1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 26.1.22 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי דרגת הנכות הרפואית של המערערת הינה בשיעור 43%.

רקע

1. המערערת נפגעה בתאונת דרכים ביום 5.3.18 אשר הוכרה כתאונת עבודה. המשיב הכיר בפגימות הבאות: חבלת ראש, כאבי צוואר וכאבי גב תחתון.
2. לאחר התאונה עברה המערערת שלושה ניתוחים: שני ניתוחי קיבוע בצוואר ואחד בגב התחתון.
3. ביום 18.4.21 התכנסה ועדה מדרג ראשון אשר קבעה נכות בשיעור של 30% בגין הגבלה בתנועות הצוואר. לגבי הגב קבעה הוועדה כי לא נותרה נכות וכי אין קשר בין הניתוח בגב לבין התאונה.
4. על החלטה זו הגישה המערערת ערר וטענה בין היתר כי היא זכאית לנכות נוספת בגין פגיעה נוירולוגית בצוואר וזאת בנוסף להגבלה בגין התנועות, וכי היא זכאית לנכות בגין הגבלה בתנועות הגב. המערערת צירפה לערר חוו"ד של פרופ' סווירי.
5. ביום 26.7.21 התכנסה ועדה לעררים אשר בדקה את המערערת וקבעה בין היתר כי הנכות בצוואר קשורה בין היתר למצב קודם וכי הנכות שנותרה הינה 15% בלבד. כמו כן קבעה הוועדה כי יש להכיר בפגיעה נוירולוגית בצוואר בשיעור 15%, וכי אין לקבוע נכות בגין גב תחתון. לפני מתן החלטתה הסופית, הודיעה הוועדה למערערת על כוונתה להפחית את הנכות בגין הצוואר, ונתנה לה הזדמנות למשוך את הערר או לחלופין לטעון את טענותיה בהקשר זה.
6. ביום 18.8.21 שלחה המערערת טיעונים בכתב וביום 17.11.21 הופיעה באת-כוחה בפני הוועדה וטענה את טענותיה.
7. בהחלטתה מיום 17.11.21 חזרה הוועדה על מסקנותיה מהתכנסותה הקודמת, הפחיתה את הנכות בגין הצוואר ל-15%, וקבעה כי הנכות הרפואית המשוקללת הינה 43% וכן כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה. על החלטה זו נסוב הערעור.

טענות הצדדים

1. ביום 6.7.22 התקיים דיון בפני. הצדדים השלימו את טענותיהם והמשיב הסכים להחזיר את עניינה של התובעת לוועדה לעררים באותו הרכב על מנת לדון שוב בהפחתת הנכות בצוואר וכן בשיעור הנכות הנוירולוגית. מנגד המערערת עמדה על טענתה כי בשני נושאים אלו אין מקום לחזור לוועדה אלא בית הדין יכול להפעיל שיקול דעת משפטי ולקבוע את הנכות.
2. מחלוקת נוספת שנותרה בין הצדדים היא לעניין הפגיעה בגב. המערערת טוענת כי יש להכיר בקשר סיבתי מלא בין מצבה לבין התאונה, שכן התאונה היתה טריגר להתפרצות מצבה כפי שהוא כיום או לכל הפחות האיצה אותו. עוד טוענת המערערת כי אין הוועדה מוסמכת בשלב זה לשלול קשר סיבתי אלא לכל היותר לזקוף חלק מהנכות בגין מצב קודם בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה.
3. מנגד טוען המשיב בהקשר זה כי משמעות ההכרה בפגיעה כקשורה לעבודה אינה בהכרח הכרה בנכות, וכי הוועדה הרפואית לעררים מוסמכת לבחון האם הנכות שקיימת למערערת כיום נובעת מהפגיעה בעבודה ואיזו מידה. עוד טוען המשיב כי ממילא הוועדה אינה שוללת קשר סיבתי לכאבי הגב שהוכרו אלא את הקשר בין הניתוח והתאונה.

הפרוטוקולים

1. במועד התכנסותה הראשון של הוועדה, נרשמו דבריה של באת-כוח המערערת:

מבחינה פסיכיאטרית אנחנו טוענים לנכות של 20% מטופלת באופן קבוע ונוטלת תרופות. התלונות פורטו במכתבו של ד"ר פארחאת כמאל והוא סבור אחרי שבדק אותה באופן מקיף והסתכל על החומר הרפואי שמגיעה לה נכות בשיעור 20% שבשל פגיעה תפקודית, רגשית והסתגלותית.

