בקשת המבקשת לתת לה רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' ק. אסולין) מיום 10.3.22 במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל) במסגרת תביעת המשיבה כנגד המבקשת מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן- חוק הפלת"ד).

הנדרש לנדון

1. המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 2.9.19 (להלן- התאונה). התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ואולם וועדה הרפואית מטעם המל"ל קבעה, בהחלטה מיום 2.11.20, כי לא נותרה נכות למשיבה בתחום האורתופדי והנוירולוגי. הוועדה הרפואית לעררים אף דחתה ערר שהגיש המשיב בעניין זה בהחלטתה מיום 29.12.20 ומיום 20.4.21.

2. מתוך שכך, הגישה המשיבה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולמינוי מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגי והאורתופדי. בין היתר, טענה המבקשת כי ביום 16.8.21, היינו אחר החלטות הועדות הרפואיות הנזכרות, ביצעה בדיקת CT אשר ממצאיה הראו פגיעה אורתופדית, ואולם בדיקה זו לא עמדה בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל. המבקשת התנגדה לבקשה.

החלטת בית משפט קמא

3. בהחלטתו מיום 10.3.22, קיבל בית משפט קמא באופן חלקי את בקשת המשיבה והתיר הבאת ראיות לסתור אך ורק בכל הקשור לנכותה האורתופדית. בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי על פי הפסיקה מעת שעולות נסיבות המצדיקות לכאורה שינוי בקביעת הנכות אין לכפות על הנפגע לפנות בשנית למל"ל וכי הוא רשאי לעתור להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. כך נקבע כי בנדון מתקיימים התנאים למתן היתר, שכן אפשר שיש בתוצאות בדיקת ה- CT מיום 16.8.21 כדי לשנות את מסקנה באשר לנכותו האורתופדית של המשיב.

מכאן בקשת המבקשת לתת לה רשות לערער.

תמצית טענות המבקשת

4. לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא במתן היתר למשיבה להביא ראיו לסתור את קביעת המל"ל, כיוון שאין מדובר בחריג המצדיק מתן היתר בהתאם לפסיקה. כן שגה בית משפט קמה משקבע כי אין לכפות על המשיבה לפנות למל"ל בשנית, שכן בנדון לא מדובר בהחמרת מצב כי אם בבדיקה שבוצעה לאחר שניתנה החלטת הוועדה הרפואית ואשר לא הוגשה לעיונה קודם למתן החלטתה. בנוסף, אין המדובר בשינוי מצב משמעותי המצדיק מתן היתר. יתר על כן, בדיקת ה- CT אליה נדרש בית משפט קמא מתייחסת לעמ"ש מותני ולכן יש לכל היותר ליתן היתר להבאת ראיות לסתור את הקביעה הנוגעת לנכות בגין פגיעה בעמ"ש מותני ולא מעבר לכך.

תמצית טענות המשיבה

5. ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטה המתירה הבאת ראיות לסתור ואין זה מקרה חריג המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. אף כאשר מדובר בתיעוד רפואי נוסף שהצטבר במהלך הזמן אין מקום לחייב את הנפגע לפנות בשנית לועדה הרפואית של המל"ל, בנדון, שלא כטענת המבקשת, מדובר בהחמרת המצב הרפואי, כפי שצוין באופן ברור בהחלטת בית משפט קמא.

אחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין בקשה להידחות.

דיון והכרעה

1. ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית המתירות הבאת ראיות לסתור, זאת על אף שמתן היתר שכזה ראוי שישקל בזהירות ויינתן במתינות, בגדר היוצא מן הכלל הבא ללמד על הכלל. כלל אי ההתערבות הורתו בהנחה שמתן ההיתר על ידי הערכאה הדיונית נועד לברר ספק ממשי שנפל בליבה של הערכאה הדיונית באשר לשלמות הבירור שנעשה ע"י הועדה הרפואית ומתוך כך שהמטרה העיקרית בהליך הנזיקי היא חתירה על האמת ובירורה עד תום. כך מצאנו, כדוגמה, את קביעת כב' הש' מ. וילנר בעניין רע"א 4752/20 - פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בעמ בניהול מגדל חברה לביטוח בעמ, (2020) -

"לא אחת נקבע בפסיקה כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בנוגע לבקשות להבאת ראיות לסתור, וכי התערבות שכזו תיעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי, פסקה 5 (27.2.2006); רע"א 8908/17 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (10.1.2018); רע"א 5229/19 פלוני נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 7 (17.11.2019). הדברים נכונים ביתר שאת ככל שמדובר בהחלטה המתירה הבאתן של ראיות לסתור (ראו: רע"א 7676/13 ספנייב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 (14.11.2013); רע"א 7295/16 פלוני נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסקה 7 (13.10.2016); רע"א 5229/19, בפסקה 7)" (הדגשה שלי - צ.ו)

איני סבור כי בנדון, המדובר במקרה חריג המצדיק התערבות.

