1. לפניי בקשת נאמן כי הורה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 133 וסעיף 254 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק), למשרד רואה חשבון שקמה שירותי חשבונאות - נחום עופר (להלן – רואה החשבון) למסור לנאמן מסמכים שונים הדרושים לו לצורך בדיקת אמיתות גרסת היחידה בדבר אופן הסתבכותה הכלכלית, זאת, בין היתר, בשים לב לפער הגדול ממיליון שקלים בין החובות המוצהרים לבין תביעות החוב שהוגשו בפועל ובשים לב לצורך בבחינת הפערים ביחס לנכסי העסק (רכבים), בהתאם להצהרותיהם השונות של היחידה ושל הפרוד שלה.
2. רואה החשבון הגיש את תגובתו לבקשת הנאמן, ביום 27.11.22, וטען כי לכל נותן שירותים, לרבות רו"ח יש זכות עיכבון על המסמכים שלו. לטענתו החוק קבע מספר תנאים שאינם מתקיימים בענייננו. לטענת רואה החשבון הוא גם נושה של היחידה והחוב בגינו קיימת לו זכות עיכבון עומד על סך של 41,500 ₪. לטענתו הוא לא הגיש תביעת חוב שכן רק לאחרונה נודע לו על ההליך והיחידה לא ציינה אותו כנושה בבקשתה. עוד מוסיף רואה החשבון כי את מרבית המסמכים אותם מבקש הנאמן ניתן לאתר מרשויות המסים והם לא נמצאים בשליטתו. רואה החשבון הוסיף וטען כי דרישת הנאמן מוערכת על ידו בסך של 10 שעות כאשר תשלום לשעת עבודה עומד על סך של 500 ₪ בתוספת מע"מ, בסך הכל 5,850 ₪.
3. הנאמן הגיש תגובתו לתגובת רואה החשבון, ביום 4.12.22, במסגרתה טען כי בשלב זה רואה החשבון טרם הגיש תביעת חוב ועל כן אין לו כל מעמד של נושה בהליך. לטענת הנאמן כאשר נושה מובטח או בעל זכות עיכבון לא מגיש תביעת חוב הוא למעשה מוותר בכך על בטוחה שקיימת לו. עוד מציין הנאמן כי רואה החשבון יודע על ההליך לכל הפחות מיום 28.8.22 ועדיין לא פעל להגיש תביעת חוב. ביחס לטענת רואה החשבון כי לא מתקיימים פה התנאים בהתאם להוראות החוק, מציין הנאמן כי מתקיימים התנאים והוא מפנה למספר הליכים משפטיים שבהם נפסק כטענתו. הנאמן ציין כי רואה החשבון לא הסביר מדוע התנאים אינם מתקיימים אלא טען זאת באופן כללי. במענה לטענה כי לרואה החשבון יידרשו 10 שעות עבודה לערוך את המסמכים מציין הנאמן כי הוא אינו מבקש מרואה החשבון לבצע כל עבודה שטרם נעשתה במשרדו. כל שהוא מבקש הוא לקבל את הקבצים והמסמכים הקיימים בעניינה של היחידה.

דיון והכרעה

1. לפי סעיף 133 לחוק:

"(א) הנאמן רשאי לדרוש מכל אדם להעביר לידיו נכס או מסמך שברשותו הנוגע להליך חדלות הפירעון, שלדעת הנאמן ליחיד זכות לקבלו, ואותו אדם יעבירם לנאמן במועד שציין בדרישתו.

(ב) היתה לאדם זכות עיכבון בנכס או במסמך כאמור בסעיף קטן (א), יימסר הנכס או המסמך אם הורה על כך בית המשפט לפי סעיף 254.

(ג) מחלוקת לעניין זכות היחיד בנכס או במסמך שדרש הנאמן להעביר לידיו תתברר לפי הוראות סעיף 129(ד)".

1. לנאמן מוקנות סמכויות משמעותיות מאוד לדרוש מכל אדם להעביר אליו נכסים או מסמכים הנוגעים להליך חדלות פירעון. בדברי ההסבר לאותו סעיף צוין כי:

"סעיפים 133 ו–134 לחוק מעניקים לנאמן סמכות לדרוש נכסים ומסמכים של היחיד ולבדקם" (הצ"ח הממשלה 1027, עמוד 672.(

1. סעיף קטן (ב) מגביל את סמכותו של הנאמן במקרה שבו לאדם ממנו ביקש הנאמן את הנכס או המסמך קיימת זכות עיכבון על אותו נכס או מסמך. הסעיף מורה כי במצב זה הנכס או המסמך יועבר בכפוף להחלטה של בית המשפט לפי סעיף 254 לחוק.
2. סעיף 254 לחוק מחולק לשני סעיפים קטנים. בסעיף קטן (א) נקבעו הוראות לעניין העברת נכס. סעיף קטן (ב) קובע הוראות לעניין נכס שהוא מסמך, והוא זה שרלוונטי לענייננו.
3. לפי סעיף קטן (ב):

"(ב) היה הנכס שיש לגביו זכות עיכבון מסמך הדרוש לנאמן לשם הליכי חדלות הפירעון, רשאי בית המשפט להורות על מסירתו לנאמן גם אם לא מתקיימים התנאים שבסעיף קטן (א), ויראו את החוב שלגביו חל העיכבון עד לגובה התמורה המקובלת בעד הכנת המסמך או כפי שיקבע בית המשפט, כהוצאות הליכי חדלות הפירעון; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מסמך שהוא נייר ערך כהגדרתו בחוק החברות או שטר כמשמעותו בפקודת השטרות".

