בפני בקשה לביטול הודעת איסור מנהלי על שימוש ברכב משא סגור מ.ר. 1387264 (להלן: "הרכב") למשך 30 ימים שניתנה ביום 5.4.22.

ההחלטה על איסור השימוש ברכב ניתנה לאחר שבבדיקה משטרתית של הרכב בכביש 6 לצפון בירידה לכביש 65 למזרח נמצא, כי הנהג נהג ברכב על אף שנפסל בתאריך 7.3.22 על ידי קצין משטרה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה.

לאחר שימוע שנערך לנהג בפני קצין משטרה, החליט קצין המשטרה לאסור על שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 30 יום.

לטענת המבקש, הרכב (טנדר) משמש אותו לצרכי עבודתו בתחום הצנרת ומיזוג אויר, ומשמש אותו להסעת עובדים ושינוע כלי עבודה לאתרי עבודה בכל הארץ; ומשמש מקור פרנסה יחיד למבקש ובני משפחתו; והשבתת הרכב תגרום לקריסה כלכלית בשבילו. עוד נטען בדיון, כי המבקש לא ידע אודות הפסילה, וגם הנהג עצמו סבר כי הפסילה הסתיימה. ובנסיבות אלה עתר המבקש להורות על ביטול הודעת הקצין ולהורות על החזרת הרכב למבקש, ולחילופין לקצרה.

המשיבה התנגדה לבקשה; וטענה לקיומן של ראיות לכאורה מספיקות, תוך שהפנתה לנסיבות המקרה בדו"ח, לאופן זיהוי העבירה, ולהודעת הנהג, וכן למעמד הפסילה שניתנה על ידי קצין. וכן טענה, כי הקצין נימק החלטתו, לאחר ששקל את דברי הנהג; ונוכח חומרת העבירה ומסוכנותה, החלטת הקצין הינה סבירה, ואין להתערב בה, ולהותירה על כנה.

תיק החקירה הוגש לעיוני.

דיון

המסגרת הנורמטיבית של הדיון מצויה בסעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה.

על פי הוראת סעיף 57א(א)(2) ניתן להורות על איסור מנהלי על שימוש ברכב למשך 30 יום, לאחר שימוע, אם היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג בגין עבירות המפורטות בתוספת השביעית לפקודה, שסעיף 67 לפקודת התעבורה כלול בה.

נקבע, כי " בדרך זו משמשת האפשרות להורות על השבתת רכב כלי חשוב לאכיפת חוקי התנועה ולהרתעת עברייני תנועה פוטנציאלים" ((בש"פ 3434/21 יוסף אלנאשף נ' מדינת ישראל (נבו 15.06.2021().

התנאי הראשון הדרוש להפעלת שיקול הדעת המסור לקצין המשטרה בהתאם לסעיף הנ"ל עניינו היסוד הסביר להניח כי יוגש כתב אישום בגין העבירה בשלה מבקשים להשבית את הרכב. משמעות תנאי זה הנו קיומן של ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של הנהג. ככל שקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת ביצוע העבירה, יפנה בית המשפט לבחון באם התקיימו העילות המנויות בסעיף 57ב לפקודת התעבורה, שיש בהן כדי להצדיק ביטול איסור השימוש.

ראיות לכאורה

נפסק כי, "הסמכות להורות על פסילת רישיון ואיסור שימוש ברכב, תופעל אם "היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום" נגד הנהג. בית המשפט קמא קבע בעניין זה, כי "די בראיה גולמית נמוכה להפעלת הסמכות המנהלית", ואכן, כפי שנפסק לא אחת "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את (הנהג) לעבירות המיוחסות לו" (בש"פ 6732/10 מדינת ישראל, נ. שגיב בן שלום [פורסם בנבו] 10.10.10)); עוד נפסק כי "הראיות הנדרשות אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב-אישום" (בש"פ 2177/98 ארנביב נ. מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.5.1998); ועוד נאמר כי "פרשנותו של סעיף זה מובילה באופן ברור למסקנה שהוא קובע אך רף מינימום להפעלתה של הסמכות לפסילה מינהלית של רישיון נהיגה – קיומו של יסוד סביר להניח כי אכן יוגש כתב אישום". (בשפ 2897/15 ‏יניב שושני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏30.4.2015), פסקה 14)." עח (ב"ש) 56047-07-18 עידו בניטה נ' מדינת ישראל, 28.7.18.

בענייננו, לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהונח בפני, התרשמתי כי קיימות די ראיות לכאורה, כנדרש בשלב דיוני זה, כדי לקבוע כי קיים יסוד להניח כי יוגש נגד הנהג כתב אישום בעבירה של נהיגה בפסילה. מדוח הזמנה לדין וכתב אישום, מזכרים נלווים, טופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מתאריך 7.3.22, הודעות עדים-נוסעים ברכב, והודעת נהג תחת אזהרה - עולה, כי שוטר בניידת סמויה הבחין ברכב אשר נוסע בנתיב לפניה שמאלה ויש עוד תור מכוניות ומסיט את הרכב לנתיב פניה ימינה תוך כדי הפרעה לתנועה; השוטר עצר את הרכב תוך שמירה על קשר עין; המבקש ישב ברכב מאחור; לא היה ברשות הנהג רישיון נהיגה; ובבדיקה התברר שהנהג פסול על ידי קצין משטרה; והנהג עוכב; ומדובר בפסילה שהוטלה ביום 7.3.22 בנוכחות הנהג לתקופה של 30 ימים בגין חשד לנהיגה בשכרות, ורישיון הנהיגה הופקד.

