1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח מספר 11152522972 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בדוח, ביום 30.06.2021 קיבל המבקש את הדוח לידיו לאחר שביצע עבירת שימוש אסור בטלפון אגב תנועת הרכב. בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 01.09.2021, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.
3. לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט בשל תשלום הקנס בצד הדוח בטעות, על ידי אימו. עוד טען המבקש בתצהירו כי התכוון לבקש להישפט וכי הוא כופר בביצוע העבירה.
4. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, וכי תשלום הקנס מלמד על הודאה.
5. בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט, על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) .

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר."

בחנתי את טענותיו של המבקש:

1. בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל:

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

1. טענה כללית לפיה המבקש כופר בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17). המבקש לא ציין בתצהירו כל פרט המבסס כפירתו – היכן היה הטלפון, האם יש דיבורית ברכבו ועוד פרטים דומים הרלוונטים לאישום.
2. לא זו אף זו, הקנס בצד הדוח שולם.

בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.

תשלום הדוח הופך אותו לחלוט וחל עיקרון סופיות הדיון. רק לעתים נדירות ניתנת הארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם, גם כאשר הטענה היא שהקנס שולם על ידי אחר.

ראו עפ"ת (מרכז) 38924-09-20 בוריסוב נ' מ"י, ש' זהבה בוסתן, 11/11/20; רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19); רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17); רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל (8.3.11);

1. המבקש ציין בבקשתו כי התכוון לבקש להישפט – ואולם בקשה זו הוגשה למעלה מ-7 חודשים לאחר המועד האחרון להגשת בקשה להישפט. מדובר בשיהוי ניכר, המבקש לא הסביר מדוע פנה בבקשה דווקא כעת והדבר אומר דרשני.
2. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.
3. לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה להישפט במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו, מששולם הקנס ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.
4. הבקשה נדחית.
5. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אייר תשפ"ב, 14 מאי 2022, בהעדר הצדדים.