בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 וכן בקשה לביטול צו איסור שימוש ברכב לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

ביום 22.4.22 ניתנו כנגד המבקש הצווים הבאים;

צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

צו איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום לפי סעיף 7 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] .

הדיון אוחד בשני התיקים (הבא"ש והבפ"מ) לדיון אחד וזאת לאור העבודה שמדובר באירוע יחיד, וכן לאור העובדה שהנהג של הרכב הוא גם הבעלים של הרכב ושאלת התנהלותו של 'בעל הרכב' אל מול נהג הרכב אינה רלוונטית.

נסיבות המקרה:

על פי העולה מתיק החקירה במזכרים של השוטרים רן פרנקל ורדיע גולן, המבקש עוכב ביום 22.4.22 בסמוך לשעה 14:00 על ידי ניידת משטרה בה נהג בכביש 4, לאחר שהבחין ברכב "מזגזג" בכביש נוסע לאט ולפתע מאיץ.

מתוך מזכר השוטר רדיע גולן מיום 22.4.22:

" ראיתי את הרכב מסג מאזדה נוסע בכביש ועובר מנתיב לנתיב בסטיה חדה בולם ומאיץ"

מתוך מזכר של השוטר רן פרנקל מיום 22.4.22:

" ראיתי את הרכב הנ"ל אשר משך את תשומת ליבי, כאשר אני רואה את הרכב סוטה מנתיב שמאלה וימינה, נוסע לאט ופתאום מאיץ למהירות גבוהה, נסעתי אחריו תוך הפעלת אורות כחולים, הרכב פנה ימינה לתל מונד והמשיך בנסיעה ולא הגיב לקריאתי לעצור.... "

בעקבות כך עוכב על ידי ניידת המשטרה.

השוטר מסר כי לאחר שעצר את הרכב הריח ריח חריף של אלכוהול ותיאר התנהגות מבולבלת של המבקש אשר לא מצא את רישיון הנהיגה.

מתוך מזכר של השוטר רן פרנקל מיום 22.4.22:

" בקשתי מהנהג לכבות את הרכב ולהציג לי רשיונות, הנהג התחיל לחפש ונתן לי כל מני ניירות, כשראיתי את הרישיון על המושב בקשתי ממנו אותו וזה לא הצליח להבין והמשיך לחפש בארנק"

בעקבות כך נערכה בדיקת נשיפון שתוצאתה הייתה 680 מ"ג.

המשיב עוכב ונלקח לתחנת המשטרה.

בשעה 14:42 נערכה למשיב "מבחן ביצוע" -בדיקת מאפיינים. בבדיקה כשל.

בשעה 14:52- ועד השעה 15:16 בוצעו למשיב בדיקות נשיפה אשר לא צלחו. המבקש טען בדיון כי אינו יכול לבצע את בדיקת הנשיפה עקב מצבו הרפואי וצרף מסמך.

בשעות 15:50 ו - 16:00 נערכו השימועים לעניין צו איסור השימוש וכן לעניין הפסילה המנהלית.

בשעה 16:39לאחר השימועים, המבקש נלקח לביצוע בדיקת דם והבדיקה נערכה בבית החולים.

חוסר הצלחתו של המשיב בביצוע בדיקת הנשיפה לא נזקפה לחובתו כשכרות מכח סירוב, הן בשימוע והן בחקירתו במשטרה.

בשעה 17:41המבקש נחקר באזהרה.

עד למועד הדיון לא התקבלו תוצאות בדיקת הדם.

בעקבות השימועים שנערכו למבקש, נשלל רישיון הנהיגה של המבקש ל 30 יום ונאסר השימוש ברכבו למשך 30 יום גם כן, מכאן בקשות אלה.

טענות הצדדים:

ב"כ המבקש טען כי החלטת קצין המשטרה הייתה על סמך בדיקת הנשיפון בלבד ולא על סמך נתונים נוספים, ולכן אין ראיות לכך שהמבקש נהג בשכרות שכן בדיקת נשיפון אינה ראייה קבילה.

