1. לפני בקשה לפסילה של המשיב מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סרוב לבדיקת שתן לאיתור סמים או אלכוהול.

2. כעולה מכתב האישום, ביום 4.3.22, סמוך לשעה 2:30, נהג המשיב ברכב פרטי, מסוג "סוזוקי", מ.ר. 55-883-74, במג'דל כרום, בהיותו שיכור, בכך שנדרש על ידי שוטר לבצע בדיקת שתן לאיתור סמים מסוכנים בגופו, אך הוא סרב לבצע את הבדיקה.

ביום 6.3.22 נפסל המשיב מנהלית, לתקופה של 30 יום.

3. כעת עותרת המבקשת לפסילת המשיב עד תום ההליכים נגדו. לשיטתה, קיימות ראיות לכאורה שהמשיב ביצע את העבירה שמיוחסת לו, בהן דוחות הפעולה של השוטרים, סרטוני מצלמות הגוף של השוטר אושרי אמסלם, שמתעדים את הליך עיכובו של המשיב וההסבר שניתן לו לגבי משמעות סרובו, והודאת המשיב. צוין שמדוח הפעולה של השוטר אמסלם עולה שבחיפוש ברכב, בתחנה, נמצאו ניירות גלגול ונדף ריח של סם מהרכב, ומדוח הפעולה של המתנדב סוואעד ריאק עולה שהריח ריח של סם, כך שהתגבש חשד סביר שהמשיב ביצע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, שדי בו לצורך דרישת השוטר לביצוע בדיקת שתן לאיתור סם. נטען שריח של סם שנודף מהרכב, על פי החלטת מותב זה, הוא בגדר חשד סביר, בשלב זה. אשר למסוכנות, הוטעם שהמשיב משתייך לאוכלוסיה מיוחדת, נוהג משנת 2016, ולחובתו 7 הרשעות קודמות, בהן נהיגה בשכרות, משנת 2021. נטען שהעבירה בוצעה כשהמשיב פסול לתקופה ארוכה וכשחרב של פסילה מותנית מונפת מעל צווארו, ומכאן שעסקינן במשיב רצדיביסט.

4. ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאוה, ועותר לדחיית הבקשה, או, לחלופין, לקציבת הפסילה לתקופה של 3 חודשים. נטען שלא התגבש חשד סביר שהצדיק חיפוש ברכב ובהמשך דרישה למתן דגימת שתן. צוין שריח של סם מהרכב, על פי הפסיקה, אינו מגבש, בהכרח, חשד סביר לביצוע חיפוש, בפרט, כשבחיפוש שנערך ברכב לא נמצא דבר, מה שמבסס את הטענה שהמשיב לא השתמש בסם ולא החזיק בסם, ולא היה מקום לדרוש ממנו לבצע בדיקה. נטען שבדוח הפעולה, מיום 4.3.22, צוין שמדובר בחשד לנהיגה בזמן פסילה ועיכוב המשיב בוצע בשל עבירה זו. כשהבין השוטר שהמשיב אינו פסול דרש ממנו לבצע בדיקת שתן לאיתור סמים, ללא חשד סביר. נטען שהשוטר לא כתב כיצד הסביר למשיב את ביצוע הבדיקה ואת משמעות הסרוב. לעניין המסוכנות, נטען שהמשיב נוהג משנת 2016, ולחובתו 7 הרשעות קודמות, ללא עבר דומה, כך שעברו אינו מכביד. נטען שלמשיב אין עבר דומה, וגזר הדין בתיק זה בוטל, נוכח בקשת המשיב שהתקבלה, וההליך קבוע להקראה לחודש יולי.

בחינת ה- "ראיות לכאורה":

5. הועבר לעיוני חומר הראיות בתיק.

סעיף 64 ב' (ב) לפקודת התעבורה, מסמיך שוטר, כאשר יש לשוטר חשד סביר להניח שהנוהג שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

קיומו של "חשד סביר" נבחן בכל מקרה ומקרה בנפרד, על פי נסיבותיו של אותו מקרה.

לעניין זה יש לציין, כי הגדרת "שיכור" כוללת, על פי סעיף 64 ב' (א) לפקודת התעבורה, מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

קיומו של "חשד סביר" שדרוש לצורך חיפוש ובהמשך לצורך דרישה לבדיקת שתן –

מדוח פעולה של השוטר אושרי אמסלם עולה שהבחין במשיב נוהג ברכב, ובעת שעצר את הרכב, והמשיב פתח את החלון, נדף מהרכב ריח חזק של עישון סמים, שמוכר לשוטר מעבודתו, והדבר העלה את חשדו שהמשיב נוהג תחת השפעת סמים. בתחנה, בחיפוש ברכב המשיב, נמצאו ניירות גלגול וצוין ריח של עישון סמים, שמוכר לשוטר מעבודתו.