הפניתי את הגב' כהן לפרופ' סווירי שיבדוק אותה וייתן חוות דעתו לגבי מצבה והוא מצא מעבר להגבלה בתנועות הצוואר מצאה פגיעה נוירולוגית בארבעת הגפיים ועל זה נותן לה נכות בגין החולשה לפי סעיף 29 שיעור נכות בגובה 50%.

אין לנו ערעור על עצם הקביעה שיש הגבלה בתנועות ועל 30% נכות, עם זאת פרופ' סווירי כותב בחוות הדעת על פגיעה עצבית ב-4 הגפיים ולכן טוענים על שיעור הנכות 50%.

גב תחתון, מרגע התאונה היו תלונות על כאבי גב וביטוח לאומי כן הכיר בפגיעה בגב כתוצאה מהתאונה הנידונה ואז הוועדה קבעה שמצבו הוא קשור למצב קודם, פרופ' סווירי בדק אותה עם כל התיק שלה לפניו הוא חשב שנכון והיו כמה תלונות בעבר אבל לא בתלונות משמעותיות אלא בתלונות חולפות, הוא חושב שמצבה בגב היום אשר הצריך אותה לעבור ניתוח (ניתוח ב-1/2021).

עברה CT והבדיקה הזו הייתה תקינה, מפנה למצב המשפטי, עם הוועדה סבורה שיש לייחס למצב קודם חלק מהנכות, עליה לבוא ולהסביר לפי איזה תקנה היא הייתה נותנת אחוזי נכות למצב קודם ולעשות חשבון של עובר ושב ולנכות מתוך המצב הכולל את המצב הקודם.

1. לאחר מכן, ערכה הוועדה בדיקה קלינית כדלקמן:

"אורתופדיה עברה ניתוח עקב חוסר יציבות דגנרטיבית (לא טראומתי) בחוליות מותניות בינואר 2021, כעת נמצאת בתהליך שיקום לאחר ניתוח לעיצוב עמ"ש מותני שנמשך בדרך כלל כשנה, כאובה מאוד בכל טווח תנועות הגב כצפוי בניתוח מסוג זה.

נוירולוגיה, נפגעה בעת נפילה באוטובוס הסעה, על פי הבדיקה מחדר מיון ב-5/3/2018 נחבלה בראש והפנים.

ציינה כי איבדה הכרה, בנוסף לכאבים בחלק האחורי של הראש שנחבלה, התלוננה על כאבים באזור הכתפיים.

בהמשך החלה להתלונן על כאבים בצוואר כחודש לאחר התאונה, התלוננה על כאבים דפוזים בצוואר וכתפיים.

על פי בדיקה מ-10/2018 של אורתופד, לא ניתן היה לבדוק טווח תנועות בשל חוסר שיתוף פעולה אך לא נמצאה הגבלה פסיבית בתנועות, בצילומים ללא ממצא חבלתי, הומלץ על פיזיותרפיה והמשך טיפול נגד כאבים.

ב-12/6/18 נבדקה שוב על ידי אורתופד אשר ציין CT של צוואר שינויים ניוונים בדיסק C3-4 עם בליטה גרמית בגובה זה.

ב-12/2018 וכנראה על רקע הממצאים של בדיקת ה-CT עברה למינקטומיה צווארי אך כנראה בהמשך סבלה, נותחה גם בגישה קדמית בצווארה.

ב-13/10/18 MRI כ-7 חודשים לאחר התאונה, מתואר: C3-4 קומפלקס דיסק אוסטיופיט המתבלט לאחור עם שינוי אות בשולי גופי החוליות, לסטזיס עם הצרות והתעלה והנקבים עם שינוי אות בחוט.

בבדיקה נוירולוגית היום – מתהלכת בעזרת מקל, מתנהלת באיטיות רבה בהליכה גם בהליכה וגם בעליה למיטה, הליכתה עם סחיבה קלה של רגל שמאל ללא אפיון ספסטי תוך כדי כיפוף הגב קדימה.

