1. לפניי בקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תביעה ייצוגית, מכוח הוראת סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: 'חוק תובענות ייצוגיות' או: 'החוק').

1. המבקשת הגישה תביעה אישית ובצידה בקשה לאישורה כתביעה ייצוגית (להלן: 'התביעה', ו- 'בקשת האישור', בהתאמה) נגד המשיבה.

על פי הנטען בבקשת האישור, הפרה המשיבה את הוראות הדין, לרבות הוראת סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981, הנחיית הממונה על הגנת הצרכן מיום 25.12.2012 והוראות התקן הרלוונטי לסימון מזון ארוז, בכך שכללה את משקל אריזות המוצרים שהיא מוכרת במשקל הכולל שעל פיו מחוייב הלקוח, כאשר המחיר נקבע כמחיר ליחידת משקל עבור המוצר עצמו, וכתוצאה מכך, שילמו הלקוחות על האריזה את המחיר על פי משקל האריזה בתעריף המשקל לק"ג של המוצר עצמו.

בכך, לטענת המבקשת, עוולה המשיבה כלפי ציבור הצרכנים בהטעיה בניגוד לחוק הגנת הצרכן, עשתה עושר ולא במשפט, הפרה חובה חקוקה והפרה התחייבויות חוזיות שלה כלפי הצרכנים.

לפיכך, עתרה המבקשת במסגרת בקשת האישור לאישור התביעה כייצוגית ולמתן פיצוי בגין הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם לצרכנים.

1. עוד בטרם הגישה המשיבה תשובתה לבקשת האישור, הגיעו הצדדים להסכמה ועתרו במשותף לאישור הסדר אליו הגיעו, במסגרתו, כפוף לאישור ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים, עתרו לאישור הסתלקותה של המבקשת מבקשת האישור, תוך פסיקת גמול למבקשת ושכר טרחה לבא כוחה על פי המלצתם, ופטור ממחצית שנייה של האגרה.
2. בבקשת ההסתלקות, הודתה המשיבה למבקשת על כך שהביאה לידיעתה את המשמעות והצורך להפחית את משקל האריזה במכירות לפי משקל, גם כאשר מדובר בשקית נייר פשוטה שנראתה למשיבה כבעלת משקל זניח. המשיבה הדגישה, כי פעלה מיידית לתיקון הנושא והוציאה נוהל שקילת מוצרים, על פיו מנוטרל משקל השקית, והלקוח מחוייב לפי משקל הנטו של הפיצוחים בלבד.

המשיבה הבהירה כי ערכה בדיקה מקיפה אודות היקף המכירות של הפיצוחים, משקלה הממוצע של השקית בה נארזים המוצרים והעלות הממוצעת שבה נמכרה ללקוחות על פי החישוב לפי המחיר ליחידת משקל של המוצר, והגיעה לכלל מסקנה כי סך כל החיוב ביתר בגין כל האריזות שנמכרו משנת 2016 ואילך, ושמשקלן נכלל בתשלום על פי המחיר ליחידת מידה, עומד על סך של 94,134 ₪ (ראו הפירוט המובא בסעיפים 11-22 לבקשת ההסתלקות, הנתמך בתצהיר מנכ"ל המשיבה, כרטסת הנהלת חשבונות ואישור יועצת המס של החברה, נספחים 1-3 לבקשה).

1. לאור האמור, הגיעו הצדדים להסדר לפיו תפצה המשיבה את ציבור הצרכנים בסך הנ"ל של 94,134 ₪ (כולל מע"מ), באמצעות הנחות משווי קנייה של מוצרים הנמכרים על פי משקל, כך שלכל מוצר נשקל שנמכר תינתן הנחה בסך 0.5 ₪. הצדדים הדגישו, כי עצם מתן ההנחה לא יביא להעלאת מחירי המוצרים שבהסדר לפני או אחרי תקופת מתן ההנחה, היא תוענק בנוסף לכל הנחה אחרת, תופיע בחשבונית תוך הבהרה כי היא ניתנת מתוך פשרה על פי הסדר בבקשת הסתלקות בתובענה ייצוגית, ולא תפורסם בדרך אחרת.

עוד הסכימו הצדדים, כי ההנחה תינתן לפרק זמן של 12 חודשים (אלא אם תנוצל בתוך פרק זמן קצר יותר, אז תיחשב המשיבה כמי שעמדה בהסדר), שבסיומה תגיש המשיבה תצהיר ערוך כדין מטעם המנכ"ל, הכולל דו"ח מאושר על ידי רואה החשבון של החברה, המעיד על השלמת מתן ההנחות, תוך פירוט מחירי המוצרים לפני ואחרי ההנחה, וסך ההנחות שניתנו לפי חודשים ולפי מוצרים. עוד הוסכם, כי ככל שיעלה מתצהיר המשיבה כי בתוך פרק הזמן האמור לא ניתנו הנחות במלוא הסכום הנקוב, תתרום המשיבה את יתרת הסכום לקרן לניהול ולחלוקת כספים לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות.

