1. בתביעתו (אשר הועמדה ע"ס של 10,000 ₪) טוען התובע, כי ביום 19.1.22 פנה טלפונית לנתבעת בבקשה להתנתק משירותיה, אלא שחרף זאת הנתבעת המשיכה לחייבו בגינן.
2. ביום 8.3.22 התובע ניהל שיחה טלפונית עם נציגת הנתבעת במהלכה היא הבינה, כי התובע אכן המשיך להיות מחויב חרף בקשת הניתוק. הנציגה הודיעה לתובע, כי הנתבעת תזכה אותו בגין אותם חיובים בתוך 14 יום, אולם סירבה להוסיף ולפצותו בהתאם לחוק, כאשר כוונתו היא, הלכה למעשה, לסעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
3. ביום 24.3.22 וחרף השיחה האמורה, הנתבעת שבה וחייבה את התובע חיוב נוסף, התובע שב ופנה אליה באמצעות דוא"ל, תוך ציון כוונתו להגיש נגדה תביעה, אך חשבונו לא זוכה ולפיכך הוא נאלץ להגיש תביעתו זו (התביעה הוגשה ביום 18.4.22).
4. בכתב הגנתה (אליו לא צורפו נספחים כלשהם) הנתבעת מודה בכך, שאכן ביום 19.1.22 היא קיבלה מהתובע בקשת ניתוק, אלא שבשל "תקלה מחשובית" (זהו צמד המילים בו השתמשה הנתבעת בכתב הגנתה), התובע המשיך להיות מחויב בגין השירותים מהם ביקש להתנתק.
5. על כל פנים, ביום 3.5.22 (דהיינו - לאחר מועד הגשת התביעה ובדיוק ביום בו כתב התביעה נמסר לידי הנתבעת, כעולה מאישור המסירה הסרוק בתיק האלקטרוני), הנתבעת זיכתה את התובע במלוא החיובים בהם חויב בשל הטעות הנטענת הנ"ל, בתוספת פיצוי בסך 16 ₪. מכאן, סבורה הנתבעת, דין התביעה נגדה להידחות.
6. בדיון אותו קיימתי העידו התובע ושני נציגים מטעם הנתבעת. לטעמי, לא עלה בידי נציגי הנתבעת להסביר מהי אותה תקלה חריגה אשר בגינה המשיך התובע להיות מחויב בחיובים מיותרים ולאמיתו של דבר - הנתבעת כלל לא הוכיחה, שבתקלה עסקינן.
7. הנתבעת אף לא הסבירה כיצד זה ייתכן, כי המשיכה לחייב את התובע גם לאחר אותה שיחה טלפונית בינו לבין נציגה מטעמה, שנערכה ביום 8.3.22. הנתבעת לא טרחה להסביר האם, לאמיתו של דבר, מדובר בשתי תקלות, או שמא בתקלה "מתגלגלת" וכיצד ניתן היה למנוע אותה. כאמור, הדברים לא הוסברו כנדרש וכראוי ע"י נציגי הנתבעת, ואיני מוציא מכלל אפשרות, שלא בתקלה (או תקלות) עסקינן, אלא בהתנהלות מכוונת ובזלזול בלקוח (אם כי איני קובע, כממצא עובדתי, שאכן כך היו פני הדברים).
8. לצורך השלמת התמונה אוסיף ואציין, כי לאחר הדיון ובהתאם להחלטתי, התובע הגיש לתיק החסן נייד ועל גביו הקלטת אותה שיחת טלפון בינו לבין נציגת הנתבעת מיום 8.3.22. עובר לכתיבת פסק הדין האזנתי לשיחה.
9. בשים לב לכל האמור לעיל ומכח הוראות סעיף 31א(א)(2ב) לחוק, לאחר ששקלתי את טיב ההפרה הנטענת, את מידת האיחור בביצוע ההחזר, את היקף העסקה ואת היקף ההשבה שלה היה התובע זכאי ובהתחשב בפניית התובע בעניין זה בכתב, אני סבור, כי יש לחייב את הנתבעת, בנוסף לזיכוי שכבר ביצעה (ועל כך אין חולק), בפיצויים לדוגמא בסך של 1,500 ₪.
10. לו היה עולה בידי הנתבעת להוכיח, כי אכן מדובר בתקלה נדירה ביותר, אותה לא ניתן היה לצפות ואותה לא ניתן היה למנוע, ייתכן ולא הייתי מחייבה בפיצויים לדוגמא, אלא שכאמור לעיל - היא לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח זאת.
11. בנוסף אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט לטובת התובע בסך 350 ₪.
12. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום קבלתו.
14. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, י"ד אלול תשפ"ב, 10 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.