על ספת הבדיקה ללא קיפוח מוטורי חריג פרוקסמאלי ודיסטאלי בגפיים העליוניים וללא דלדול שרירים חריג בכפות הידיים בזרועות ואמות. החזרים הופקו ערים דו"צ עם הופמן חיובי דו"צ.

מוסרת על ירידה גורפת בתחושה בכל היד השמאלית מהכתף עד לקצות אצבעות. ללא סימנים של גירוי שורשי בגפיים העליוניים.

אינה מסכימה לשכב על מיטת הבדיקה בשל כאבים, בישיבה מבחן בכטרפט שלילי דו"צ, החזרים הופקו תקינים אך ערים דו"צ ללא בבינסקי.

צלקות בקדמת הצוואר מימין 6 ס"מ ללא תגובה חריגה, לא רגישה ולא דבוקה ליסוד, לא מכערת.

צלקת 11 ס"מ בצוואר מאחור מעט שקועה (עקב למינקטומיה) לא רגישה.

בניסיון ביצוע תנועות פסיביות של הראש מגיעה עד כ-40 מע' ביישור, כיפוף מגיעה עד כ-3 ס"מ סנטר לחזה, סיבוב עד כ-74 מע' דו"צ, צידות 30 מע' דו"צ."

1. בסיומו של הדיון, רשמה הוועדה את מסקנותיה הבאות:

"לעניין עמ"ש מותני סובלת מכאב שלאחר ניתוח לעיצוב החוליות המותניות, ניתוח זה בוצע לצורך טיפול בתהליך אדיופתי ניווני שלא נגרם בתאונה הנידונה מכיוון שלא נגרמה פריצת דיסק ולא שבר בחוליות ולכן ההגבלה הקיימת היום שצפויה לאחר ניתוח לא קשורה לחבלה הנידונה או כל חבלה אחרת ולכן אין נכות בגב התחתון שקשורה לאירוע התאונה הנ"ל.

בהתאם לממצאים בבדיקה הקלינית והתיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה הניתוחים שעברה בעמ"ש צווארי אינם קשורים לתאונה הנידונה אלא במקרה הטוב מהווים החמרה של מצב תחלואי קודם.

ולכן בגין התאונה הנדונה הגרמה להחמרה של מצב תחלואי 15% לפי 37 5 א-ב.

מבחינה נוירולוגית הוועדה קובעת 15% לפי 29 3 א במחצית.

הוועדה עוצרת את הדיון כדי לידע את התובעת על שינוי גובה הנכות בין עמ"ש צווארי.

הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר גיל סווירי ואינה מקבלת את מסקנותיו לאור האמור לעיל."

1. במועד התכנסותה השני של הוועדה, לאחר שהמערערת הוזהרה בדבר הכוונה להפחית את הנכות בגין הצוואר, נרשמו דברי באת-כוח המערערת כך:

"לעניין הצוואר, אני רוצה לציין שאנחנו לא הגשנו ערר על קביעת דרג ראשון על הצוואר. אני מבקש לעמוד על הערר ולנסות לשכנע את הוועדה לא לעשות את ההפחתה.

מבחינה נוירולוגית, הוועדה סברה שצריך להחיל סעיף 329 א לתקנות, סעיף זה אומר שאם יש פגיעה קלה מאוד בתפקוד, אז יש פה זכאות ל-30%. ברגע שיש לנו בחוק באופן מפורש קביעה שדי בפגיעה קלה ביותר כדי לזכות ב-30%, מבחינתי זה מצב מפחות מתקין, ואם אתם מצאתם מצב פחות מתקין, אבקש לתקן ולתת 30% שמגיעים לה.

אין פה עניין של התאמה לפי סעיף 14 משום שיש נכות התואמת את התקנה.

לעניין הנכות הצווארית, אני מבינה כרגע מתוך הדברים ש-30% אכן מגיעה לה אבל 15% זה מצב קודם, בהתאם למצב המשפטי ברגע שהוכר בקשר הסיבתי אין מקום לשוב ולערער על הקשר הזה ולקבוע כיום העדר קשר סיבתי מסוים.

