24 ינואר 2023

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.12.2021, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 7% בגין הפגיעה בגבו.

העובדות

2. המערער יליד 1949.

3. ביום 25.11.2020 נפגע המערער בתאונת דרכים, אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. הפגיעות שהוכרו הן חבלה בברכיים, כתף ימין, קרסול ימין וגב.

4. וועדה מדרג ראשון מיום 18.8.2021 קבעה למערער נכות זמנית בשיעור של 10% למשך 35 ימים.

5. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

6. ביום 22.12.2022 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בערר שהגיש המערער. להלן ציטוט מתוך פרוטוקול הוועדה:

"דברי התובע:

לא נבדקתי בדרג הראשון.

יש לי כאבי גב שלא היה לי בחיים לא יכול לשרוך נעליים כואב לי העכוז הברכיים סיפור ישן אמנם לא חזרו למצב קודם אפשר לדלג.

בעיקר עכוז וגב

הרגשת כיווץ שרירים.

עיסויים פעמיים בשבוע.

רכב נכנס בי מאחור בחניה.

בדיקה:

ברכיים, הגבלה קלה ביישור של ברך ימין חרקות בהנעה עם רגישות פטלופמורלית טווח תנועות ברך שמאל מלא 0-135, עם חריקות פטלופמורליות.

גב תחתון – רגישות על פני גב תחתון ועל פני עצם הזנב הגבלה בכיפוף עד כדי 80 מעלות יישור 10 מעלות הטיה 20 מעלות לכל צד סיבוב 30 מעלות לכל צד.

מסקנות:

לאור הממצאים הוועדה קובעת נכות בשיעור של 10% בגין ההגבלה בתנועות לפי 37(7) מתוך זה יש לנכות 3% לטובת תחלואת גיל מאחר וכן בצילומי רנטגן של עמ"ש מותני 31/12/20 נראים היצרים ניווניים עם היצרות ניכרת בגובה L5-S1 סך הכל 7% לתאונה.

נכות זמנית ללא שינוי.

הממצאים בברכיים קשורים לשינויים ניווניים כפי שאכן נצפים בצילומי רנטגן ומתאימים לגילו של התובע ולכן בגינם לא נותרה נכות לכל הקשורה לתאונה הנדונה."

7. החלטה זו היא העומדת בלב הערעור שבפניי.

טענות הצדדים

8. המערער טען שהדרג הראשון כלל לא ביצע בדיקה קלינית.

9. הוועדה לעררים הותירה את תקופת הנכות הזמנית על כנה מבלי להתייחס לתקופה הקצרה בגינה הוקנתה הנכות או לאופי הפגיעה.

10. הוועדה לא בדקה את קרסול ימין ואת כתף ימין של המערער, הגם שהפגיעות בכתף ובקרסול הוכרו במסגרת ההכרה בתאונת עבודה.

11. הניכוי שמבצעת הוועדה של 3% בגין תחלואת גיל נעשה שלא כדין, מבלי שהוועדה מצביעה על מסמכים המעידים על מגבלות בתנועה קודם לפגיעה, כאשר לפני הפגיעה כלל לא סבל המערער ממגבלה בתנועות הגב.

12. לא ברורה התבססות הוועדה על ממצאי בדיקת רנטגן לצורך הפחתת הנכות. בהתאם להלכת מרגוליס אין לנכות נכות בגין מצב קודם מבלי להצביע על ממצאים מוכחים הקודמים לתאונת העבודה התואמים לסעיף מסעיפי הליקוי ובשיעור הקבוע באותו סעיף.

13. הנמקת הוועדה לוקה בחסר.

14. המשיב מצדו, טען כי דין הערעור להידחות בהיעדר טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה.

15. במסגרת הערר שהגיש המערער על החלטת הדרג הראשון כלל לא נטען לעניין קרסול ימין וכתף ימין, וגם בדברי המערער בפני הוועדה לא העלה המערער טרוניות בנושאים אלה. לפיכך, בהתאם להלכה הפסוקה, מנוע המערער לטעון לטעות משפטית של הוועדה אשר לא דנה בליקויים שלא הוזכרו על ידו (בר"ע (ארצי) 20322-09-18 מוחמד אבו כף – המוסד לביטוח לאומי (21.2.2019) (להלן: הלכת אבו כף)).

16. עוד נפסק, כי הוועדה אינה אמורה "ללקט" את ליקוייו של המערער מתוך המסמכים הרפואיים ולהתייחס לליקויים שלא העלה המערער בפניה (בר"ע (ארצי) 32735-09-18 המוסד לביטוח לאומי – אבו סביח (19.12.2018) (להלן: הלכת אבו סביח)).

