1. התובעים הגישו כנגד הנתבעות תביעה כספית על סך של 29,147 ₪ כפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבם בשני אירועים. האחד מיום 25.11.21 עת חנה רכבם של התובעים בחניה הצמודה השמורה להם בסמוך לבית מגוריהם בשד' דוד המלך 15 בת"א.

הנתבעות, המבצעות עבודות פינוי ובינוי בבניין ברח' מודליאני 10 בת"א הסמוך לבניין מגורי התובעים וגובל במקום חניית רכב התובעים, לא נקטו אמצעי זהירות ובמהלך העבודות הותז מלט לח על רכב התובעים וגרמו לו נזק כבד.

לאחר פנייתם של התובעים לנתבעת 1, הובטח להם כי הנזק יתוקן על ידה, אך הטיפול שבוצע על ידי עובד של הנתבעת 1 לא הועיל ונותרו ברכב שריטות בולטות.

הצעת הנתבעת 1 לרכוש כיסוי לרכב ולהודיע לתובעים בטרם תבוצע עבודה העלולה לגרום לנזק דומה – נותרה ללא ביצוע כאשר בין הימים 22.1.22 לבין 29.1.22 – שוב הותז מלט לח על רכב התובעים במהלך העבודות באותו הבניין וגרם לרכב נזק מכל צדדיו.

הפעם הובא הרכב למוסך, נבדק על ידי שמאי ותוקן.

התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת שמאי לפיה נגרם לרכב נזק אשר עלות תיקונו – 13,221 ₪ כולל מע"מ. כמו כן צירפו התובעים לתביעתם חשבונית מס בסכום זה המעידה על ביצוע התיקון בפועל.

חוות דעת השמאי אף קבעה לרכב ירידת ערך בסך 8,592 ₪.

הוצגה חשבונית מס המעידה על תשלום שכרו של השמאי בסך 1,000 ₪.

עוד עתרו התובעים לחייב הנתבעות לשלם להם סך 1,462 ₪ עלות השכרת רכב חילופי וסך 372 ₪ עלות רכישת כיסוי לרכב אותו רכשו ביום 10.2.22.

לבסוף בקשו התובעים כי הנתבעות יחויבו אף בתשלום עוגמת נפש והטרדה בסך 4,500 ₪.

2. הנתבעות התגוננו וטענו כי הנתבעת 1 מנהלת את אתר הבנייה ברח' מודיליאני 10 בת"א כקבלן ראשי מכח הסכם עם הנתבעת 2 שהיא יזם הפרויקט.

הנתבעת 1 לא הכחישה אחריותה להתזת הבטון הלח על רכב התובעים אך לטענתה פעלה לצמצום השפעת העבודות באתר הבנייה על סביבת המגורים הסמוכה באמצעות הקמת גדר חוצצת, עבודה בשעות מוגדרות ולפי תנאים ועדכן התושבים בסביבה מראש על תחילת העבודות ועל עבודות חריגות וכו'.

לטענת הנתבעת 1 לא פעלו התובעים להקטנת הנזק ומניעתו באמצעות היערכות מראש ורכישת כיסוי מגן פשוט וזול לרכב במיוחד לאחר קרות אירוע הנזק הראשון.

עוד טענה הנתבעת 1 כי היה בידה לתקן הנזק במוסך עמו יש לה הסדר, כך שעלות התיקון הייתה נמוכה יותר, אך התובעים סירבו.

כמו כן טענה הנתבעת 1 כי הערכת הנזקים וירידת הערך כפי שנקבע בחוות דעת השמאי וטעם התובעים, גבוהות באופן חריג ביחס לנזקים המינוריים אשר נגרמו לרכב התובעים.

הנתבעת 2 טענה להיעדר יריבות משום היותה חברת האם של החברה היזמית בפרויקט הרלוונטי.

3. דיון והכרעה:

דין התביעה להתקבל בהסתייגות קלה.

אין מחלוקת דבר אחריותן של הנתבעות לנזק שנגרם לרכב התובעים ולו בגין הנזק באירוע הראשון מיום 25.11.21 והן אף מודות בכך.

יריבות הנתבעת 2 עם התובעים עולה כבר מראשית הדברים בכתב ההגנה עת נטען כי הנתבעת 2 היא היזם בפרויקט וקשורה בקשר חוזי עם הנתבעת 1 כקבלן ראשי בביצועו.

לפיכך, טענתה של הנתבעת 2 בהמשך על היותה חברת האם של החברה היזמית – עומדת בסתירה לאמור לעיל, כאשר הנתבעת 2 אינה טורחת לציין את שמה וזהותה של החברה היזמית לטענתה בפרויקט זה.