לדבריו קצין המשטרה לא ראה את מבחן המאפיינים שכן התיק לא היה בפניו. זאת הוא למד מתצהיר שהגיש בנו של המבקש שהוא עורך דין שהגיע לתחנת המשטרה ונכח שם.

לכן, לדברי ב"כ המבקש, על בית המשפט להתעלם ממבחן המאפיינים, שכן לדבריו קצין המשטרה לא שקל עניין זה ולכן גם על בית המשפט אסור לשקול עניין זה. עמוד 2 שורה 30 לפרוטוקול הדיון.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. ב"כ המשיבה טען כי ישנן ראיות לנהיגה בשכרות ולו מכח מבחן הביצוע - בדיקת המאפיינים והמזכרים בתיק. לכן טען כי יש להשאיר את החלטת קצין המשטרה על כנה.

לעניין צו איסור השימוש ברכב , מסר כי היה נכון להקל בעניין זה במסגרת של הבנה כוללת בתיק. עמוד 7 שורה 14-20 לפרוטוקול.

דיון והכרעה

סמכותו של קצין משטרה להורות על פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה לתקופות קצובות מעוגנת בסעיף 47(ה) לפקודת התעבורה הקובע כדלקמן: -

"היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי העניין:

(3)       בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 30 ימים" (ההדגשה שלי – נ.מ).

לאמור, קצין המשטרה יורה על פסילה מנהלית במידה ויש לו "יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה".

למעשה, ב"כ המבקש אינו חולק על כך שישנה בדיקת מאפיינים בה כשל המבקש, אך הוא סבור לאחר ששוחח עם בנו של המבקש שהיה בתחנת המשטרה, שקצין המשטרה לא ראה את המבחן בטרם ערך את השימוע, ולכן לדעתו אסור גם לבית המשפט לשקול עניין זה.

לדבריו, על בית המשפט לשקול אך ורק את שיקולי המשפט המנהלי, ואת תקינות החלטת קצין המשטרה ביחס לראיות שהוא סבור שהיו בפני קצין המשטרה באותה עת, ללא זיקה לראיות הקיימות בתיק החקירה.

על פי הפסיקה, יש צורך בראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקש לעבירות המיוחסות לו ברמה נמוכה יותר מהראיות הנדרשות לכתב אישום. לעניין זה ראה  בש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום .

הרשעה על פי התרשמות סובייקטיבית מהתנהגותו של הנבדק ואינדיקציות נוספות.

עפ"ת 11567-09-12 יונתן גמליאלי נ' מדינת ישראל – פסקה 8:

" העבירה של נהיגה בשכרות מוגדרת בסעיף 62(3) לפקודה, וקובעת את עונשו של מי ש"הוא שיכור בהיותו נוהג ברכב..."; כאשר המונח "שכרות" מוגדר בסעיף 64ב לפקודה. יוער, כי אין חובה להוכיח שכרותו של נהג באמצעים מדעיים בלבד, וניתן להוכיחה גם על-פי התרשמות סובייקטיבית מהתנהגותו של הנבדק ואינדיקציות נוספות (בר"ע 666/86 סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 463 (1986); וע"פ 424/90 לב נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 741, 742 (1990)).

הנה כי כן, הרי שדי בבדיקת המאפיינים – "מבחן ביצוע" וראיות אחרות בתיק – מזכרי השוטרים, בכדי לקבוע כי המשיב נהג בשכרות גם ללא תוצאת בדיקת דם או ינשוף.

בתיק זה עוכב המשיב עקב נהיגה מסוכנת. לאחר עיכובו השוטרים הריחו ריח חריף של אלכוהול ברכב ומהמשיב. גם החוקר שחקר את המשיב בשעה 17:41 הריח ריח של אלכוהול מהמבקש. (עמוד 2 שורה 30 לחקירה מיום 22.4.22)

המשיב כשל במבחן המאפיינים בצורה מובהקת כאשר לא הצליח מספר פעמים להביא את האצבע לאף מבלי שעצם את עיניו. לא הצליח ללכת בקו ישר ולא הצליח לעמוד ישר.