1. יתר על כן, כידוע, נקבע בפסיקה כי בין המקרים המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור מצויים המקרים בהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או שאינו משקף את המצב הרפואי הנוכחי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים (1994); רע"א 9018/12 רעא 9018/12 - סונול ישראל בעמ ואח' נ' אבי בוטרשווילי, (2013)). עניין זה אפשר שיתבטא, כדוגמה, בבדיקות אוביקטיביות חדשות שלא עמדו לפני הועדה בעת מתן החלטתה, כפי שאירע בנדון. בעניין רע"א 7666/15 הפול נ' פלוני (2016) נקבע כי המבחן הוא קיומו של פוטנציאל לשינוי או שאין לשלול את האפשרות לשינוי החלטת הוועדה בשל המידע שלא עמד לפניה בעת מתן החלטתה. כך נפסק:

"בנסיבות המפורטות, נראה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהתיעוד הרפואי שבמוקד הבקשה עשוי היה להביא את הוועדה הרפואית לקבל החלטה אחרת בעניינו של המשיב. במילים אחרות, התיעוד הרפואי שלא עמד בפני הוועדה הוא בעל פוטנציאל להשפיע על קביעת הוועדה בעניינו של המשיב, זאת, בעיקר, מאחר שהוא עוסק בתלונות שגם אם אינן עדכניות אין מדובר בחלוף פרק זמן שבוודאות שולל את הקשר בין המצב עובר לרישום התלונות לבין המצב שלאחר התאונה."

1. בנדון בדיקת ה- CT משנת 2019 שהוצגה בפני הוועדה, הייתה תקינה, כך אף צויין בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 2.11.20- הבדיקה הצביעה על כך ש –

"אין ממצא חריג. צוואר: מונח תקין. כאב לקראת סוף תנועה סיבובית ימינה. טווח שמור. החזרים תקינים ושווים. כוח שמור, תחושה שמורה. אין החזרים פתולוגיים. גב: הליכה תקינה. כיפוף לומברי שמור. מבחן SLR שלילי דו צדדית. החזרים תקינים ושווים. כוח תקין. תחושה שמורה . בבינסקי שלילי דו צדדית. אין דיסמטריה. אין ניסטגמוס" (עמ' 32 לנספחי הברע)

זאת לעומת בדיקת ה- CT מיום 16.8.21 אשר הצביעה על –

"הדגימה בגובה L3-4 בלט אחורי שטוח ללא היצרות ספינלית או לחץ שורשי. בגובה L4-5 בלט אחורי נושק לשק התקאלי ולוחץ עליו, ללא היצרות ספינלית משמעותית או לחץ שורשי. בגובה L5-S1 ליסטזיס קידמי דרגה 1 של L5 על גבי S1 על רקע ניווני. הממצא מלווה דיסק אוסטיאופיט קומפלקס אשר נושק לשק התקאלי ולמוצא שורש S1 משמאל, ללא היצרות ספינלית משמעותית. היצרות נוירו פורמינלית קלה ביותר משמאל על רקע גרמי ללא לחץ שורשי על השורש היוצא. סיכום: מימצאים ספונדלוטיים...וספונדלורטרותיים לקורלציה אורתופדית"(עמ' 108 לנספחי הברע).

נראה לכאורה כי קיים שינוי משמעותי במצבה של המשיבה מאז ניתנה ההחלטה לבין מצבה במועד הבדיקה. אכן אפשר כי חלק מהשינויים הם ניווניים ואינם תוצאת התאונה, ואולם עניין זה ראוי שיבחן היטב על ידי מומחה רפואי ואין לבית המשפט לקבוע מסקנות בדבר.

1. כאן המקום להוסיף ולציין כי צדק בית משפט קמא משקבע כי הדין אינו כופה על נפגע לפנות בשנית למוסד לביטוח לאומי בשל שינוי לכאורי במצבו וכי הוא רשאי לעתור לקביעת נכותו ע"י בית המשפט, במסגרת חוק הפלת"ד ותקנותיו, כל עוד אפשר שתוצאות הבדיקה העדכנית היו מביאות לקביעה שונה מצד ועדת המל"ל (ראו רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי (1993); ע"א 634/85 הנ"ל; רע"א 7666/15 הנ"ל) וכאשר התחושה היא כי בהעדר התייחסות לתוצאות הבדיקה המאוחרת מיום 16.8.21 החלטת הוועדה הרפואית אינה משקפת את המצב הרפואי לאשורו (ראה רע"א 3233/94 הנ"ל; רע"א 9018/12 הנ"ל).
2. בדומה, אין לקבל את טענת המשיבה כי תוצאות בדיקת CT אינן רלבנטיות לתחום הנכות הנטען, וכי לכל היותר יש לקבוע כי תותר הבאת ראיות לסתור לעניין עמ"ש מותני בלבד אליו מתייחסת בדיקת הCT וכי אין להורות כי הבאת ראיות תותר לעניין התחום האורתופדי באופן גורף. זאת, נוכח קביעת הפסיקה לפיה מעת שנמצא שיש מקום למינוי מומחה בתחום האורתופדי אין להגביל את חוות דעתו לזווית צרה של תחום זה אלא יש מקום לאפשר למומחה לסקור באופן כולל את מצבו של הנפגע בתחום התמחותו (ראו - רע"א 7666/15 הנ"ל; רע"א 9018/12 הנ"ל).

14. סוף דבר - הבקשה נדחית

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 1500 ₪.

15. ניתן לפרסום ללא פרטי שם המשיבה.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"ב, 12 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.