התובעים היו רשאים לבחור את המוסך בו יתקנו את נזקיהם במיוחד כאשר התברר להם בדיעבד כי הנתבעת 1 מזלזלת ברווחתם ואינה מודיעה להם על ביצוע עבודות נוספות לאחר האירוע הראשון ולאחר ביצוע ניסיון תיקון ראשון על ידי הנתבעת 1 שלא צלח.

בהעדר חוות דעת שמאי נגדית – נדחות טענת הנתבעות על הערכת נזק וירידת ערך חריגות בגובהן ביחס לנזקים שנגרמו לרכב התובעים. אף לא צורפה כל ראיה להערכת שווי התיקון כנטען בכתב ההגנה.

4. טענת ההגנה היחידה העומדת לנתבעות היא טענת הקטנת הנזק.

בפסק הדין שניתן בע"א 252/86 יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ מיום 4.7.91 קבע בית המשפט העליון:

"על הניזוק מוטל הנטל - נטל ולא חובה - להפחית את הנזק שעוולת המזיק גרמה לו. נטל זה, הקיים במפורש באשר לפיצוי בגין הפרת חוזה בסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, קיים גם בדיני הנזיקין, בין אם בסיסו בעקרון האשם התורם או בכללי הסיבתיות או בכללים בדבר מטרת הפיצויים, הקשורים להחזרת המצב לקדמותו... הקטנת הנזק כוללת בחובה אמת מידה אובייקטיבית. על הניזוק לנקוט, להקטנת נזקו, את כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין. "

עוד נקבע שם:

"אמנם הניזוק חייב לפעול לפי מיטב יכולתו לא רק לטובת האינטרס שלו, כי אם גם לטובת האינטרס של המזיק, אולם, מכיוון שהמטען הנורמאטיבי של הנטל להקטנת הנזק צריך להיות נמוך מזה של החובה לנהוג זהירות, ומכיוון שהמזיק אחראי בעוולתו למצבו של הניזוק, אין הניזוק חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את חובת הקטנת הנזק. אין הוא נדרש לנקוט פעולה המסכנת אותו או מקריבה או מסכנת את רכושו או את זכויותיו. סבירות האמצעים שעליו לנקוט נבחנת באמות מידה ליברליות."

בענייננו בא הדבר לידי ביטוי בהתנהגות התובעים לפני אירוע הנזק הראשון ובהתנהגותם לאחר מכן ולפני אירוע הנזק השני.

לא חלה על התובעים החובה לצאת מגדרם ולהגן על רכבם מפני נזק פוטנציאלי אפשרי כתוצאה מעבודות של הנתבעות בבניין הסמוך למקום חניית רכבם כבר בראשית העבודות.

עם זאת, לאחר קרות האירוע הראשון כאשר האפשרות לקרות הנזק בפעם השנייה הייתה גבוהה וידועה מראש, היה על התובעים לנקוט באמצעים להגנת רכבם ולא להמתין לשווא לקיומם של הבטחות נציגי הנתבעת 1.

עמדה בפני התובעים האופציה להחנות את רכבם במקום חנייה מוסדר ולתבוע עלות החנייה מהנתבעות כפי שיכלו לרכוש כיסוי ולתבוע עלותו מהנתבעות כפי שהם עושים היום לאחר שרכשו את הכיסוי לאחר האירוע השני.

היה ברשות התובעים זמן די והותר לנקוט באמצעים אלה כאשר בין האירוע הראשון ועד תחילתו של השני, חלפו כחודשיים ימים.

5. נותר אם כך, חישוב שיעור הפחתת הפיצוי כתוצאה מהפרת חובת הקטנת הנזק.

התובעים צירפו לתביעתם שומת נזקים שנערכה לרכב לאחר האירוע הראשון. השומה קבעה עלות צביעה ותיקונים בסך 9,600 ₪ כך שההפרש בין סכום זה לבין עלות הצביעה והתיקונים כפי שבוצעו לאחר האירוע השני בסך 13,221 ₪, עומד על סך של 3,621 ₪ והוא שווי ההפחתה בפיצוי.

לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 18,192 ₪ (כולל ירידת ערך) ולכך יש להוסיף את יתר הנזקים הנתבעים ועלות שכרו של השמאי למעט פיצוי בגין עוגמת נפש וטרדה ובסה"כ סך של 21,026 ₪.

סירובן של הנתבעות להיענות לדרישת התובעים טרם הגשת התביעה אינה עילה לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש אלא רק בגין הטרדה שבהגשת התביעה ועל כך נפסקות הוצאות משפט.

כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעים בנוסף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, י' אב תשפ"ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.