1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש והפסדים על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 29.11.2021 בין כלי רכב, מסוג טרנזיט, מ"ר 93-460-39 שבעת התאונה היה בבעלות התובע (להלן: "הטרנזיט") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 72-745-87 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "משאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובע אשר היה בכלי רכב אחר בזירת התאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהפחתת ראש הנזק בגין ימי השבתה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. לאחר ששמעתי את עדויות העדים שהעידו בפניי והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי, אני מעדיף את גרסתו של נהג הטרנזיט, על פני גרסתו של נהג המשאית.

גרסתו של נהג הטרנזיט הייתה קוהרנטית, עקבית, ברורה, מתיישבת עם מוקד הנזק בטרנזיט, נתמכת בידי גרסת העד הניטרלי והותירה רושם מהימן, על פני גרסתו המתפתחת, הבלתי עקבית של נהג המשאית.

5.2. בראש ובראשונה, מעיון בתמונות הנזק לטרנזיט, הן שצורפו לחוות דעתו של שמאי התובע והן תמונות מזירת התאונה, עולה כי הטרנזיט נפגע באזור הדלת הימינית הקדמית כולל מראה, ומעט מאחוריה באזור השמשה. מעיון בתמונות אלו לא ראיתי נזק בכנף הימינית הקדמית או בחזית הטרנזיט. הווי אומר כי בעת המגע בין כלי הרכב חזית הטרנזיט כבר עברה את חלקה האחורי של המשאית. מכאן, שטענתו של נהג המשאית, לפיה נהג הטרנזיט לא אפשר לו לסיים את הפנייה שמאלה, לא נכונה. משום שאם נהג הטרנזיט לא היה מאפשר למשאית לסיים את הפנייה שמאלה הרי שסביר כי הטרנזיט היה נפגע בחלק קדמי יותר שלו.

5.3. לכל אורך הדרך גרסתו של נהג הטרנזיט הייתה כי הוא התקדם בנסיעה רק לאחר שהמשאית שהגיעה מהנתיב הנגדי והוא אפשר לה את הפנייה שמאלה וזו סיימה לפנות שמאלה ואף נכנסה כבר בפנים לשטח אתר הבנייה. גרסה זו נתמכת בגרסתו של עד הראייה הניטרלי שאף הוא העיד באופן דומה.

מכאן, שאיני מקבל את גרסת נהג המשאית כי נהג הטרנזיט לא אפשר לו לסיים את הפנייה שמאלה ומשום כך התחכך עם חלקה האחורי של המשאית.

5.4. יתירה מזאת, מעיון בתמונות המשאית מזירת התאונה ניתן לראות כי המנוף של המשאית לא רתום, לפחות כך נראה בתמונות. כאשר המשאית הידרדרה מעט לאחור, לא מן הנמנע כי המנוף פגע בשמשת הטרנזיט ומכאן התנפצות השמשה ויצירת חור גדול בה. מדובר בסיכון מיותר שנהג המשאית נטל כאשר עליו או על שולחו החובה להקפיד על הסעת רכב משא שעומד בכל כללי הבטיחות והזהירות.

5.5. לא בכדי, נהג המשאית הציע לנהג הטרנזיט לתקן את נזקי הטרנזיט. אמנם, נהג המשאית אומר כי זה מה שהנחה אותו "בעל הבית" אך הוא גם אומר כי זה מה שאמר לו אותו "בעל בית" לאחר ששמע את גרסתו של נהג המשאית. כלומר בהנחה שנהג המשאית אמר ל"בעל הבית" שלו גרסה כפי שאומר כאן בבית המשפט, ובכל זאת "בעל הבית" בחר להציע לנהג הטרנזיט תיקון, אפשר ש"בעל הבית" לא בחר להעדיף את גרסת נהג הטרנזיט על פני גרסת נהג המשאית. יחד עם זאת, מן הראוי לציין שייתכן שגם שיקולי עלות-תועלת הנחו את אותו "בעל בית" בעניין.

5.6. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג הטרנזיט לנקוט בפעולה למניעת התאונה. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג המשאית.

5.7. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה, זולת ראש הנזק אבדן הכנסה בגין השבתת הטרנזיט, בדין יסודו.

משכך, יש להפחית ראש נזק ימי השבתה מסכום התביעה, כך שסכום התביעה יעמוד על 19,928 ₪.

6. אשר על כן, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה המוכח, בסך 19,928 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ג, 16 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.