1. בדברי ההסבר לאותו סעיף צוין כי:

"מעמדה של זכות העיכבון הוא כשל נכס משועבד. לכן, בדומה לדין החל על נכס משועבד, גם ביחס לעיכבון מוצע לקבוע כי במקרה של הפעלת התאגיד לצורך שיקומו יהיה ניתן להורות לנושה המחזיק בנכס שיש לו לגביו זכות עיכבון, להעבירו לידי הנאמן. זאת בכפוף למתן הגנה הולמת למעביר. חריג לכלל זה מוצע לקבוע במקרה שהנכס המעוכב הוא מסמך הדרוש לנאמן לצורך הליכי חדלות פירעון. למסמכים אלה אין בדרך כלל שווי כספי, ולא ניתן למכור אותם בשוק החופשי. היחיד שיש לו צורך בהם הוא הנאמן, והם נדרשים לו לצורך ניהול התאגיד בחדלות פירעון. הערכת שוויים של נכסים אלה כרוכה בקושי רב שכן שוויים האובייקטיבי עשוי להיות נמוך מאוד ולעומת זאת שוויים הסובייקטיבי, כלומר הסכום שכדאי לנאמן לשלם בעבורם, עשוי להיות גבוה הרבה יותר מעלות הכנתם. לכן, מוצע להסמיך את בית המשפט להורות על מסירתם לנאמן של מסמכים הנדרשים לצורך הליכי חדלות פירעון. במקרה כזה, יהיה מעמדו של החוב שלגביו חלה זכות העיכבון, עד גובה עלות הכנת המסמך, כמעמד הוצאות הליכי חדלות פירעון" (הצ"ח הממשלה 1028, עמוד 729).

1. למעשה, בשים לב לדברי ההסבר לסעיף, זכות העיכבון נדחית במקרה שבו המסמך המעוכב הוא מסמך הדרוש לצורך הליכי חדלות פירעון.

מן הכלל אל הפרט

1. מה מעמדו של רואה החשבון בענייננו? האם הוא נושה של היחידה? האם יש לו זכות עיכבון במסמכים?
2. בהתאם לתגובת הנאמן עולה כי רואה החשבון לא הגיש תביעת חוב, ולא נראה כי רואה החשבון חולק על עובדה זו. בנוסף, טענת רואה החשבון לכך שהוא נושה, נטענה ללא שצורפה לה כל אסמכתא או תצהיר. רואה החשבון ציין כי נודע לו על ההליך בעקבות בקשת היחידה לקבלת מסמכים. מנגד לטענת הנאמן רואה החשבון יודע על ההליך לכל הפחות מיום 28.8.22. יתרה מזאת, בשים לב לכך שפרק הזמן להגשת תביעת חוב חלף ביום 24.10.22, על רואה החשבון היה להגיש בקשה להארכת מועד וגם זאת הוא טרם עשה, ולא נראה כי רואה החשבון חולק גם על זה. לאור זאת לא ברורה טענת רואה החשבון כי הוא נושה של היחידה ומשכך הוא זכאי לזכות עיכבון. יוער, כפי שציין בצדק הנאמן כי בהתאם לסעיף 210 לחוק ולתקנה 121 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019, גם נושה מובטח צריך להגיש תביעת חוב.
3. יתרה מזאת, גם אם רואה החשבון הוא נושה של היחידה, וכאמור כעת הדברים לא נראים באופן הזה, טענתו לפיה על בית המשפט להימנע מלהפעיל את החריג שקבוע בסעיף 254(ב) לחוק נומקה בכך שהיחידה או הנאמן יכולים לקבל את המסמכים מרשויות המס. העובדה שניתן לקבל מסמכים אלה בדרך אחרת אין בה, כשלעצמה, כדי להוות נימוק שמונע את העברת המסמכים לנאמן. הבסיס לסעיפים 133 ו-254 לחוק הוא מתן כלי עבודה יעילים לנאמן. אם המסמכים, כולם או חלקם, מרוכזים במקום אחד, במיוחד כאשר אין טענת עיכבון, לא יעיל לשלוח את הנאמן למסע חיפושים אחרי מסמכים כאשר כל המסמכים הנדרשים נמצאים במקום אחד, במרחק לחיצת כפתור. זאת מתוך תפיסה שעל הנאמן לפעל במהירות יחסית על מנת לקדם את ההליך.
4. לכך יש להוסיף את אשר נקבע בפסיקה כי על אף שזכות העיכבון של רו"ח כוללת גם נכס שאינו ממשי, "לגבי מסמכים מסוימים, תידחה זכות העיכבון של הנושה בהליכי פשיטת רגל של החייב, והנושה יחויב למוסרם לבעל התפקיד. הרציונל העומד בבסיס הגבלת היקף זכות העיכבון במקרים מסוימים, הוא הצורך לאפשר לבעל התפקיד לנהל את נכסי פשיטת הרגל, לקדם את ההליך ולהביא לסיומו גם לטובת נושיו האחרים של החייב" (פש"ר (ת"א) 45277-06-1 ליאור בן עדי נ' עו"ד מיכאל גבור המנהל המיוחד (להלן – עניין בן עדי)). בעניין בן עדי ציין כב' השפט שילה כי סעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הוא "סעיף ספציפי הקובע כי אינטרס הליך הפש"ר ויתר הנושים, גובר על זכות העיכבון. למרות שמדובר במסמכים שהוכנו לצורך הגשת דוחות של החברות, יש לראות בהם "מסמכים של פושט הרגל" במובן הרחב ולכן ביחס למסמכים ספציפיים אלו, שיש להם חשיבות עליונה לצורך קידום הליך הפש"ר, נדחית זכות העיכבון". את אותם דברים ניתן לומר ביחס לסעיפים 133 ו-254 לחוק. בעניין בן עדי התייחס בית המשפט גם לחוק וכך ציין:

