1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 16,927 ₪ בגין נזקי רכוש שעניינה תאונה מיום 05.08.2019, בה היה מעורב רכב אשר היה מבוטח על ידי התובעת ("רכב התובעת") וכן רכב מסוג משאית אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 2, בו נהג הנתבע 1 (להלן: "משאית הנתבעים").
2. ביום 24.10.2022, התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים שהיו מעורבים כנטען בתאונה וכן עד נוסף.

1. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן תמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
2. לטענת נהג התובעת, התאונה אירעה שעה שנסע בנתיבו, שעה שלפתח נתבע 1 אשר נהג באותו זמן במשאית, ניסה לעקוף את רכבו, ופגע בו בצדו השמאלי האחורי, וכן המשיך ו"שפשף" את רכבו לכל אורך צידו השמאלי. התובע הדגיש כי משאית הנתבעים היתה כל הזמן מאחוריו, וכי שמר על נתיבו במשך כל זמן הנסיעה. לטענת הנתבע 1, נסע הוא במשאית, חצה את הצומת, ואז הרכב מכה בצדה הימני הקדמי של המשאית. לשיטת הנתבע 1, נהג רכב התובעת ניסה להשתלב בנתיב בו נסע הנתבע 1, נוכח העובדה לפיה נתיב הנסיעה מצד ימין בכביש זה הופך להיות נת"צ, דבר אשר גרם לסטייה של רכב התובעת לנתיב הנסיעה שלו.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת העדויות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, וכן עמדתי על נסיבות קרות התאונה ומיקום מוקד הנזק , מצאתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על נהג רכב התובעת, ולפיכך דינה של התביעה להידחות.
2. תקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 מטילות חובות אקטיביות על נהג/ת אשר מבצעים סטייה מכיוון הנהיגה. כך, תקנה תקנה 40 קובעת כי:

"(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".

תקנה 58 (א) קובעת כי:

"נוהג רכב המתכוון לסטות מנתיב נסיעתו "ייתן אות בזמן וממרחק מספיקים כדי להזהיר עוברי דרך אחרים ובצורה מבטיחה כי האות ייראה לעיניהם, זולת אם סיבה סבירה מנעה אותו מלתת אות כאמור".

דווקא העד אשר הובא מטעם התביעה, תמך בגרסת הנתבע, לפיה נהג רכב התובעת לא שמר על נתיבו בזמן הנסיעה:

"הוא פגע ברכב בצד שמאל והמשיך קדימה. אנחנו נסענו בימני הוא בא מאחור מהנתיב האמצעי, ואח"כ עברנו לנתיב האמצעי. זה נכון להגיד שבית המשפט שואל שאנחנו בצומת עברנו מהנתיב הימני אל הנתיב האמצעי משום שהנתיב הימני הפך להיות נת"צ" (עמ' 3 ש'15 – 17 לפרו').

1. בנוסף, בחינת מוקד הנזק ברכב התובעת מעלה, כי מדובר בפגיעת מעיכה משמעותית אשר תחילתה בין הגלגל האחורי שמאלי לבין הפגוש- והיא נמשכת לכל אורך צידו השמאלי של הרכב. עובדה זו אינה מתיישבת עם גרסת נהג התובעת שכן אם משאית התובעים היתה פוגעת ברכבו מאחור, הרי שהיתה ניכרת פגיעה בחלקו האחורי של הרכב ובכלל זה בפגוש האחורי ובתא המטען מצד שמאל אולם באלה לא ניכרת כל פגיעה.
2. ואולם, מוטלת חובת זהירות גם על נהג המשאית, שכן ככלל, עליו לצפות כי יכול ורכבים אחרים יבקשו לסטות אל נתיבו. כאשר מדובר במשאית, הרי ששדה הראייה שלה מוגבל ונהגה אמור להיות מודע לכך. הטענה לפיה למשאית ישנו "שטח מת" איננה יכולה להוות פטור אוטומטי לאחריות נהג, גם אם 'זכות הקדימה' היא שלו. שכן, נהג, על-אף היותו בעל זכות דרך, צריך היות ער לנעשה בכביש (ראו והשוו: ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט (2) 341). על נהג משאית לצפות כי השטח הימני הוא שטח מת ולא מן הנמנע כי יגיעו רכבים מצד ימין. משמדובר בסטייה, הרי שככלל, גם על נהג רכב הנתבעת, אפילו ולא צפה את הסטייה, היה לצפות כי גורם זר יכול להתפרץ לכביש.
3. בעדותו, בעדותו, תיאר נהג הנתבעים את התאונה כך:

"נסעתי בנתיב הימני אני נוסע במשאית, חציתי את הצומת מצד ימין זה לה גוורדיה, הסתכלתי במראה שמעתי רעש והאזור הקדמי שלי השתפשף ... חציתי את הצומת הבחור הגיע מצד ימין, הוא רצה להשתלב בנתיב שלי כדי לא להיכנס לנת"צ ואז הוא פגע בי בצד שמאל של הרכב שלו, ובצד ימין במשאית שלי... הוא הגיע מצד ימין שלי כי הוא פנה ימינה הוא הגיע מלה גוורדיה, הרגשתי רק את המכה וראיתי אותו במראה יש אזור מת מצד ימין. " (עמ' 4 ש' 5 – 9 לפרו').

1. מעדותו עולה כי הנתבע 1 לא ראה את רכב התובעת עד אשר זה כבר נכנס לתוך נתיבו. משכך, נהג רכב התובעת דרש לעצמו זכות קדימה אשר אינה שלו בכך שסטה אל תוך נתיבו של רכב הנתבעים. השתכנעתי מעדותו של נתבע 1, כי לא יכול היה למנוע את התאונה, שכן לא ראה את רכב נהג התובעת סוטה לכיוונו שכן זה בא מימינו, היכן שיש "שטח מת" אשר אינו מאפשר לו לראות הפרעה בדרך מכיוון זה. בנוגע לחובת הזהירות המוטלת גם עליו כאמור, מצאתי שזו התקיימה כאשר הנתבע 1 נסע במהירות כחוק, באור ירוק ובנתיב הימני.
2. משכך, מצאתי כי הנתבע 1 לא יכול היה למנוע את התאונה, וכי נהג התובעת הוא אשר הכניס עצמו למצב שיש בו סיכון ומשכך, הרי שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו (ראה תאד"מ 61799-03-21 אדרי ואח' נ' קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ, (7.6.22).
3. נוכח כל המפורט לעיל , יש לראות בנהג התובעת כמי שאחראי לנזקים שנגרמו לרכבו. בהתאם להוראת תקנה 40 לתקנות התעבורה, המחייבת נהג שלא לסטות מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. לפיכך התביעה נדחית.
4. התובעת תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 3500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום שאחרת יישא התשלום ריבית והצמדה.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ג, 25 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.