עוד התחייבה המשיבה שלא להעלות את מחירי המוצרים שבגינם תינתן ההנחה ממועד אישור בקשת ההסתלקות ועד לסיום מתן ההנחות.

נוסף על האמור, התחייבה המשיבה לנכות ממחירי המוצרים את משקלי האריזות באופן מיידי, וכן התחייבה כי יש במכשירי השקילה בעסק יכולת לביצוע ההתחייבויות, כך שתהיה חובה להזין תחילה את משקל האריזה ולאפס את המשקל בטרם שקילת המוצר הנרכש.

יוער, כי לכתחילה כללו הצדדים בבקשתם סעיף הגורס כי קיום כל ההתחייבויות הנ"ל של המשיבה יהווה סעד מלא וסופי ביחס לכל הטענות והתביעות של המבקשת וחברי הקבוצה (סעיף 32 לבקשה). עם זאת, לאור הערות בית המשפט, חזרו בהם הצדדים מסעיף זה ולפיכך אני מורה על מחיקתו מן הבקשה (ראו הודעת הצדדים מיום 20.12.22).

1. הצדדים טענו, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר המוצע היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ולפיכך עתרו לאישור הסדר ההסתלקות.

בצד זאת הסכימו הצדדים כי כפוף לאישור בית המשפט את הסדר ההסתלקות, תשלם המשיבה למבקשת גמול בסך 2,000 ₪ ותישא בשכר טרחת בא כוחה בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן תשפה אותה בגין המחצית הראשונה של האגרה ששולמה על ידיה. הצדדים עתרו לפטור ממחצית שניה של האגרה, והבהירו כי ככל שלא יאושר הפטור, תשפה המשיבה את המבקשת גם בסכום המחצית השנייה של האגרה.

הצדדים הפנו להלכה הפסוקה ולסכומים שנפסקו במקרים דומים, והטעימו כי על פי הפסיקה במקרה של הסתלקות אשר בצידה תועלת לציבור, יש מקום לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו, וכי סכומי הגמול ושכר הטרחה שהוסכמו ביניהם הם סבירים והוגנים בשים לב לתועלת שהושגה עבור חברי הקבוצה, ובהתחשב בעבודה שהשקיעו המבקשת ובא כוחה בהכנת בקשת האישור וניהולה.

כן עתרו הצדדים לפטור מפרסום ההסתלקות בעיתונות, כפוף לכך שתפורסם בפנקס התובענות הייצוגיות.

המבקשת ובא כוחה התחייבו כי לא יהיו מעורבים במישרין או בעקיפין בהליכים כלשהם נגד המשיבה בעניינים נשוא בקשת האישור.

דיון והכרעה

1. סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כדלקמן:

"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:

1. אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
2. התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה".

פסק הדין המתווה את הקווים המנחים ליישומו של סעיף 16(א) לחוק ולהכרעה בבקשות להסתלקות מתוגמלת מבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, הוא פסק הדין שניתן בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.2018) (להלן: "עניין מרקיט"). באותה פרשה, קבע בית המשפט העליון כי בבואו להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה אגב הסתלקות מהליך ייצוגי, בשלב שלפני אישור תביעה ייצוגית, על בית המשפט לבחון ראשית אם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה, קרי כי אין מדובר בתביעת סרק, אלא בתובענה שלכתחילה עמדה ביסודה עילת תביעה לכאורה, והיא אף הייתה ראויה להתברר כייצוגית, ואולם לאחר הגשתה התברר כי אין עוד תוחלת בהמשך ניהול ההליך; וכן לתת דעתו לתועלת שהביאה הבקשה לחברי הקבוצה, כאשר הדגש הוא על עניינם של חברי הקבוצה (להבדיל מתועלת ציבורית כללית, או השגת אחת ממטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות). הודגש, כי שומה על הערכאה הדיונית להתרשם כי צמחה תועלת קונקרטית ורלוונטית לחברי הקבוצה כתוצאה מן ההליך, ואין די מבחינה זו בתועלת כללית ועמומה, כאשר על בית המשפט אף לבחון אם אמנם היה צורך בנקיטת ההליך הייצוגי לשם השגת התוצאה שהתקבלה.

כפי שנפסק, "הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית... הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית – ואולם מדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להיעתר לבקשות בנדון רק במקרים המתאימים".

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון לאחרונה בפסק הדין שניתן בע"א 3283/21 עיריית תל אביב יפו נ' תנועת אומ"ץ – אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי (3.4.2022).

