התביעה נמסרה לנתבע. מדובר במסירה כדין, כך עולה ממסמכי המסירה שהוצגו (בוצעה מסירה על דרך של הדבקה, לאחר ביקור שלישי במען), והנתבע עצמו מאשר כי המסמכים התקבלו אצלו, גם אם באופן חלקי. את הטיעון המתייחס לקבלת המסמכים – באופן חלקי, איני מקבל, מן הטעם שהטיעון אינו מפורט: הנתבע אינו מציין אילו עמודים התקבלו אצלו (הוא לא צירף עותק, כדי להיווכח האם התיעוד שהתקבל אצלו מאפשר לו להתייחס לתביעה אם לאו), הוא לא ציין את שמו של אותו חבר שמצא את המסמכים ומסר לו אותם, ובעיקר – הוא לא ציין באיזה מועד הביא החבר את המסמכים אליו.

המועד האחרון להגשת כתב הגנה חל ביום 22.5.2022. התובעת הגישה את הבקשה למעלה משבוע לאחר מכן. הבקשה להארכת המועד הוגשה רק לאחר הגשת הבקשה למתן פסק דין, ובשעה זו אין לנתבע זכות קנויה להגיש את כתב ההגנה במועד מאוחר.

לגופם של דברים: במועד הגשת התביעה היה הנתבע מאושפז בבית החולים. הוא שוחרר ביותר 25.4.2022 ועבר לשיקום. בין מועד השחרור מבית החולים ועד למועד הגשת הבקשה חלף פרק זמן של למעלה מ-30 יום. אכן קיים קושי של ממש להתגונן בפני התביעה כשהנתבע מאושפז, אולם כשהוא בשיקום – קיימת הייתה שהות לשכור שירותיו של עורך דין לצורך הגשה של כתב הגנה או בקשה מנומקת יותר להארכת המועד או להגיש כתב הגנה במועד באופן עצמאי. יצוין כי לא הוצג אישור עדכני המעיד על משך השהות בשיקום. האישור שהוגש הופק ביום 27.4.2022.

את כתב ההגנה יכול היה הנתבע לערוך במסמך קצר – שטיעון ההגנה על פיו אינו שונה באופן מהותי מהטיעון שהובא בבקשה הנוכחית. הוא יכול היה להתייחס – ולו באופן תמציתי – לשאלת מועד סיום תקופת השכירות, נושא התשלומים (הטיעון שהובא אינו מספק) – לרבות לחברת הניהול, סוגיית המחסן שהועלתה בכתב התביעה וכיו"ב, ואם היה נחזה – מהטיעון הראשוני – כי קיימת טענת הגנה שמצדיקה הן להאריך את המועד להגשת כתב הגנה, הן לדחות את הדיון – ניתן יהיה להוסיף ולהידרש לכך. לו היה מגיש הנתבע את פנייתו במועד מוקדם יותר, ייתכן והייתה שהות להנחותו לתקן את הבקשה ולהוסיף התייחסות לסוגיות נוספות. עיתוי הגשת הבקשה לא אפשר זאת.

עסקינן בתביעה לפינוי מושכר, וככלל – אין לעכב את הדיון בה עד להכרעה במחלוקות אחרות בין הצדדים. אשר להליך קודם שנמחק – מחיקת ההליך אינה מונעת הגשתו מחדש. נתתי דעתי לטיעון בדבר הגשת התביעה בבית משפט אחר. אין די בטיעון זה כדי להאריך מועד שחלף.

התובעת הגישה בקשה למתן פסק-דין, קודם להגשת הבקשה להארכת המועד. היא לא חזרה בה מהבקשה. בתשובה היא מציינת כי מבוקש להותיר את הדיון על כנו, ולדון בבקשה להארכת המועד רק בדיון. פתרון זה אינו אפשרי. אין מקום לקיים דיון בתביעה, ללא שקיים כתב הגנה. ממילא, עולה מדברי הנתבע כי הוא לא יוכל להתייצב (כאמור, אישור רפואי עדכני לא הוצג).

איני רואה מקום לעכב את ההכרעה בבקשה להארכת המועד לדיון. לא מצאתי בנימוקי הנתבע נימוק משכנע בדבר קיומה של הגנה מפני התביעה. משהתובעת לא חזרה בה מהבקשה למתן פסק-דין (כאמור, הבאתי בחשבון את שצוין בסיפה לתשובה), המשמעות היא כי דין הבקשה למתן פסק דין להתקבל, וכך אני מורה.

אשר על כן, בהיעדר הגנה, על יסוד התביעה, אני קובע כי על הנתבע לפנות את המושכר ולהשיב את החזקה בו לתובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייכים לו.

המושכר: נכס ברחוב פלטין 1, בראשון-לציון, ידוע כגוש 6097, חלקה 191, תת חלקות 56, 68.

הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות המשפט, על סך 669 ₪ (שיעור האגרה), וכן שכר טרחת עורך-דין על סך 5,477 ₪. תשלום ההוצאות ושכר טרחת עוה"ד ישולמו בתוך 60 יום.

הדיון הקבוע – מבוטל.

התיק ייסגר.

המזכירות תשלח את פסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ב, 03 יוני 2022, בהעדר הצדדים.