי. לא מציין על איזה קרע מדובר, מה הגודל ולא מציין על הבדיקה.".

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ופרוטוקול הדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
2. טענות המערער בדבר ממצאי הבדיקה הקלינית הן טענות רפואיות מובהקות שאין לבית הדין להידרש להן, מאחר שהן מצויות בלב ליבה של סמכות הוועדה. בפסק דין מנצור, אליו הפנה ב"כ המשיב, נקבע בעניין דומה כך:

"בשים לב לממצאי הוועדה בבדיקתה הקלינית, הבהירה הוועדה כי אין למבקש הגבלות בתנועות הכתפיים. בקביעתה הסתמכה הוועדה על ממצאי בדיקתה את המערער לפיהם: אין דפורמציה או דלדול בחגורת כתף - דו"צ., פיסוק º90 כיפוף קדמי º90 סיבוב חיצוני º20 סיבוב פנימי º100 כיפוף אחורי º40. מבחן ניר והובקינס שליליים. מסוגל להביא ידיים לכתף נגדית. כתפיים יציבות. בקביעותיה הרפואיות של הוועדה אין לבית הדין הכלים, הידע והסמכות להתערב. כמו כן, מפסקי הדין עליהם נסמך המבקש לא ניתן ללמוד הלכה כפי שמבקש המבקש ללמוד. משפעלה הוועדה על פי הוראות פסק הדין המחזיר, והבהירה, לאחר שהיו לפניה ממצאי בדיקתו של המבקש, כי לא מצאה אצלו הגבלות בתנועות הכתף, אין טעות משפטית בהחלטתה שלא ליישם בעניינו את סעיף הליקוי 41(4)(ב), העוסק בהגבלה בתנועות הכתף."

בדומה, אף בענייננו הבהירה הוועדה מפורשות, לאחר שערכה למערער בדיקה קלינית, כי "הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא חלה החמרה במצבו. הוועדה עיינה במסמך רפואי מ 30.1.2022 ולא מצאה הגבלה בתנועות כפי שצוין במכתבו של ד"ר שחר בצלאל" (הדגשה אינה במקור). יוער כי למרות האמור, הוועדה לא הפחיתה את הנכות שנקבעה למערער על ידי הוועדה מדרג ראשון והותירה אותה על כנה. משכך, מדובר בקביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין רשאי להתערב בה.

1. כמו כן, אינני מקבל את טענת המערער בעניין בדיקת ה- US. ראשית, נכות נקבעת בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית ולא בהתאם לממצאי בדיקות הדמיה המהווים כלי עזר בלבד (בר"ע (ארצי) 40294-12-19 שבתאי לוי - המוסד לביטוח לאומי (25.2.2020); בר"ע (ארצי) 38337-10-18 מרדכי רחמים - המוסד לביטוח לאומי (26.10.2018)). שנית, עיון בפרוטוקול הוועדה מדרג ראשון מיום 31.8.2021 מעלה כי בדיקה זו אינה מפורטת ברשימת המסמכים אשר עמדו בפני הוועדה, כך שלא ניתן ללמוד מפרוטוקול זה כי מסמך זה הומצא לוועדה מדרג ראשון כפי שטען ב"כ המערער וכי הוועדה לא סמכה קביעתה בעניין זה על האמור במסמך הרפואי מאת ד"ר בצלאל. אף בערר אשר הוגש על ידי המערער ביום 28.10.2021 לוועדה הרפואית לעררים לא מוזכרת בדיקה זו. המערער לא הגיש לתיק בית הדין (לא בכתב הערעור ולא בסיכומיו) את התביעה להחמרה שהוגשה למשיב ואשר נטען כי צורפה אליה הבדיקה עצמה. זאת ועוד, כעולה מפרוטוקול הדיון בוועדה הרפואית לעררים, הוועדה שאלה מפורשות את המערער ובאת כוחו בדבר הבדיקה, ונענתה כי אין להם אותה ואף לא התבקשה כל שהות על מנת להמציאה. ויובהר, אין על הוועדה חובה לנבור בתיקו הרפואי של המערער על מנת לחפש מסמכים או בדיקות אשר איננו מציג בפניה. על אחת כמה וכמה עת המבוטח ובאת-כוחו נשאלים על כך מפורשות על ידי הוועדה ולא מוצאים לנכון להמציא בדיקה זו בפני הוועדה.

סיכומו של דבר

1. לאור האמור, הערעור נדחה.
2. מאחר שלא נמצא יסוד לערעור ובדיון שהתקיים ביום 11.8.2022 אף המליצה כב' הרשמת לסרי על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות – יישא המערער בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30  ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
3. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30  יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ג, (29 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.