1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה בשל נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 26.08.2021 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. למעשה, אין מחלוקת בעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה מטעם הנתבעות.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות תמונות שצולמו בזירת התאונה בסמוך לאחר שקרתה ותמונות זירת התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מאמין לגרסתו של נהג רכב הנתבעות, אשר נתמכת באופן ברור בידי גרסתה של העדה הניטרלית, עוברת אורח, שראתה איך קרתה התאונה.

גרסתה של העדה הניטרלית הייתה קוהרנטית, מפורטת, חדה, יציבה ואינה משתמעת לשני פנים.

יובהר כי לעוברת האורח שראתה את התאונה והעידה מטעם הנתבעות אין כל היכרות קודמת עם נהג רכב הנתבעות ואין לה כל אינטרס בתוצאות ההליך מלבד האינטרס בגילוי אזרחות טובה ואמירת אמת. הניסיון של נהגת רכב התובעת להצמיד לעדה הניטרלית היכרות קודמת עם נהג רכב הנתבעות הוא בגדר ניסיון עקר שבית המשפט אינו מקבל.

לעומת זאת, גרסתה של נהגת רכב התובעת הייתה מהוססת, מתפתחת ולא הותירה רושם מהימן.

5.2. השתכנעתי כי רכב הנתבעות היה לפני רכב התובעת והיה ממש רגע לפני הפנייה שמאלה כאשר האיתות לשמאל מופעל בו כפי שאישרה העדה הניטרלית. בו בזמן רכב התובעת ניסה לעקוף את רכב הנתבעות משמאל.

כמו כן, השתכנעתי כי נהגת רכב התובעת לא אפשרה לרכב הנתבעות לסיים את הפנייה שמאלה, תוך שהיא ממהרת ומנסה לעקוף את רכב הנתבעות משמאל.

5.3. נראה כי נהגת רכב התובעת הסיע את רכבה בחוסר סבלנות, כאשר היא סוברת כי תוכל להשלים את העקיפה של רכב הנתבעות לפני פניית רכב הנתבעות שמאלה. מעשה העולה עד כדי סיכון של ממש אשר למרבה הצער התממש בנסיבות העניין.

5.4. מכאן, אחריותה של נהגת רכב התובעת לקרות התאונה.

5.5. בנסיבות אלו, כאשר העקיפה מצד רכב התובעת לא הייתה צפויה, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג רכב הנתבעות למנוע את התאונה. לכן, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהגת רכב התובעת.

5.6. אשר למחלוקת בעניין הנזק וגובהו, הרי שלאור התוצאה אליה הגעתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. אשר על כן, תשלם התובעת לנתבעת 2 את הסכומים הבאים:

6.1. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪.

6.2. שכר העד בסך 300 ₪ ושכר העדה בסך 350 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב שבט תשפ"ג, 03 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.