על אף שחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק החדש") טרם נכנס לתוקף, ניתן ללמוד ממנו על החשיבות שהעניק המחוקק לזכות העיכבון מחד ומאידך, על המשקל שיש להעניק לצורך למסור את הנכס המעוכב, שעה שהוא נדרש לצורך הליכי חדלות הפירעון. בשונה מהפקודה, בחוק החדש ישנו סעיף ספציפי המגדיר מהו עיכבון (סע' 253) והחוק אף קובע את הסמכות להורות על מסירת נכס מעוכב ואת התנאים לכך (סע' 254). בחוק החדש נקבע, כי נושה שיש לו זכות עיכבון לגבי נכס מנכסי קופת הנשייה בשל חוב עבר של החייב, יחולו עליו ההוראות החלות על נושה מובטח. בית המשפט רשאי להורות על העברת הנכס לנאמן בהתקיים שני תנאים מצטברים – הנכס דרוש לצורך הפעלת התאגיד ולצורך שיקומו ובכפוף למתן הגנה הולמת למעביר (סעיף 254 (א)). יחד עם זאת, נקבע בסעיף 254(ב) חריג לכלל זה, הקובע כי במידה והנכס המעוכב דרוש לנאמן לצורך הליכי חדלות הפירעון, רשאי בית המשפט להורות על מסירתו לנאמן גם אם לא מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף קטן א' ויראו את החוב שלגביו חל העיכבון עד גובה עלות ההכנה של המסמך, כהוצאות הליך חדלות הפירעון".

1. לאור זאת, אני סבור שגם אם רואה החשבון נחשב לעניין זה כנושה בעל זכות עיכבון על המסמכים, ובשים לב לכך שכל המסמכים או רובם מרוכזים אצלו, ובשים לב לכך שלטענת הנאמן אין מדובר בהכנת דוחות אלא במסירת דוחות קיימים, נראה כי אין סיבה שלא הורה לרואה החשבון למסור את המסמכים מכוח סעיף 254(ב) לחוק. יש להעיר בהקשר זה כי טענת רואה החשבון כי נדרשים לו 10 שעות עבודה על מנת להכין את המסמכים נטענה ללא אסמכתאות או תצהיר שמפרטים את הסיבה לכך, והדברים מתחדדים לאור זאת שלטענת הנאמן מדובר במסמכים שאמורים להיות קיימים אצל רואה החשבון.
2. עם זאת, לאור תגובת הנאמן ובשים לב לכך שחלק מחובת תום הלב של היחידה בהליך הוא שיתוף הפעולה שלה עם הנאמן וסיוע שלה להמצאת המסמכים שיסייעו לנאמן, אני סבור שבמקרה זה נכון שהיחידה תעשה מאמץ נוסף לאיתור המסמכים שניתן לאתרם מרשות המסים טרם מתן הוראה בעניין לרואה החשבון.
3. לאור כל האמור אני מקבל את בקשת הנאמן באופן הבא:
   1. מורה ליחידה לפנות לרשויות המס ולהמציא לנאמן, עד ליום 19.12.22, את כל המסמכים אשר נדרשו במסגרת הבקשה. היחידה תגיש הודעה, בצירוף תצהיר, עד ליום 20.12.22 ביחס לפעולות שבצעה לצורך איתור המסמכים וביחס למסמכים אותם לא הצליחה לקבל מרשויות המס.
   2. ככל שרואה החשבון מבקש להגיש תביעת חוב עליו לפעול בהתאם לסעיף 21(ב) לתגובת הנאמן.
   3. רואה החשבון ימסור לנאמן עד ליום 19.12.22 את מסמכי הנהלת החשבונות שמצויים אצלו ביחס לעסק שנוהל על ידי היחידה.
   4. ככל והיחידה לא תצליח להשיג את המסמכים האמורים מרשויות המס, תינתן החלטה מתאימה.

ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ג, 05 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.