לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון) שניתן במסגרת רער"צ 7322-03-22 ביום 10.04.22, ובמסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בחיפה ביחס לטענת פרעתי. יצוין כי ביחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בדבר פינוי דירת המגורים על ידי המבקש.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה. כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה. בנסיבות אלו, אין מקום להידרש גם לבקשה לעיכוב ביצוע והיא נדחית.

פסק דינו של בימ"ש קמא:

המבקש הגיש לבימ"ש קמא ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בחיפה, הגב' שירלי ברק, ביחס לטענת פרעתי אשר ניתנה בתיק הוצאה לפועל מס' 508625-03-21 ביום 14.02.22 ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקש בטענת פרעתי ונקבע כי המבקש לא מילא אחר התנאים הנקובים בפסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל ולכן אין להושיט לו סעד מן הצדק ויש לפנותו מהמקרקעין נשוא פסק הדין.

המבקש טען במסגרת הערעור שהוגש לבימ"ש קמא כי בפסק הדין מיום 25.06.20 בת"א (שלום חי') 18448-07-18 נקבע כי בשל תחלואיו של המבקש וגילו אין להיעתר לסעד הפינוי לו עתר המשיב, אלא יש להעניק לו סעד מן הצדק, בהתאם לחוק הגנת הדייר, בכפוף לתנאים שפורטו בפסק הדין. המבקש טען כי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, בערעור על פסק הדין של בימ"ש השלום, אשר דחה את ערעורי הצדדים (פסק דין מיום 22.12.2020 בע"א 17913-08-20), הותיר אותו כדייר מוגן ולכן אין לפנותו מהדירה. כן טען כי פסק הדין בהליך רער"צ שהוגש על ידו כלל בין היתר קביעה כי ככל שייקבע בלשכת ההוצאה לפועל כי המבקש קיים את הוראות פסק הדין, הרי שתיק ההוצל"פ כנגדו ייסגר. המבקש טען כי עמד כל העת במלוא התנאים שנקבעו בפסק הדין ולא היה חייב ולו אגורה למשיב. נטען כי חובות העבר שולמו למשיב ואם חוב זה שולם באיחור, הרי שהעיכוב נבע מטעמים שבתום לב, בין היתר בשל המועד בו נודע לו על פסק הדין ולא בשל זדון. כן טען המבקש טענות בנוגע לקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות שקבעה רשמת ההוצאה לפועל.

המשיב טען כי המבקש לא מילא את התנאים שנקבעו בפסק הדין, כפי שנקבע בידי רשמת ההוצאה לפועל, אשר קבעה את הדברים על סמך מהימנות העדים וראיות שנשמעו לפניה. לטענתו מדובר בפסק דין בו ניתן סעד מן הצדק למבקש, המותנה בחמישה תנאים בהם לא עמד המבקש. נטען כי המבקש הפר לפחות שלושה מהתנאים שנקבעו בפסק הדין וכי אין מקום להתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו בערכאה הראשונה.

בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי רשמת ההוצאה לפועל בחנה היטב את טענות הצדדים ולאחר ששמעה את חקירת המבקש/החייב בפניה קבעה כי לא עלה בידיו לסתור את טענת הזוכה/המשיב ולפיה לא שולמו מלוא התשלומים הנקובים בפסק הדין עד למועד שנקבע. צוין כי הרשמת דחתה את טענות המבקש על בסיס דבריו עצמו שכן הודה בפניה כי שילם את יתרת התשלום באיחור של כמה חודשים. כך גם באשר לתנאים נוספים שנקבעו בפסק הדין קבעה הרשמת כי לא עלה בידי המבקש לסתור את טענת המשיב לפיה המבקש לא עמד בתנאים אלו. לכן נדחו טענות המבקש והובהר כי גרסתו לא עוררה ברשמת אמון אל נוכח הסתירות שנפלו בה וכי המבקש לא סתר את הראיות שהוצגו לגבי אי קיום התנאים הנוספים שנקבעו בפסק הדין.

בימ"ש קמא קבע כי אין מקום כי ערכאת הערעור תבחן את כל המחלוקת העובדתית והמשפטית מבראשית והביקורת על ממצאים עובדתיים מצומצמת ביותר, בייחוד כאשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. נקבע כי במקרה דנן לא נפלה בהחלטת הרשמת טעות מהותית המצדיקה התערבות בממצאיה המבוססים על התרשמותה מחקירת המבקש עצמו והעדים שנשמעו לפניה. כן נקבע כי אף המסקנות הנובעות מאותה התרשמות עולות בקנה אחד עם לשון החוק המבקשת לבחון האם מילא המבקש אחר הוראות פסק הדין. נקבע כי רשמת ההוצאה לפועל בחנה ביסודיות את התנאים הנקובים בפסק הדין וכן בחנה היטב את ראיות הצדדים באשר למילוי אחר אותם תנאים או הפרתם, זאת באמצעות שמיעת עדים וחקירתם המקיפה והיסודית. בהחלטה לא נפלה שגיאה בולטת ומהותית ולכן אין מקום להתערב בקביעת הרשמת לפיה הופרו התנאים שנקבעו בפסק הדין ולכן יש לפנות את המבקש מהדירה. כפועל יוצא מכך נדחה ערעורו של המבקש.

