לפני בקשה לביטול מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני והתרת יציאתו לעבודה.

רקע

1. בתאריך 3.4.22 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק ואביזר לנשק שלא כדין, לפי סעיפים 144 (א) ו- 144 (רישא + סיפא) לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

2. בכתב האישום נטען כי בתאריך 20.3.22 סמוך לשעה 13:00, במתחם הבית של שכנו עבידו עמאש (להלן: "עבידו") בכפר ג'סר א זרקא, החזיק המשיב בתת מקלע מאולתר מסוג קרלו גוסטב (להלן: "הנשק") ובמחסנית ריקה תואמת (להלן: "המחסנית"), ללא היתר כדין.

3. ביחד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

4. ב"כ המשיב טען להעדר ראיות לכאורה מספיקות שתצדקנה את מעצרו עד תום ההליכים שכן הראיות הקיימות מצביעות על כך שהנשק והמחסנית שנתפסו שייכים לשכנו עבידו, בעוד שהמבקשת עמדה על בקשתה וטענה כי כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

5. בהחלטתי מיום 8.5.22, סקרתי בהרחבה את הראיות עליהן מתבסס כתב האישום וסיכמתי את מסקנותי, כך: "מכל הראיות שפורטו עולה כי המשיב אכן טען מלכתחילה כי הנשק שנתפס שייך לעבידו, ואולם גרסתו בכל הנוגע למגע שלו עם הנשק ולהתנהגותו מרגע שהסתבר לו כי יש משטרה במקום, לא היתה עקבית, השתנתה בהתאם לראיות שהוצגו בפניו וכבר עתה – על אף שאין זה השלב לקביעות מהימנות - אפשר לקבוע כי שיקר בכל הנוגע להתעסקות שלו בנשק בכלל. זאת, לכל הפחות לאור טענתו כי הוא מעולם לא נגע בנשק, טענה שהופרכה באמצעות התמונות שנמצאו במכשיר הטלפון הנייד שלו. הסרטון שהופק ממצלמת האבטחה ברחוב אמנם תומך במידת מה בגרסתו, בכל הנוגע לנסיבות תחילת הארוע, ואולם אף אם אניח לטובתו שבסופו של דבר יסתבר כי היה זה אכן עבידו שעמו הוא נפגש ונכנס איתו לביתו (למרות שבשלב זה נראה כי גרסת האליבי של עבידו אומתה), אזי לנוכח הסתירות הרבות הקיימות בגרסתו בכל הנוגע למה שקרה לאחר מכן בקשר לנשק (לא נגע בו, כן נגע, לא ראה, כן ראה, האם הנשק היה עטוף בחולצה מלכתחילה או רק בשלב מאוחר יותר, ועוד), לא אוכל להתייחס אליה, גם לא בשלב הזה של בחינת הראיות לכאורה, כאל גרסה נכונה ו/או מזכה".

6. במצב דברים זה, לנוכח עילת המסוכנות הסטטוטורית הכרוכה בעבירות של החזקת נשק ולאור עברו הפלילי של המשיב יליד שנת 2001 (בן 21), הכולל הרשעה קודמת אחת משנת 2021 בגין עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושבל"ר ונטישה במקום אחר אותן ביצע ביום 14.4.19 כאשר בעת שנהג ברכב לא היה מורשה לעשות כן גם בשל העובדה שנכון לאותה עת כלל לא היה לו רשיון נהיגה, סברתי כי הדבר הנכון לעשותו במקרה זה יהא להפנות את עניינו לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר שבמסגרתו ייבחן רקעו, תיבחנה הסיבות להסתבכותו הפלילית הקודמת, תיבדק מידת מסוכנותו ע"י גורם מקצועי ובהתאם לכך תיבחן גם השאלה האם ניתן להפיג את אותה מסוכנות בחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו תהא פחותה כמעצר בפיקוח אלקטרוני ואנושי הולם.