17. אשר לניכוי שביצעה הוועדה בשל תחלואת גיל, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי רשאית הוועדה להסתמך גם על חומר רפואי המאוחר למועד התאונה, ממנו עולה נכות שאינה קשורה לעבודה (בר"ע (ארצי) 23860-07-10 לודמילה גלמן – המוסד לביטוח לאומי (12.8.2010)) וגם על ממצאי בדיקות הדמייה (בר"ע (ארצי) 26152-12-15 מאיר אלחרר - המוסד לביטוח לאומי (3.1.2016)).

18. מכל מקום, בתיק הרפואי של המערער ישנם מסמכים המצביעים על מצב קודם ואלה צורפו גם לכתב התשובה.

19. מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, ברורה וסבירה, המצויה בתחומי שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ועל כך יש לדחות את הערעור.

20. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 9.11.2022 חזר המערער על טענותיו והוסיף כי טענותיו באשר לאי חוקיות ניכוי תחלואת הגיל בגבו, רלבנטיות גם לליקוי בברכיו. עוד טען כי הוועדה התבססה על ממצאי בדיקות הדמיה שהוכרו על ידי הפסיקה כבדיקות עזר ולפי הפסיקה נכות נקבעת לפי הגבלות בתנועה ולא על סמך בדיקות הדמיה. המשיב, מצדו, חזר על טענותיו והציג את המסמכים התומכים בפגימות הקודמות לתאונה, הן בגין הגב והן בגין ברך ימין, מהם עולה גם מגבלה בתנועה.

דיון והכרעה

21. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע בפסיקה, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

22. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474; דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 60). כמו כן ראוי, שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).

מן הכלל אל הפרט

23. לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו, בתגובת המשיב ובטענות הצדדים כפי שהועלו בפרוטוקול הדיון מיום 9.11.2022, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ואנמק טעמיי.

24. טענות המערער בדבר היעדר בדיקה קלינית בדרג הראשון, אינן חוסות תחת סמכות בית הדין במסגרת הליך זה.

25. מעיון בערר שהגיש המערער ובתלונותיו בפני הוועדה עולה כי המערער אכן לא טען לעניין הכתף או הקרסול במסגרת הערר שהגיש ובפני הוועדה, והוא אף לא הלין בפני הוועדה על אורך הנכות הזמנית שנקבעה בדרג הראשון. משכך, נוכח האמור בבירור בהלכת אבו כף ובהלכת אבו סביח, טענות המערער בנושאים אלה – נדחות.

26. אשר לניכוי מצב קודם בגין הברכיים ותחלואת גיל בגין הגב, בסעיף 11 לפסק הדין בבר"ע (ארצי) 26152-12-15 מאיר אלחרר - המוסד לביטוח לאומי (3.1.2016)), ציין בית הדין הארצי במפורש שהוועדה יכולה לבסס קביעתה לעניין ניכוי מצב קודם גם על ממצאי בדיקות הדמיה. יש לציין כי במקרה שנדון בהלכת אלחרר הסיקה הוועדה על בסיס ממצאי בדיקת ההדמיה ששינויים ניווניים כפי שנצפו בבדיקה מביאים עימם גם הגבלות בתנועה.

27. במקרה שלפניי, מצביעה הוועדה על היצרות ניוונית ניכרת בגובה L5-S1 אותה היא מייחסת לתחלואת גיל. בנוסף, קיימים בתיק מסמכים רפואיים המצביעים על כך שהמערער סבל ממגבלות תנועה בגבו כבר בחודש נובמבר 2009, כפי העולה מבדיקתו של האורתופד, ד"ר ליכטנשטיין.

28. ביחס לברכיים, מוצאת הוועדה כי טווחי התנועה בברך שמאל מלאים ובברך ימים קיימת מגבלת תנועה קלה ביישור. גם ביחס לברכיים מצביעה הוועדה על שינויים ניווניים הנצפים בצילומי הרנטגן ותואמים את גילו של המערער.

29. אוסיף ואציין שגם ביחס לברך ימין קיים בתיק תיעוד על מגבלות בתנועה ואף לפגיעה מיניסקיאלית כבר משנת 2006.

30. אם לא די בכך, המערער מציין באופן מפורש בפני הוועדה כי "הברכיים סיפור ישן אמנם לא חזרו למצב קודם אפשר לדלג...".

31. לאור זאת, מצאתי כי הנמקת הוועדה והתבססותה על ממצאי בדיקות הדמיה, עומדת בקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין חובת ההנמקה בעת ניכוי תחלואת גיל או ייחוס הליקויים למצב קודם, וזאת מבלי לגרוע מהמסמכים הרפואיים התומכים בביצוע הניכוי.

סוף דבר:

32. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה והערעור נדחה.

33. לאור העובדה שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ב' שבט תשפ"ג, (24 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.