מעבר לכך הלכתי ובדקתי את תיקה ולא מצאתי מסמך רפואי אחד מלפני התאונה הקובע מגבלה מסוימת ותלונה כלשהי, ולכן ברגע שיש לנו קשר סיבתי והוועדה רוצה לנכות מ"ק צריכה לעשות עובר ושב. לנכות נכות שהייתה קודמת לתאונה. לפי הפסיקה של בית הדין הארצי שלא די בהפניה כללית בגין מצב קודם אלא להפנות לסעיף תקנות ספציפית שבמצב מורה על לנכות סעיף לפי התקנות. מאחר ואין לי שום מסמך המעיד על הגבלה מלפני התאונה, אם הוועדה בכל זאת מבקשת לנכות מ"ק בניגוד לבקשה שלנו לא לענות זאת שתסביר הוועדה על בסיס מה עושה את זה ועל איזה חומר רפואי עליו מתבססת.

עכשיו הרופא מפנה את תשומת ליבי כי בוועדה קודמת לא ניכה מצב קודם אלא שמדובר בהגבלה של 15% גם ככה. אני רוצה להדגיש שלא זה מה שנכתב בפרוטוקול אלא שמדובר במצב קודם והתאונה החמירה את המצב הקודם בשיעור 15% ולכן באתי לטעון על בסיס מה שרשום בוועדה.

גם אם היה קיננה מחלה בגופה של התובעת שלא התלוננה לגביה לפני התאונה והתאונה היא שגרמה להתפרצות לכאב שלה גם אז יש להכיר במלוא הקשר הסיבתי בין המצב לתאונה.

גב – במקרה הזה שאלת הקשר הסיבתי נידונה בפני בית הדין לעבודה, בכתב ההגנה שהוגש לביטוח לאומי בבית הדין לעבודה נטען שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הגב והליקויים בגב הינם תוצאה שגורמים תחלואתיים או גורמים אחרים, ואז בסוף החליט המוסד כן להכיר בפגיעה הגבית כתולדה של התאונה, אחרי שהעניין הזה כבר הוכר לא ניתן לרוקן את ההחלטה הזו מתוכן ולקבוע שאין קשר סיבתי בין מה שיש לה כיום לבין התאונה, לכל היותר ניתן לבוא ולהגיד שחלק ממה שיש לה כיום נובע ממצב קודם ואז שוב צריך לחזור לעובר ושב ומה היה מזכה בנכות לפי החוק והתקנות. הסתכלתי בחומר הרפואי וגם פרופ' סווירי שהסתכל וחוץ מ-2,3 תלונות שהיו בהפרש של שנים אחת מהשנייה, ישנה CT שנתיים לפני התאונה המראה הצרות מינורית בלט מינורי שלא הצריכו נכות.

הניתוח היה בעקבות 4 בלטי דיסק שהתגלו לאחר התאונה, ולכן אם הוועדה סבורה כי בלטי דיסק שהם התפתחות של אותו מ"ק מה שלדעתנו בלתי אפשרי, אבקש שהוועדה תסביר על בסיס החומר הרפואי כיצד המצב שתועד ב-CT מ-10/2015 היה מתפתח בין כה וכה גם אלמלא התאונה למצב המתועד 4 שנים לאחר מכן ב-2020 אשר הצריך את הניתוח, כאשר בין 2015 עד 2018 מועד התאונה לא הייתה תלונה כלשהי על הגב.

מפנה למכתבי מ-8/2021."

1. לאחר מכן, רשמה הוועדה את מסקנותיה כדלקמן:

"לגבי הגב התחתון – הכאבים שסובלת מהם בעקב הניתוח שעברה בגבה, ניתוח לא טיפול במצב טראומתי אלא במצב אדיופתי שהתפתח ללא קשר לחבלה ולכן תלונותיה היום לגבי התחתון אינם קשורים לתאונה.

הוועדה קבעה והבהירה זאת היטב כי הנכות על הצוואר שחומרתו מעט חמור יותר מהפרעה קלה וזאת כשדנה את המצב לכולה, הוועדה לא התייחסה בקביעת הנכות הזאת למצב קודם ולכן זה מייתר את הטענה שהוועדה הורידה על מצב קודם בנושא הצוואר, ולכן לא ביצעה חישוב עובר ושב.

בטענה לנכות הנוירולוגית בגין מיולופתיה צווארית, הוועדה בדקה מחדש את ממצאיה בתחום הנוירולוגי אשר מתאימים בצורה מדויקת לנכות שנקבעה.

