1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 01.11.2021 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ורכוב בידיו (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג משאית, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות מזירת התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית שהייתה קוהרנטית, ברורה, עקבית, משכנעת ומתיישבת עם תמונות הכביש בו ארעה התאונה, על פני גרסתו של התובע, שהייתה מתפתחת מאוד, בלתי עקבית, מהוססת ומעוררת תמיהות ותהיות.

5.2. השתכנעתי כי התובע הגיח מימינה של המשאית מנתיב השתלבות העומד להסתיים וניסה להקדים את המשאית מימין, ולא הביא בחשבון את הסיכון הרב הכרוך בנסיעה אל תוך נקודת החיבור בין נתיב ההתמזגות לנתיב הנסיעה שמשמאלו. התובע לא העריך נכונה את המרחק בין כלי הרכב ונטל סיכון מיותר כאשר האיץ ונכנס עם האופנוע לנתיב בו נסעה המשאית.

5.3. אני סבור כי התובע ניסה להקדים את המשאית מימין, במקום לתת לה זכות קדימה ככלי רכב הנוסע בנתיב אליו הוא מבקש להשתלב.

5.4. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג המשאית למנוע את התאונה. איני מקבל את טענת התובע כי נהג המשאית היה עסוק בשיחת טלפון בעת הנסיעה. גרסה זו נולדה רק משום שנהג המשאית עשה שימוש בטלפון נייד לאחר התאונה כדי לדווח לגורמים שונים. אין להסיק מכך שבזמן התאונה עשה שימוש בטלפון הנייד.

מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על התובע.

5.5. אשר לסוגית הנזק, הרי לאור מסקנתי בסוגיית האחריות, ברי כי הדיון בסוגיית הנזק מתייתר.

6. לפיכך, ישלם התובע לנתבעים את הסכומים הבאים:

6.1. שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

6.2. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"ג, 20 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.