בסעיף 5 לדוח פעולה אכיפה בשכרות נכתב כי הופעתו רדומה, חריגה וכי הוא מתקשה להבין הוראות. גם דוח הפעולה של השוטר רן פרנקל שעיכב את המשיב בעקבות הנהיגה החריגה תיאר התנהגות מבולבלת של המשיב אשר לא הצליח למצוא את רשיון הנהיגה שהיה מונח על הכיסא ולא הבין את מה שנאמר לו.

המשיב אף הודה ששתה כוס בירה אחת בשעות הבוקר בשעה 08:30 לערך.

לכן מהמפורט לעיל, אני קובע כי די בשלב זה בראיות שישנן בתיק על מנת שיהיה לקצין המשטרה "יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה", כפי שדורש החוק, גם ללא תוצאות בדיקת הדם.

לעניין הטענה שהשוטר לא קרא את דוח 'מבחן הביצוע' לפני שערך את השימוע, לא ברור לי מה הבסיס העובדתי של ב"כ המבקש לטענה זו. עיון בתצהיר של בנו של המבקש אינו מלמד על עובדה זו, ומדובר על השערה בלבד שאינה מגובה בראיות.

יש לזכור כי מבחן הביצוע היה בשעה 14:42 והשימוע נערך בשעה 15:50 ואילך, כך שלקצין היה די זמן לראות את הדוח ולקבל דיווח מפקודיו שביצעו את פעולת החקירה.

גם לו הייתה הטענה נכונה, הרי שעל פי דוקטרינת "הבטלות היחסית" הנוהגת בתחום המשפט המנהלי אשר על פיה נבחן כל אקט מנהלי של הרשות, הלכה היא כי גם לאחר שנמצא פגם בהתנהלות הרשות, הבטלות של פעולת הרשות אינה מוחלטת אלא יחסית. לעניין זה ראה רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל ) 01.08.00 ( )פורסם בנבו(; ורע"פ 2413/99 טור' רחמים גיספאן נ' התובע הצבאי הראש.

לכן, משראיתי אני את מבחן המאפיינים בעצמי ואת דוחות הפעולה, אני קובע כי ישנן די ראיות לשלב דיוני זה לקבוע כי יש יסוד להניח כי יוגש כתב אישום.

מסוכנות:

מסוכנותו של המבקש בנהיגה נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומהתנהגותו בדרכים בדרך כלל, עליה ניתן ללמוד מעברו התעבורתי. לעניין זה ראה בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו

וכן ראו: בש"פ 8545/02 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 57; וגם: בש"פ 6983/10 אדם קדוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.09.10)).

בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י , קובעת למעשה כב' הש' אהד "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית."

המשיב עוכב בשלב הראשון מכיוון שנהג בצורה מסוכנת.

לא מדובר באדם שנעצר במקרה, אלא בשוטרים שראו את המשיב נוהג בצורה מסוכנת ומסכנת ובעקבות כך עוכב. החקירה המשטרתית רק חיזקה ואימתה את חשדם של השוטרים.

אכן עברו התעבורתי ללא רבב עד היום והוא מחזיק ברשיון נהיגה משנת 1968, אך אין בכך כדי להקהות את המסוכנות שנלמדת ממקרה זה.

לעניין צו איסור השימוש, הרי שלאחר שב"כ המשיבה היה נכון לקצר את צו איסור השימוש לאור מצבו הרפואי ונסיבות אישיות, בית המשפט לא יחמיר עם המבקש יותר מהתביעה/המשיבה עצמה.

מאידך ב"כ המשיב עצמו טען כי אין מקום לבטל את צו איסור השימוש ללא קיצור הפסילה המנהלית, שכן לדבריו אין מי שינהג ברכב, גם אם יוחזר ללא החזרת רישיון הנהיגה.

לסיכום.

אני קובע כי החלטת קצין המשטרה לפסול את רישיונו של המשיב למשך 30 יום נכונה וסבירה בנסיבות המקרה ולא נפל בה כל פגם.

לעניין צו איסור השימוש, ולאור עמדת המשיבה, אני מורה כי הצו יקוצר ויעמוד על 20 יום מיום 22.4.22.

זכות ערר כחוק

ניתנה היום, ג' אייר תשפ"ב, 04 מאי 2022, בהעדר הצדדים.