הוועדה מותירה את החלטתה על כנה."

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006). עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל חלקית, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
3. לעניין הנכות בגין התנועות בצוואר, אכן נפל פגם בהחלטה. הוועדה קבעה תחילה כי "בהתאם לממצאים בבדיקה הקלינית והתיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה הניתוחים שעברה בעמ"ש צווארי אינם קשורים לתאונה הנידונה אלא במקרה הטוב מהווים החמרה של מצב תחלואי קודם. ולכן בגין התאונה הנדונה הגרמה להחמרה של מצב תחלואי." מדברים אלו עולה בבירור כי הוועדה סבורה כי התאונה החמירה מצב תחלואתי קודם. גם לאחר מכן ציינה הוועדה כי הניתוחים בעמ"ש צווארי אינם קשורים לתאונה "אלא במקרה הטוב מהווים החמרה של מצב תחלואי קודם". מנגד, כשהתכנסה הוועדה בשנית, קבעה כי "לא התייחסה בקביעת הנכות הזאת למצב קודם ולכן זה מיתר את הטענה שהוועדה הורידה על מצב קודם בנושא הצוואר". מדובר בשתי קביעות סותרות. זאת ועוד, אין חולק כי למערערת בוצע קיבוע של עמוד השדרה הצווארי ולכן היה על הוועדה לנמק מדוע אינה קובעת נכות בהתאם לפריט ליקוי ספציפי המתייחס למצב זה – 37(1) שעניינו קיבוע עמוד שדרה צווארי בזווית נוחה או בלתי נוחה.
4. כאמור, המשיב מסכים להחזיר בעניין זה את עניינה של המערערת לוועדה. מנגד טוענת המערערת כי אין מדובר בקביעות רפואיות אלא ביישום החוק על ממצאי הוועדה עצמה ולכן על בית הדין לקבוע כי נכותה בצוואר הינה בשיעור 30%, מצב התואם את ממצאי הוועדות.
5. במחלוקת זו, הדין עם המשיב. כאשר נפלה טעות בעבודת הוועדה, הלכה פסוקה היא כי ככלל יש להשיב את העניין אליה ובית הדין לא יקבע נכות בעצמו. נקבע כי "במקרים חריגים ונדירים, בהם הטעות בהחלטת הוועדה היא טעות גלויה אשר תיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי לתיקון הטעות, בית הדין יכול לתקן את הטעות בעצמו ולקבוע את הנכות" (בר"ע (ארצי) 33610-02-17 שגיב - המוסד לביטוח לאומי (5.9.17) וההפניות שם). במקרה דנן, בית הדין אינו יכול להיכנס בנעליה של הוועדה, אשר צריכה לקבוע רפואית מהי הנכות שקיימת למערערת בצוואר כיום, בהתאם לממצאים שעלו מבדיקתה, שכן על פניו קביעת שיעור נכות של 15% הינה מופחתת נוכח הקביעה כי קיים גם מצב קודם. כמו כן, בנוגע לפריט הליקוי שעניינו בקיבוע הצוואר, על הוועדה לקבוע האם מדובר בקיבוע בזווית נוחה או בלתי נוחה. קביעות אלו מחייבות ידע רפואי.
6. לעניין הנכות הנוירולוגית, הוועדה מצאה כי יש ליישם את פריט ליקוי 29(3) לגבי חולשת ארבעת הגפיים. פריט ליקוי זה קובע ארבע דרגות של נכות:

(א) קלה מאוד - הליכה עצמאית בלא אמצעי עזר והגבלה קלה מאוד של פעילות

הידיים בתפקוד היום-יומי 30%

(ב) קלה - הליכה עצמאית עם סדים קצרים, הגבלה קלה בפעילות הידיים בתפקוד היום-יומי 50%

(ג) בינונית - הליכה תוך שימוש בעזרים מעבר לסדים קצרים והגבלה בינונית בפעילות הידיים בתפקוד היום –יומי 80%

