1. לפני בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו של התובע שנגרמה בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 15.03.2020 (להלן: "התאונה").
2. התובע, יליד 1961, הגיש תביעתו לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים והיא מנוהלת מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). הנתבעת היא מבטחת הרכב המעורב בתאונה.
3. בתאונה נחבל התובע בגבו. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית קבעה כי נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני ללא ניכוי מצב קודם.
4. הנתבעת הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. לטענתה עובר לתאונה סבל התובע מכאבי גב כעולה מתיקו הרפואי והתיעוד שצורף לבקשתה אולם מעיון בפרוטוקולי הוועדות הרפואיות לא עולה כי תיעוד זה עמד בפני הוועדות וכמו כן, אין התייחסות של ההועדות לעברו הרפואי הנטען של התובע ולשאלת הקשר הסיבתי, וספק אם הן היו מודעות לעברו של התובע. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין בפרוטוקול הועדה הרפואית אזכור לקיומן של תלונות קודמות, בחינה של עברו של התובע או דיון ברשומה הרפואית שלו. עוד נטען, כי מפירוט המסמכים שעמדו בפני הועדה עולה כי תיקו הרפואי המלא של התובע כלל לא הוצג בפני הועדות הרפואיות.
5. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, טענות הנתבעת אינן מהוות חריג המצדיק לסטות מן הכלל ולהתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי עובר לתאונה התלונן התובע פעמים ספורות על כאבי גב אך בבדיקתו לא נמצאו כל ממצאים שהם, להבדיל מהגבלות התנועה שנמצאו לאחר התאונה ולפיכך, אין לומר כי אם היה התיעוד מונח בפני הוועדה הייתה קביעתה משתנה.
6. הלכה פסוקה היא כי הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים וחריגים ובנסיבות יוצאות דופן, כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
7. הפסיקה הצביעה על שני סוגי טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק את קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור: טעמים משפטיים, כאשר ההליך היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית, וטעמים עובדתיים כאשר מתברר כי לא היו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע או במקרים שבהם חל שינוי משמעותי במצבו ממועד קביעת הוועדה ועד לדיון בבית המשפט. (ראה ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי).
8. בהקשר זה ראו גם את דברי כב' הש' זילברטל ברע"א 6023/14 רפעת פקיה נ' יוסי אספיר (30.12.14): "במקרים יוצאי דופן בהם יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית. במקרים בהם מתברר כי לא היו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע; או במקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על –ידי הוועדה הרפואית".
9. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בתגובה ובמסמכי המוסד לביטוח לאומי שצורפו, מצאתי להיעתר לבקשה.
10. עיון במסמכי המוסד לביטוח לאומי שצורפו מלמד כי אין בהם אזכור של התיעוד הרפואי מתיקו הרפואי של התובע אשר צורף לבקשה. כעולה מתיעוד זה, התלונן התובע על כאבי גב תחתון בשנים 2017 ו 2019 והופנה לביצוע צילום עמוד שדרה וייעוץ אורתופדי.
11. בפרוטוקול הוועדה הרפואית לא נמצא אזכור של המסמכים האמורים לעיל ולא כל התייחסות למצב רפואי קודם בתחום האורתופדיה. בנסיבות בהן קיים תיעוד רפואי ממצביע על תלונות דומות עובר לתאונה היה על הוועדה הרפואית להיות ערה לתלונות אלה, להתייחס לממצאים האמורים ולהסביר בפרוטוקוליה את קביעת נכותו של התובע ושאלת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה.
12. הועדה הרפואית כאמור לא ציינה דבר באשר לעברו הרפואי של התובע והקשר בינו לבין מצבו הנוכחי עובדה המעלה חשש כי לא הייתה מודעת לתיעוד האמור לעיל.
13. מקום שנמצא שהחלטת הועדה הרפואית ניתנה לכאורה על בסיס מסד נתונים חסר ולא שלם אשר עשויה להיות לו משמעות על שיעור נכותו של התובע, יש מקום לייתן רשות להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה.
14. בהקשר זה אציין את פסיקת בית המשפט העליון, ברע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (פורסם במאגרים, 24.1.2016). באותו עניין הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור את הנכות האורולוגית שנקבעה לנפגע על בסיס חמישה מסמכים מתקופה של חמש שנים עובר לתאונה. בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחתה את הבקשה לנוכח דלות התיעוד וריחוק הזמן מהתאונה וקבע:

"אמנם, תיעוד זה אינו עוסק רק בבעיה האורולוגית ממנה סובל המשיב עתה, אך שני מסמכים מתוכו מתעדים תלונות על בעיה דומה. כך שאף אם מדובר בתיעוד "דל", כלשון בית משפט קמא, יש לתת את הדעת לכך שעדיין מדובר בתלונות ממוקדות, ששתיים מתוכן עוסקות באותה בעיה שבגינה נקבעו למשיב אחוזי נכות. גם אין מדובר בתלונה שניתן להתייחס אליה כאל תלונה רפואית "שכיחה", נפוצה או כללית, כגון כאב ראש, וגם לכך יש משקל. כמו כן, אף אם מדובר בתיעוד שאינו עדכני לא ניתן לומר כי מאז שנרשמו אותן תלונות חלף זמן כה רב שיש בו כשלעצמו כדי לשלול מניה וביה את האפשרות שיש קשר בין הסיבות לאותן תלונות שנרשמו במהלך שירותו הצבאי של המשיב לבין מצבו הנוכחי. בכל מקרה, וכפי שיובהר להלן, מסקנה מסוג זה ראוי שתתקבל לאחר שייערך בירור רפואי בעניין, ולהשקפתי אין זה רצוי שבית המשפט יגיע למסקנה כאמור על דעת עצמו.

בנסיבות המפורטות, נראה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהתיעוד הרפואי שבמוקד הבקשה עשוי היה להביא את הוועדה הרפואית לקבל החלטה אחרת בעניינו של המשיב. במילים אחרות, התיעוד הרפואי שלא עמד בפני הוועדה הוא בעל פוטנציאל להשפיע על קביעת הוועדה בעניינו של המשיב, זאת, בעיקר, מאחר שהוא עוסק בתלונות שגם אם אינן עדכניות אין מדובר בחלוף פרק זמן שבוודאות שולל את הקשר בין המצב עובר לרישום התלונות לבין המצב שלאחר התאונה. בנוסף, התלונות מתייחסות לתחום רפואי שאינו מאופיין בתלונות שכיחות ונפוצות בקרב הציבור וחלקן אף ממוקדות בפגימות מהן סובל המשיב עתה (השוו לרע" א 4396/13 אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (22.12.2013)). דומה, כי על בסיס האמור נדרש היה להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור. אכן, ייתכן בהחלט שלתלונות המשיב מתקופת שירותו הצבאי אין כל קשר לנכויות מהן הוא סובל כיום, אך קביעה זו צריכה להיות פרי בירור רפואי מוסמך ומקיף (ראו רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי, פסקה 6 (8.4.2013))."

והדברים יפים ונכונים אף בעניינו.

1. בנסיבות אלה, אני מקבלת את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ומורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.
2. זהות המומחה תקבע בהחלטה נפרדת.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"ג, 28 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.