מדוח הפעולה של המתנדב ראיק סואעד עולה שבעת שרכב המשיב נעצר כשחלונו סמוך לחלון המתנדב, והמשיב פתח את החלון, נדף מהרכב ריח של עישון סמים.

אשר לגיבושו של חשד סביר, אפנה לדברי בית המשפט בת"פ (שלום ק"ש) 31643-05-16 תביעות צפת נ' חי משה (04.04.2017) (להלן – פרשת משה), שם צויין:

"יתכנו מקרים, שבהם ריחות של סמים, הנקלטים על ידי שוטרים ואחרים, יקימו חשד סביר ויכשירו חיפוש, ואולם נראה, מבלי לקבוע מסמרות, שיהיה זה במקרים בהם תונח תשתית ראייתית מוצקה, לגבי ריח חריף ומובהק, שמקורו ברור או לפחות מבוסס ממשית על ממצאים נוספים זולת ניחוח שפשט באוויר".

במקרה שלפני, השוטר אמסלם ציין ריח חזק של סם שנדף מהרכב, והמתנדב סואעד ציין אף הוא ריח של סם. השוטר אמסלם אף ציין שהמשיב מוכר לו מעבודתו. זאת ועוד, בחיפוש ברכב, כעולה מהדוח של השוטר אמסלם, נמצאו ניירות גלגול, ויש בכך כדי להצביע על החשד שהיה לשוטר לגבי נהיגה תחת השפעת סמים.

לצורך השלב הזה, אני בדעה שבראיות לכאורה אלה שהונחו לפני יש די כדי להצביע על קיומו של אותו "חשד סביר". העובדה שברכב לא נמצא חומר החשוד כסם אין בה כדי לפגום בגיבושו של החשד הסביר, שכן ברכב נמצאו ניירות גלגול ושני השוטרים ציינו ריח של סם שנדף מהרכב.

קבילותן של הראיות תבחן באופן יסודי בתיק העיקרי.

אשר לראיות לכאורה -

מדוח השוטר אמסלם עולה שהבחין במשיב נוהג ברכב, ובעת שהמשיב עצר ופתח את חלון הרכב נדף מתוכו ריח חזק של עישון סמים שמוכר לשוטר מעבודתו, והדבר העלה את חשדו שהנהג נוהג תחת השפעת סמים. בחיפוש ברכב שבוצע בתחנה הבחין השוטר בניירות גלגול וציין, בשנית, ריח של עישון סמים ברכב, שמוכר לו מעבודתו. צוין שבשעה 3:09 הנהג נדרש לבצע בדיקת שתן לאיתור סמים בגופו והוסברה לו משמעות הסרוב והמשיב סרב. צוין שבשעה 3:15 נדרש הנהג לבצע, בשנית, בדיקת שתן לאיתור סם, והוסברה לו משמעות הסרוב, והנהג עמד בסרובו.

מדוח הפעולה של המתנדב ראיק סואעד, עולה שבעת שנעצר ליד הרכב בו נהג המשיב, והמשיב פתח את חלון הרכב, נדף מהרכב ריח של עישון סמים.

מדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עולה שהמשיב נדרש לתת דגימת שתן לאיתור סמים וסרב, לאחר שהוסברה לו משמעות הסרוב, נאמר לו שהוא רשאי לחזור בו מסרובו בתוך 5 דקות, והוא עמד בסרובו.

מהודעת המשיב עולה שנהג ברכב באירוע. כשנשאל מדוע סרב לבצע בדיקת שתן, ציין: "קודם כי לא תפסתם משהו ברכב. ואיתי יושב אתמול האם משהו מעשן רפואי עם אישורים. ויש לי פחד להופיע לכם שאני מעשן או חיובי. ומרגיש שאין לכם זכות". כשנשאל האם הוסברה לו משמעות הסרוב, השיב שכן. כשנשאל האם יש לרכב ביטוח וטסט השיב שהרכב לא עבר מבחן רישוי והרכב ללא ביטוח.

מטופסי השימוע על פסילה מנהלית והודעת איסור שימוש עולה שהמשיב ציין שהשוטר לא תפס דבר ברכב ולכן סרב לבדיקה.