(ד) קשה - בלא הליכה עצמאית והגבלה קשה מאוד של תפקוד הידיים בתפקוד היום-יומי 100%

1. הוועדה קבעה פריט מותאם 29(3)(א) במחצית (15%), אך לא נימקה קביעה זו, כאשר בממצאים קבעה הוועדה בין היתר כי המערערת "מתנהלת באיטיות רבה בהליכה גם בהליכה וגם בעליה למיטה, הליכתה עם סחיבה קלה של רגל שמאל" וכי קיימת על פניו פגיעה בתחושה ביד שמאל. בחירתה של הוועדה בפריט הליקוי המותאם משמעו לכאורה כי הוועדה סבורה שמצבה של המערערת קל יותר מהגבלה "קלה מאוד", ואף אם הוועדה מוסמכת לקבוע פריט מותאם, הרי שלאור הדומות בין פריטי הליקוי השונים, היה על הוועדה לנמק מדוע יש לקבוע פריט מותאם ומדוע מצבה של המערערת משקף מצב קל יותר מ"קל מאוד". עיון בפרוטוקול החלטתה של הועדה אינו מאפשר לדעת מדוע הגיעה הועדה למסקנה שמצבה של המערערת מתאים דווקא למחצית מפריט ליקוי 29(3)(א) ולא למלואו.
2. גם לעניין זה מסכים המשיב להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה. המערערת חוזרת וטוענת בהקשר זה כי אין להחזיר את עניינה לוועדה אלא על בית הדין להעמיד את הנכות על 30%, כלומר על שיעור הנכות המינימלי על פי פריט הליקוי. לשיטתה של המערערת, משעה שהוועדה קבעה כי מצבה נופל מהדרגה של "תקין לחלוטין" ואינו 0%, הוועדה אינה רשאית ליצור מצב ביניים נוסף מאלו שקבע המחוקק, ולכן היא זכאית לדרגה המינימלית של 30%.
3. אין לקבל את טענתה האמורה של המערערת. כפי שהוסבר לעיל, בית הדין אינו יכול להיכנס בנעלי הוועדה שעה שקיימת אי-בהירות רפואית. בענייננו לא ברור כי הוועדה סבורה כי מצבה של המערערת בהכרח קל יותר מ"חולשה קלה מאוד". מדובר בקביעה רפואית שעל הוועדה לשקול ולנמק. כמו כן, לא ניתן ללמוד כאמור מהחלטת הוועדה כי מצבה של המערערת כפי שהשתקף מהבדיקה הקלינית עונה להגדרת פריט ליקוי 29(3)(א) דווקא. יתכן ואין פריט ליקוי המתאים למצבה של המערערת, שאז על הוועדה לנמק זאת, ולהסביר מהי ההתאמה הנדרשת בפריט הליקוי.
4. לעניין הנכות בגב, הוועדה הסבירה במועד ההתכנסות הראשון כי "לעניין עמ"ש מותני סובלת מכאב שלאחר ניתוח לעיצוב החוליות המותניות, ניתוח זה בוצע לצורך טיפול בתהליך אדיופתי ניווני שלא נגרם בתאונה הנידונה מכיוון שלא נגרמה פריצת דיסק ולא שבר בחוליות ולכן ההגבלה הקיימת היום שצפויה לאחר ניתוח לא קשורה לחבלה הנידונה או כל חבלה אחרת ולכן אין נכות בגב התחתון שקשורה לאירוע התאונה הנ"ל." במילים אחרות, הוועדה מסבירה כי ההגבלה הקיימת היום בגב התחתון נובעת מהניתוח שעברה המערערת בגב, וכי ניתוח זה לא קשור לתאונה שכן לא נגרמו בתאונה פריצת דיסק או שבר בחוליות. הוועדה מסבירה גם כי הניתוח בוצע לצורך טיפול בתהליך תחלואה כתוצאה מניוון ולא כתוצאה מחבלה. מדובר בנימוק רפואי מפורט, ובית הדין כידוע אינו מתערב בקביעות מקצועיות של הוועדה. יצוין כי הוועדה הפנתה גם לבדיקת MRI מיום 1.1.20 שהעלתה "בלטים דסקלים במספר רמות אין פריצת דיסק ואין שבת והחוליות [אין ממצאים טראומתיים]". כך גם הסבירה הוועדה בהתכנסותה השנייה: "הכאבים שסובלת מהם בעקב הניתוח שעברה בגבה, ניתוח לא טיפול במצב טראומתי אלא במצב אדיופתי שהתפתח ללא קשר לחבלה ולכן תלונותיה היום לגבי התחתון אינם קשורים לתאונה." יצוין כי המערערת לא הציגה מסמך רפואי כלשהו אשר מציין כי הניתוח בגב הומלץ או בוצע בעקבות חבלה שנגרמה לגב בתאונה.