אני סבורה כי די בראיות אלה כדי לקבוע, בשלב מקדמי זה, כי חומר הראיות בתיק מצביע על רף מספיק שהיה בפני הקצין בדבר קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל לקשור את הנהג החשוד לעבירה של נהיגה בפסילה המיוחסת לו, בשלב ראשוני לכאורי זה של השבתה מנהלית.

העובדה שהנהג טען בהודעתו, כי יש לו רישיון ועוה"ד אמר לו שהוא יכול לנהוג, אין בה, בשלב זה, כדי לקעקע את כוחו הראייתי של חומר ראייתי לכאורי כזה; וטענה זו מקומה להתברר במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

העילות לביטול הודעת איסור שימוש ברכב

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, מונה את החלופות, אשר על פיהן יבטל בית המשפט את הודעת איסור השימוש: כאשר הרכב נלקח מבעליו בלא ידיעתו ובלא הסכמתו, או כאשר הנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב והלה עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סעיף 57ב(ג) לבטל את איסור השימוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השימוש ברכב "אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

הנטל להוכיח את התקיימות ההגנה מוטל על הטוען לה. וראו ע"ח (מחוזי חיפה) 55180-01-22 מואסי נ' מדינת ישראל, 31.1.22.

בענייננו, לא מתקיימת העילה בסעיף 57ב(ב)(1), שכן אין חולק כי הרכב ניתן לנהג על ידי המבקש ברשות; והמבקש אף נסע ברכב ביחד עם הנהג; וכפי טענת ב"כ המבקש בדיון "הנהג נהג מטעם המבקש" (עמוד 1 שורה 19 לפרוטוקול); ואין המדובר במי שלקח את הרכב מהמבקש בלא ידיעתו ובלא הסכמתו.

כמו כן, על פי תצהיר המבקש עצמו כפי שצורף לבקשה, לא עולה כי המבקש נקט בצעדים כלשהם שבכוחם למנוע את ביצוע העבירה; וטענת ב"כ המבקש בדיון לפיה "המבקש לא ידע אודות פסילתו בכלל ובכלל. ואפילו הנהג בעצמו סבר לתומו כי פסילתו הסתיימה" (עמוד 1 שורות 19- 20 לפרוטוקול), נטענה בעלמא, וללא כל פירוט כנדרש.

הנטל המוטל בדין על הבעלים להוכיח כי עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה אינו יכול להתמצות באמירה בעלמא ביחס לקיום התנאי הפוטר שבחוק, אלא צריך שיהיה מפורט ומבורר ואף ייתמך בראיות שבתיק. בתצהיר שהגיש המבקש אין התייחסות מפורטת לנסיבות ביצוע העבירה; וטענת הנהג מנוגדת לטופס השימוע והחלטה על פסילה מנהלית שניתנה בנוכחותו, ואף צוין שהתקבל רישיון נהיגה; ואמירה כללית כי המבקש לא ידע אודות הפסילה אין בה די. לפיכך, המבקש לא עמד בנטל להוכיח שהוא עשה כל שביכולתו, אם בכלל, כדי למנוע את ביצוע העבירה.

באשר לקיומן של נסיבות אחרות, המצדיקות ביטול האיסור על השימוש ברכב, לא מצאתי כי קיימות נסיבות כאלה המצדיקות ביטול צו איסור השימוש ברכב או צמצומו.

נקבע, כי "תכלית ההוראה אשר בסעיף 57א(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), לפיה ניתן לאסור שימוש ברכב, טרם שהתקיים בבית משפט הליך שיפוטי נעוץ בצורך להגן על שלום הציבור בשמירה על בטחון המשתמשים בדרך והדברים ברורים. ... אכן, להטלת איסור שימוש ברכב, השלכות שונות; יש בה פגיעה מסוימת בקניינו של אדם בעיסוקו, בנוחותו, באפשרויות ניידותו ועוד. אולם, אל מול אלו קיים הצורך בשמירה על הציבור, ובמניעת המסוכנות העולה משימושים מסכני חיים כמו נהיגה בשכרות, כבמקרינו." (ע"ח (מחוזי ב"ש) 37984-06-20 מדינת ישראל נ' ליאל כהן (פורסם בנבו, 18.06.2020)).

הנני סבורה כי בענייננו, כאשר בוחנים את נסיבות העניין, הרי שנקודת האיזון מטה את הכף לטובת התכליות שנועדו להגן על שלום הציבור וביטחונו. חומרת עבירת הנהיגה בפסילה, ונסיבות ביצוע העבירה לכאורה, מלמדים על מסוכנות ממשית. הטיעון שהרכב משמש את המבקש לצרכי עבודתו אין בו די; ואל מול הפגיעה המסויימת במבקש קיים הצורך בשמירה על הציבור ובמניעת המסוכנות העולה מהשימוש שמבוצע בכלי הרכב. מניעת מסוכנות זו, בנסיבות האמורות, גוברת; ויש גם לשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, שעה שהמבקש נכח עם הנהג ברכב במועד ביצוע העבירה.

הנני ערה לטענה כי הרכב משמש את המבקש לפרנסתו, ואולם דעתי היא כי משקל האינטרסים הציבוריים של שמירה על שלום ציבור המשתמשים בדרך צריך שיהא מכריע במקרה זה; ואיני סבורה, כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית."

וראו גם ע"ח (מחוזי ב"ש) 37984-06-20 מדינת ישראל נ' ליאל כהן (פורסם בנבו, 18.06.2020):

"יאמר, כי לא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של קצין המשטרה שהורה על הגבלת השימוש ברכב ורק במקרים בהם הפעיל באופן בלתי סביר את שיקול דעתו, נכון להתערב."

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"ב, 12 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.