7. מתסקיר המעצר שהוגש ביום 6.6.22, עלה כי שירות המבחן אמנם התרשם כי המפקחים שהוצעו (אחיו של המשיב – סלאח ואמו אמירה), מודעים למידת האחריות הנדרשת מהם, ואולם בהעדר חלופת מעצר מרוחקת מספיק, בהעדר אינקציה לגבי קיומם של קשרים חברתיים שוליים ולגבי הנושא של שימוש בסמים, וכן לנוכח חוסר רצונו של המשיב להשתלב בהליך טיפולי מתאים, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו מהמעצר ו/או על מעצרו באיזוק אלקטרוני.

8. חרף זאת, לאור היקף ואופי הראיות לכאורה הקיימות נגד המשיב ולנוכח התרשמותי מכך שהמשיב בהחל בכל זאת להפנים את חומרת מעשיו יהיו אשר יהיו, את המחיר הגבוה שהוא ובני משפחתו משלמים בגינם, ואת הסיכון הכרוך בהחזקת נשק שלא כדין, ולאחר שבקשתי לשכנעו להשתלב בהליך טיפולי תחת צו פיקוח מעצר בכל זאת והוא הביע הסכמתו לכך, החלטתי להורות על מעצרו באיזוק אלקטרוני בבית אחיו סלאח בפיקוחם של האח והאם ובכפוף להפקדה כספית וערבויות נוספות.

9. לצערי, וככל הנראה בשל טעות בהיסח הדעת, צו פיקוח המעצר שהתכוונתי לתת לא ניתן בסופו של דבר, ושירות המבחן לא התבקש לשלב את המשיב בהליך טיפולי כנדרש.

הבקשה ונימוקיה

9. ביום 7.9.22 הגיש ב"כ המשיב את הבקשה שלפני, כי אורה על ביטול המעצר באיזוק

אלקטרוני. ב"כ המשיב נימק את בקשתו בעובדה שישיבת ההוכחות הראשונה שאמורה היתה להתקיים בתיק העיקרי, לא התקיימה בסופו של דבר בשל העובדה שסרטוני האבטחה שהעברו לעיונו לא נפתחו וחלק מעדי התביעה שזומנו לאותו מועד והיו אמורים להעיד בקשר לאותם סרטונים, לא התייצבו. משכך, לאור חלוף הזמן ומאחר שישיבת ההוכחות הבאה נקבעה ליום 27.11.22, טען ב"כ המשיב כי מן הראוי להורות על ביטול המעצר באיזוק אלקטרוני ולאפשר את יציאת המשיב מבית אחיו, מבלי שיורשה לחזור אל הכפר ג'סר א זרקא.

10. בדיון שהתקיים בפני ביום 18.9.22, חזר ב"כ המשיב וטען כי מדובר בתיק ש"ברור שהמשיב

יזוכה בו שכן הראית הקיממות בו חלשות עד קלושות", ואז הוסיף על בקשתו המקורית

ועתר להתרת יציאת המבקש לעבודה במפעל בו עבד קודם לכן בחדרה.

עמדת המבקשת

11. בתגובתה בכתב לבקשה טענה המבקשת משמדובר במי שמואשם בעבירה של החזקת נשק

ומחסנית ומסוכונתו עדיין עומדת בעינה ולא חל בה כל שינוי, הרי שדין הבקשה להידחות.

בהתייחסותה לבקשת המשיב לצאת לעבוד במפעל שבו עבד קודם לכן, אמרה ב"כ המבקשת

כי מן הראוי שיגיש בקשה מפורטת ברורה יותר, שתעמוד לדיון.

דיון והכרעה

12. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמסמך שהוגש בסופו של דבר מטעם המשיב

לאחר שהוריתי לו להגיש אישור מטעם מעסיקו בדבר הכוונה להעסיקו מכאן והלאה,

אישור שבו יובהרו גם תנאי ההעסקה, אני סבורה כי טרם בשלה העת להורות על ביטול

המעצר באיזוק אלקטרוני והתרת יציאת המשיב לעבודה כמבוקש.