טענות המבקש בתמצית:

המבקש טוען כי כיום וערב פתיחת תיק ההוצל"פ הוא ממלא אחר מלוא התנאים שנקבעו בפסק הדין נשוא תיק ההוצל"פ. נטען כי המבקש שילם למשיב חובותיו לעבר וכיום הוא משלם באופן שוטף את דמי השכירות המוגנים עבור דירתו. נטען כי כל הערעור עוסק בתקופה קצרה שבה נטען, ומוכחש על ידי המבקש, כי המבקש לא קיים חלק מהתנאים שנקבעו בפסק הדין. נטען כי מלוא דמי השכירות לעבר שולמו למשיב זה מכבר וככל שחוב זה שולם באיחור, אזי האיחור נבע מטעמים שבתום לב ולא בכוונת זדון מצד המבקש, שכן תכנו של פסק הדין נודע למבקש רק בשלהי חודש יולי 2020 ומאז פעל להעביר את חוב דמי השכירות לעבר למשיב. נטען כי איחור קל, אם בכלל, שהמשיב לא הוכיחו, אינו מצדיק עילת פינוי וקביעה כי המבקש לא עמד בתנאים. כן נטען כי כל טענות המשיב, לרבות הטענה של איחור בתשלום דמי השכירות המוגנים לעבר, הינן טענות שלא הוכחו כדבעי ומהוות עניינים שבזוטי דברים שאין בהם כדי לשמש עילה לפנות את המבקש שהינו אדם חולה ונכה, כבן 70, מדירתו. כן נטען כי טענות המשיב בדבר אי קיום התנאים נגועות בחוסר תום לב ובשיהוי.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בימ"ש קמא נפל פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור בנסיבות העניין.

ראשית יצוין כי חרף ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו נופך עקרוני, הרי שפסקי הדין של הערכאות קמא אינם מעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ואשר ראוי לה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [רע"א 357/22 מסעוד מהגרפטה נ' מדינת ישראל לשכת הוצאה לפועל תל אביב (פורסם בנבו, 23.01.2022)].

שנית, לא מצאתי במקרה זה כי נפל בפסק דינו של בימ"ש קמא פגם מהותי הדורש התערבות ערכאת הערעור או מתן רשות ערעור.

בימ"ש קמא קבע, ובצדק, כי אין מקום כי ערכאת הערעור (בימ"ש קמא) תבחן את כל המחלוקת העובדתית והמשפטית מבראשית. כמו כן, כפי שנקבע, הביקורת על ממצאים עובדתיים מצומצמת ביותר, בייחוד כאשר אלה נקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים והראיות.

הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים [ע"א 3110/19 איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ (06.07.2020); ע"א 2461/16 מדינת ישראל נ' תחנת אוטובוסים מרכזית ירושלים בע"מ (10.04.2019)].

במקרה זה, כפי שקבע בימ"ש קמא, לא נפלה בהחלטת הרשמת טעות מהותית המצדיקה התערבות בממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות שקבעה על בסיס התרשמותה מחקירת המבקש והעדים שנשמעו לפניה. רשמת ההוצאה לפועל בחנה ביסודיות את התנאים שנקבעו בפסק הדין וכן בחנה היטב את עדויות וראיות הצדדים באשר למילוי אחר אותם תנאים או הפרתם. כפי שקבע בימ"ש קמא, נראה כי בהחלטתה לא נפלה שגיאה בולטת ומהותית ולכן בימ"ש קמא היה סבור כי אין מקום להתערב בקביעת הרשמת לפיה הופרו התנאים שנקבעו בפסק הדין ולכן יש לפנות את המבקש מהדירה. כפועל יוצא מכך נדחה ערעורו של המבקש.

כאמור, בצדק נקבע כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית ואינני סבור כי מדובר במקרה חריג אשר הצדיק התערבות. בנוסף, כאמור, מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, שאינה מעלה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. הערכאות קמא התייחסו לכל טענות המבקש באופן מפורט ויסודי. טענות המבקש להתקיימות התנאים שנקבעו לא הוכחו ובנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב או ליתן רשות ערעור.

עוד יצוין כי בנסיבות העניין ולאחר שבחנתי את ההליכים קמא אינני סבור כי מתן רשות לערער דרוש על מנת למנוע עיוות דין.

על כן, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.