5. אין לקבל את טענת המערערת כי הוועדה שוללת קשר סיבתי אשר נקבע במסגרת ההכרה בליקויים. בניגוד לטענת המערערת בערעור, המשיב לא הסכים להכרה בכל פגיעה בגב כתאונת עבודה, אלא מעיון במכתב פקיד התביעות עולה כי ההכרה הינה "כאבי גב תחתון". כעת בדקה הוועדה האם קיימות הגבלות בתנועות הגב.
6. אין גם לקבל את טענת המערערת כי הוועדה יכולה היתה לכל היותר לזקוף חלק מהנכות בגין מצב קודם. בהתאם לסעיף 118 לחוק, ועדה רפואית מוסמכת לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה". המערערת מפנה לעב"ל (ארצי) 54167-08-15‏ ‏ בנימין לוי - המוסד לביטוח לאומי‏ (10.2.19), אך נשענת על קביעותיו לעניין ניכוי מצב קודם במקרה של תאונת עבודה (להבדיל ממחתת מקצוע או מיקרוטראומה). בענייננו אין מדובר על ניכוי מצב קודם, אלא קביעה כי הנכות הקיימת היום אינה קשורה לתאונה. למעשה, בית הדין הארצי באותה פרשה מאשר כי הוועדה מוסמכת לקבוע כי ליקוי אינו קשור כלל מבחינת סיבתית לתאונה: "אין באמור לעיל כדי לשלול מהוועדה הרפואית את האפשרות לקבוע במקרים המתאימים שליקוי מסוים כלל אינו קשור סיבתית לתאונת העבודה, ובמקרה כזה מתייתר הצורך לדון ב"ניכוי מצב קודם" שכן משמעות הדבר היא כי למבוטח ממילא אין נכות הקשורה לתאונה (בר"ע (ארצי) 25945-06-17 המוסד לביטוח לאומי - ראובן הושיאר (10.9.17)). הוועדה אמנם אינה מוסמכת לשלול קשר סיבתי לחלוטין כאשר פקיד התביעות כבר הכיר בקיומו במפורש, אך באפשרותה לעשות כן ככל שפקיד התביעות לא דן באופן מפורש בליקוי מושא בדיקתה (כבמקרה שלפנינו, בו פקיד התביעות הכיר ב"כאבי גב" בלבד, מבלי לשלול ליקויים נוספים, ולכן הדיון בקשר הסיבתי בין הגבלות התנועה וליקוייו הנוירולוגיים והאחרים של המערער לבין תאונת העבודה נתון לוועדה".
7. המערערת מפנה גם לבר"ע (ארצי) 52617-01-18 מאיר בן ישי - המוסד לביטוח לאומי (6.6.18), אולם גם עניין זה עסק בניכוי מצב קודם מנכות שנקבע כי היא קשורה לתאונת עבודה. במקרה דנן, הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין הגבלת תנועות הגב והניתוח לבין התאונה, ולכן לא היה עליה לדון במצב קודם ולהצביע על מסמכים רפואיים המוכיחים אותו.

סיכום

1. על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי, ועניינה של המערערת יחזור אל הוועדה לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:
2. בנוגע להגבלה בתנועות הצוואר, הוועדה תנמק במפורט מהי הנכות הקיימת בצוואר לאור הממצאים הקליניים שנקבעו על ידה בבדיקה ומהו פריט הליקוי המתאים. כמו כן, תנמק הוועדה במפורט האם יש לקבוע נכות נוכח הקיבוע בצוואר בהתאם לפריט ליקוי 37(1).
3. בנוגע לחולשת ארבעת הגפיים, הוועדה תנמק במפורט מהי הנכות שנותרה מבחינה נוירולוגית ומדוע מצבה של המערערת מתאים דווקא למחצית מפריט ליקוי 29(3)(א) ולא למלואו.
4. הוועדה תזמן את המערערת ובאת-כוחה לטעון את טענותיהן.
5. בנסיבות העניין, הואיל והערעור התקבל באופן חלקי, ישלם המשיב למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.
6. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"ב, (13 יולי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.