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, ולאור העקרונות שנקבעו בעניין מרקיט, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת ההסתלקות, ואף לאשר את המלצת הצדדים לפסיקת גמול ושכר טרחה, ולהלן נימוקיי בקצרה.
2. כעולה מן המובא לעיל, המשיבה אינה חולקת על כך שעד לבקשת האישור נהגה לשקול את המוצרים הנמכרים על ידיה במשקל, יחד עם האריזה, כך שהתוצאה היא שגם משקל האריזה מחוייב באותו מחיר ליחידת משקל בו מחוייב המוצר, מבלי שהלקוח מודע לכך ומבלי שהוסבה תשומת הלב למשקל האריזה. בנסיבות אלו, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי הבקשה מגלה עילה לכאורה.
3. בצד זאת, משעה שהמשיבה הסכימה ליטול על עצמה – מבלי שהבקשה התבררה לגופה – להסדיר את הטעון הסדרה ולתקן את התנהלותה כך שלעתיד לבוא לא יישקל משקל האריזה, ואף התחייבה לפצות את ציבור הצרכנים בסכום השווה ערך למלוא הסכום שנגבה לכאורה ביתר, אני סבורה כי אין עוד תוחלת בניהול ההליך. ודוק. אף כי הבקשה מגלה עילה לכאורה, אין כל ודאות כי ניהולה עד תום אכן ייטיב עם הקבוצה, שכן גם אם תתקבל הבקשה במלואה קיים קושי מובנה באיתור ופיצוי הצרכנים חברי הקבוצה, ונראה כי בכל מקרה, הפתרון אותו יהיה על בית המשפט לאמץ יהיה דומה לזה שאימצו הצדדים בשלב זה.

ההסדר עליו הסכימו הצדדים אף מביא לתועלת קונקרטית ורלוונטית לציבור הצרכנים, בהתחשב בכך שהשבה בעין לצרכנים הספציפיים שנפגעו לכאורה מהתנהלות המשיבה אינה אפשרית ואינה מעשית. על כך יש להוסיף, כי המבקשת ניסתה לייתר את ההליך ע"י פנייה מוקדמת למשיבה, והגישה את בקשת האישור רק לאחר שפנייתה נדחתה, ואף בכך יש כדי לתמוך במסקנה שמן הראוי לפסוק לטובתה גמול ושכר טרחה לבא כוחה.

אף נחה דעתי, כי הצהרות הצדדים והתחייבויותיהם לא ניתנו כלאחר יד – הצהרות מנכ"ל המשיבה בדבר נתוני המכירות וכפועל יוצא מהם היקף הגבייה ביתר אושרו במסמכים ובמסמך מאת יועצת המס, ונוסף על כך, כמפורט, לעיל, התחייבה המשיבה לנקוט אמצעים על מנת לוודא שמלוא הסכום יינתן בהנחה, וככל שלא, תועבר יתרתו לקרן לניהול וחלוקת כספים שהוקמה על פי החוק.

אף כי הדבר לא נכתב במפורש בהסדר ההסתלקות – אני מורה כי ב"כ המבקשת יעקוב אחר ביצוע האמור בתום 12 חודשים מיום מתן פסק הדין.

1. העולה מן המקובץ, כי על אף שככלל לא ייעתר בית המשפט לבקשות לאישור הסתלקות מתוגמלת, הרי שבענייננו מתקיים החריג לכלל שכן מדובר בבקשה המגלה עילה לכאורה, אולם לאחר הגשתה ננקטו ע"י הצדדים צעדים אשר הובילו לכך שאין תוחלת בניהולה; הסדר ההסתלקות אליו הגיעו הצדדים מיטיב עם חברי הקבוצה וממילא אין הוא יוצר מעשה בית דין, כך שמי מחברי הקבוצה שיחפוץ בכך יוכל לנקוט כל הליך שימצא לנכון; ההסדר הביא להסדרת התנהלות המשיבה לעתיד לבוא ונוסף על כך הביא לחברי הקבוצה תועלת קונקרטית ורלוונטית המצדיקה פסיקת גמול ושכר טרחה למבקשת ולבא כוחה, ובפרט משעה שהקדימה פנייה למשיבה קודם להגשת בקשת האישור; ואף הסכום עליו המליצו הצדדים סביר והולם את נסיבות העניין.
2. לאור האמור אני נעתרת לבקשה ומורה כדלקמן:
3. אני מאשרת את הסדר ההסתלקות ונותנת תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים ולהתחייבויותיהם לפיו, למעט סעיף 32 לבקשה, ונוסף על כך קובעת כי ב"כ המבקשת יעקוב אחר ביצוע ההסדר ובפרט האמור בסעיף 28ה-28ח להסדר.
4. אני מורה על מחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ודחיית תביעתה האישית של המבקשת.
5. אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשת גמול בסך 2,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחה בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ (כפוף להוצאת חשבונית). כמו כן תשפה המשיבה את המבקשת בגין הסכום ששילמה עבור המחצית הראשונה של האגרה.
6. בנסיבות, בהתחשב בשלב המקדמי בו הסתיים ההליך, אף בטרם התקיים ולו דיון אחד, פוטרת את המבקשת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ג, 20 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.