ואלה טעמי:

• באישור שהוגש ביום 20.9.22 כתב מנכ"ל חברת "א.ש. פלסט בע"מ", מר אופיר פחימה את הדברים הבאים:"הריני מאשר בזאת כי הנ"ל (המשיב – ר.ס.מ) עובד ב"א.ש. פלסט" ייצור צינורות חשמל ותקשורת בע"מ מיום 10.9.19. ימי העבודה שלו הם ראשון עד חמישי כול ושעות העבודה הן 07:00-17:00".

כלומר, מדובר באישור שאינו מתייחס כלל וכלל לעובדה שהמשיב אינו עובד במקום מאז מעצרו בתיק זה בחודש מרץ 2022 (דהיינו לפני כ- 6 חודשים).

• ב"כ המשיב אמנם ציין בבקשה שצורפה לאישור כי המשיב ילווה ביציאתו ובחזרתו מהעבודה ע"י אחד ממפקחיו ואולם אני סבורה כי כל זמן שלא הוכח לי שמעסיקו של המשיב מודע לדבר מעצרו ולסיבה שהובילה להפסקת עבודתו בחודש מרץ 2022, לא יהא זה נכון להסתמך על אישור כה לקוני שנראה על פניו מנותק מן המציאות, לצורך ביטול המעצר באיזוק.
• מאחר שלהתרשמות שירות המבחן ואף להתרשמותי, מדובר במשיב שמידת המסוכנות הנשקפת ממנו אינה ברורה דיה והוא זקוק לטיפול ואף הסכים לכך, אלא שבשל טעות מצדי (שהוא עצמו ו/או בא כוחו ו/או המבקשת לא העמידוני עליה גם כן) לא הוטל עליו צו פיקוח מעצר עד כה, אני סבורה כי נכון יהיה להפנותו אל שירות המבחן פעם נוספת, לצורך שילובו בטיפול תחת צו פיקוח מעצר וקבלת התייחסות לאפשרות של שחרורו מן המעצר באיזוק לצורך חזרה לעבודה.
• בית המשפט העליון אכן עמד לא אחת על החשיבות הרבה שיש בשילובו של נאשם משוחרר בתנאים במעגל העבודה והתעסוקה, תוך הדגשה כי הבטלה לא רק פוגעת ביכולתו הכלכלית כי אם גם בכבודו ובאפשרות שיקומו, זאת ככל שהדבר מתאפשר לאורם של אינטרסים ציבוריים נוגדים המתקיימים בעניינו של כל נאשם (ר' בש"פ 427/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל ובש"פ 5106/16 אלמוג נ' מדינת ישראל).

דא עקא, שהמשיב שלפני לא שוחרר אלא נעצר בפיקוח אלקטרוני ולנכון לעת הזו חלפו כ-6 חודשים מאז מעצרו בתיק זה בכלל. מעצרו באיזוק נעשה בניגוד להמלצת שירות המבחן והעבירה המיחסת לו חמורה היא.

13. סוף דבר, מפני כל האמור לעיל, בהעדר צו פיקוח מעצר כפי שסברתי כי ראוי שיוטל על המשיב לצורך שילובו בטיפול, ובהעדר התייחסות כלשהי של של מעסיקו לנסיבות בהן הופסקה עבודתו, אני מחליטה להפנותו אל שירות המבחן פעם נוספת, בטרם תתקבל החלטתי הסופית בבקשה.

שירות המבחן מתבקש לשלב את המשיב בהליך הטיפולי שנראה לו מתאים במקרה זה שכן הוא הביע בפני הסכמתו להתשלב בהליך שכזה (ר' דבריו בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 15.6.22). לצורך כך אני מורה כי יוטל על המשיב צו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים.

שירות המבחן יגיש תסקיר משלים עד ליום 30.11.22 עם התייחסות לאפשרות ביטול האיזוק האלקטרוני לצורך יציאה לעבודה. ב"כ המשיב יגיש לתיק תצהיר של המעסיק בדבר מודעותו לנסיבות בהן נפסקה עבודתו במקום בחודש מרץ 2022.

המזכירות תעביר לשירות המבחן את החלטתי ביחד עם העתק כתב האישום ובקשת המעצר וכן פרוקטוקול הדיון מיום 15.6.22.

<#5#>

ההחלטה תומצא לצדדים.

ת.פ. 30.11.22.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.