6. מחומר הראיות לכאורה שנפרש לפני – דוחות הפעולה של השוטרים שציינו שהריחו ריח של עישון סמים שנדף מהרכב, וצוין שברכב נמצאו ניירות גלגול שנמצאו ברכב, ושהמשיב סרב, פעמיים, לדרישת השוטר לתת דגימת שתן לאיתור סם, על אף שהוסברה לו משמעות הסרוב - עולה שקיימות די ראיות לכאורה שהמשיב סרב לבדיקת שתן לאיתור סמים בגופו, לאחר שהוסברה לו משמעות הסרוב.

סרובו של המשיב, לכאורה, בנסיבות אלה, מקים חזקה של נהיגה בשכרות, מכח סמים.

אשר לטענת הסנגור שהשוטר אמסלם ציין בדוח שערך שהמשיב נהג בפסילה, ועוכב על בסיס חשד לנהיגה בפסילה, עיון בדוח השוטר מעלה שבעת שביקש השוטר מהמשיב להציג רישיון נהיגה, הלה מסר לשוטר שקיימת לו פסילה, אולם קיים ברשותו מסמך שמבטלה והוא אף הציג לשוטר את החלטת בית המשפט שלפיה פסק הדין יבוטל בכפוף להפקדה כספית בסך 1,500 ₪. צוין שהשוטר ביקש מהמשיב להציג לו שובר תשלום או החלטה שמורה על ביטול הפסילה, אולם המשיב ציין שאין ברשותו. בנסיבות אלה ציין השוטר שהמשיב עוכב עקב חשד לנהיגה בזמן פסילה, ולא מצאתי בכך כל פגם. יצוין שחשד השוטר לנהיגה תחת השפעת סמים, כעולה מדוח השוטר, התעורר בעת שהמשיב נעצר ופתח את חלון רכבו, עוד טרם עלה עניין הפסילה. כך שטענת הסנגור שהמשיב נדרש לבצע בדיקת סמים, ללא חשד סביר, לאחר שנמצא שאינו נוהג בפסילה – נדחית.

7. אשר לטענות הסנגור לכרסום בחומר הראיות, ולגבי חוקיות החיפוש שנערך ברכב, הרי שאלה יבחנו באופן מעמיק ויסודי בתיק העיקרי. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט י' דנציגר בבש"פ 6595/08 מיכאל יעקובסון נ' מדינת ישראל:

" ... בשלב זה של הדיון אינני נדרש למידת מהימנותן של הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר, אלא רק לאמת כי הן קיימות וכי במידה ותתבררנה כנכונות, יש בכוחן לבסס את אשמתו של העורר ...."

אשר למסוכנות:

8. מסוכנות המשיב בנהיגה נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

9. עבירה של סרוב לבצע בדיקת שתן לאיתור סמים, מקימה חזקה לנהיגה בשכרות, עבירה שמצויה ברף החמור של עבירות התעבורה. המחוקק מצא לנכון לקבוע לצד עבירה של נהיגה בשכרות עונש מינימום של שנתיים פסילה, שבית המשפט רשאי לסטות ממנו רק מנימוקים מיוחדים, ובכך הביע דעתו בנוגע למסוכנות הנובעת מביצוע העבירה.

10. בעח (ת"א) 4215-04-10 אוהד פיטר נ' משטרת ישראל / ענף התנועה (21.4.10) (להלן – עניין פיטר), אימצה כב' השופטת חיותה כוחן, את החלטת בית משפט קמא, לפסילת העורר לתקופה של 6 חודשים, לאחר שנתפס לכאורה נוהג תחת השפעת סמים, בציינה:

"בית המשפט העליון אמר את דברו לא אחת באשר לנהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול. מדובר בעבירה שיש בה כדי לסכן את שלום הציבור. העורר לקח על עצמו סיכון מיותר כאשר עלה על ההגה בהיותו תחת השפעת סמים."

11. לעניין נסיבות ביצוע העבירה, מחומר הראיות, עולה, לכאורה, שמרכב המשיב נדף ריח חזק של סם, ברכב נמצאו ניירות גלגול, המשיב סרב, פעמיים, לתת דגימת שתן, לאיתור סמים בגופו, על אף שהוסברה לו משמעות הסרוב, בהודעתו הודה שסרב ושהוסברה לו משמעות הסרוב, והסביר את סרובו על רקע חשש מקבלת תוצאה חיובית בבדיקה.

בענייננו, המשיב, יליד שנת 1998, נוהג משנת 2016, וצבר לחובתו 6 הרשעות קודמות. בהן 2 הרשעות של מהירות, משנת 2021 ו-2020, 2 הרשעות של שימוש בטלפון, משנת 2019, וסטיה מנתיב נסיעה תוך הפרעה לתנועה, משנת 2017.

