לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים באשר לטענת ההתיישנות ולבקשה המונחת לפניי להארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית ובכלל זה בתגובתה של הנתבעת מיום 8.1.23, אני קובעת כדלקמן:

1. בכל הנוגע לטענת ההתיישנות, תגובתה של הנתבעת מיום 8.1.2023 מלמדת כי היא איננה עומדת על טענתה כי כתב התביעה הוגש לאחר חלוף 7 שנים ממועד הניתוח, שכן התובעת נותחה ביום 28.4.2015 בעוד שכתב התביעה הוגש ביום 21.4.22.

2. מאידך, הנתבעת עומדת על טענתה כי היה על התובעת לצרף חוות דעת רפואית התומכת בתביעתה, בד בבד עם כתב התביעה ומשלא עשתה כן בחלוף כ- 8 חודשים ממועד הגשת התביעה, אין להתיר לה לעשות זאת היום. הנתבעת הדגישה את עמדת הפסיקה לאור תקנות סדר הדין האזרחי החדשות וסבורה כי אין לאפשר את תיקון כתב התביעה היום על ידי הוספת חוות דעת המהווה - כך לשיטתה - את עילת התביעה שהתיישנה בין לבין בהעדר חוות דעת.

1. הנתבעת הוסיפה לטעון כי תיקון כתב התביעה על ידי הוספת חוות דעת רפואית כמבוקש, משמעותו עצירה מלאכותית של מרוץ ההתיישנות, דבר המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט שאין לאפשר. לצד טענות אלו הוסיפה הנתבעת להדגיש את חולשת סיכויי התביעה הנלמדת מהשיהוי בהגשתה והצביעה על הנזק הראייתי, הדיוני והמהותי שנגרם לה כתוצאה מהגשת התביעה בחלוף כשבע שנים.

1. סבורני כי הנתבעת צודקת, רק חלקית בטענותיה, שכן חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראייתית. על כן, הוספה של חוות דעת רפואית בעניין שנכללה לגביו התייחסות בכתב התביעה אינה יוצרת עילה חדשה ועצם הגשתה איננו מאריך את מועד ההתיישנות. כבר נפסק לא אחת, חוות דעת רפואית נחשבת לראיה, ועל כן היא בפני עצמה אינה מגדירה את עילת התביעה. על חוות הדעת להתייחס למערכת העובדתית הנלמדת מכתבי הטענות. כאשר מבוקש להוסיף חוות דעת רפואית המכילה מידע אשר ניתן ללמוד ממנו על עובדות שאינן נכללות בכתב הטענות, אין להתיר את הגשתה של חוות הדעת אלא אם יתוקן כתב הטענות במקביל. היה ותיקון כתב התביעה, הנדרש עקב הרחבת החזית בחוות הדעת הרפואית, יפגע בנתבע על ידי כך שתישלל ממנו טענת התיישנות, אין לאשרו. במקרה כזה לא תאושר גם הגשת חוות הדעת, שכן האמור בה יחרוג מגדר המחלוקת המותווית על ידי כתבי הטענות.
2. במיל אחרות, הגשת חוות דעת רפואית המתייחסת לעילת תביעה חדשה כאשר חלפה תקופת ההתיישנות לא תוּתר. אולם, זאת לא בשל כך שחוות הדעת מקימה עילת תביעה חדשה, אלא משום שלא ניתן להגיש את חוות הדעת ללא שיתוקנו כתבי הטענות באופן המקים עילת תביעה חדשה. [ראה רע"א 6541/19 קופת חולים לאומית נגד פלוני, רע"א 8073/18 קופת חולים לאומית נגד פלונית, רע"א 1527/09 מדינת ישראל נגד אחמד אבו עודה, ע"א 6863/12 אמל סאלח נגד שירות בריאות כללית].
3. יוצא אפוא, שככל שאורה על הארכת המועד להגשת חוות הדעת, על חוות הדעת לתמוך בעובדות כתב התביעה, כפי שהוגשה ביום 21.4.23.
4. באשר להארכת המועד להגשת חוות דעת, התובעת הגישה תצהיר התומך בבקשתה להארכת המועד וביקשה כי אתיר לה להגיש חוות דעת בתוך חודשיים. התובעת הצביעה על בקשתה מיום 27.4.22 (כשבוע לאחר הגשת כתב התביעה), במסגרתה ביקשה לראשונה את הארכת המועד להגשת חוות דעת וציינה כי כב' סגנית הנשיאה, כשופטת מוקד, הורתה על ניתוב התיק וקבעה כי יש צורך במתן החלטה נפרדת בבקשה זו לאחר קבלת עמדת הנתבעת.
5. לאחר שעיינתי בבקשת התובעת על נימוקיה ונספחיה ובחנתי את עמדות הצדדים, ובהתחשב בתוצאה של אי הארכת המועד אל מול הארכתו, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 87(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולהאריך את המועד להגשת חוות הדעת הרפואית מטעם התובעת עד ליום 29.3.2023. אציין כי אי הגשת חוות דעת חורצת את גורלה של התביעה במידה רבה ונועלת את שערי בית המשפט בפני התובעת. שיקול זה עמד במרכז החלטתי להיעתר לבקשה.
6. מלבד צירוף חוות הדעת, אינני מתירה כל תיקון בגוף כתב התביעה, כאשר מובהר כי על חוות הדעת לתמוך בעילת התביעה ולא להוסיף עליה.
7. באשר לטענות הנתבעת לנזק ראייתי או דיוני, טענה זו תמשיך לעמוד לנתבעת במהלך חיי התיק ואין זה השלב להכריע בה.
8. הנתבעת תהיה רשאית להגיש חוות דעת מטעמה תוך 60 ימים לאחר הגשת חוות דעת מטעם התובעת.
9. לאחר הגשת חוות הדעת, כאמור לעיל, יובא התיק לפניי לקביעת מועד דיון.

תזכורת מעקב ליום 1.6.23.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשפ"ג, 06 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.