יצוין שבתיק 7302-08-21, הוגש נגד המשיב כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות, והמשיב הורשע, בהעדרו, בעבירה זו, ביום 20.10.21, ונדון לפסילה ולפסילה מותנית, אולם כטענת הסנגור, פסק הדין בוטל, ביום 23.12.21, והתיק נקבע להקראה ליום 21.7.22. בנסיבות אלה אין למבקש עבר דומה, אולם תלוי ועומד נגדו תיק בגין עבירה דומה שבוצעה לכאורה ביום 26.6.21, וחלפה פחות משנה ממועד ביצועה ועד מועד ביצוע העבירה שמיוחסת לו, לכאורה, במקרה שלפני.

התנהלותו של המשיב באירוע, נסיבות האירוע וסרובו לבצע בדיקת שתן, בעת שתלוי ועומד נגדו תיק בגין עבירה דומה, כשמדובר בשני אירועים שמיוחסים, לכאורה למשיב, בתוך פרק זמן של שנה, יש כדי להעיד על רמת המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב.

12. לעניין הסרוב אפנה לדברי בית המשפט בתפ (י-ם) 630/07 מ"י נ' בריזנר עידן, בהתייחסו לתופעת הנהגים המסרבים להבדק בדרכים שונות:

"לאחרונה ניכרת מגמה שבה מסרבים נהגים להיבדק בדרכים שונות. קשה לעיתים להתחמק מהתחושה שסירובים אלו רחוקים מלהיות מקריים. מדובר בבדיקה פשוטה יחסית שאיננה דורשת כוח פיזי מיוחד ובדרך כלל כל אדם יכול לעשותה בקלות יתירה. הסירובים מתירוצים שונים מעוררים תמיהה. אין מנוס מלבלום מגמה זו באיבה. ואחת הדרכים לכך היא ענישה תקיפה ומרתיעה כלפי סרבני בדיקות".

13. מצאתי לנכון להפנות לדבריו של כב' השופט ע' מודריק, באשר למשך הפסילה המתחייב מביצוע עבירה לכאורה של נהיגה תחת השפעת סמים או השפעת אלכוהול, בע"ח 5624-01-11 כהן נ' מדינת ישראל (18.1.11):

"...בתי המשפט לתעבורה, שינו באופן מובהק את אופי החלטותיהם מזה זמן לא מבוטל אינם מהססים לפסול את רישיונם של נהגים שנמצאו לכאורה נוהגים תחת השפעת סמים או השפעת אלכוהול לפרקי זמן לא מבוטלים בשלב שבין הגשת כתב האישום לבין גמר המשפט.

אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי. אולי צריך שיינתן לה ביטוי יותר חזק באמצעי התקשורת כדי שהדברים יהיו נחלת הציבור ואולי נפטר סוף סוף מן הרעה החולה של אנשים שמזלזלים בחייהם שלהם ובחיי הסובב אותם."

14. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את חומר החקירה, אני סבורה שקיימות ראיות לכאורה שהמשיב סרב למתן בדיקת שתן, לאיתור סם בגופו, על אף שהוסברה לו משמעות הסרוב. לעניין מסוכנות המשיב, מצאתי שאכן נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו, נוכח נסיבות ביצוע העבירה, לכאורה, והעובדה שתלוי ועומד נגדו תיק בעבירה דומה, ויש לפסול את רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

עם זאת, בתיק בו מיוחסת למשיב עבירה דומה של נהיגה בשכרות, עדיין לא ניתנה הכרעת דין, ומדובר בתיק שקבוע להקראה. אשקול זאת לעניין משך תקופת הפסילה שתגזר על המשיב.

15. נוכח האמור, בשל מכלול הנסיבות שהוזכרו, אני פוסלת את רישיון המשיב עד תום ההליכים וקוצבת את הפסילה לתקופה של 4 חודשים.

המשיב יפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 5.5.22

לתשומת לב המשיב חובה על עליו להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה או להמציא תצהיר על העדר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה בתיק אחר תימסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.

יובהר כי אם המשיב לא יפקיד את רישיונו במועד מחד עלול להיחשב כפסול ומאידך מניין הפסילה לא יחל בהעדר הפקדה כאמור.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למבקשת.

המזכירות תשלח העתק החלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ל' ניסן תשפ"ב, 01 מאי 2022, בהעדר הצדדים.