1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 57,904 ₪ בגין נזקי רכוש של רכב מספר רישוי 810-28-801 (להלן: "רכב התובעות"), שעניינה תאונה מיום 22.11.2021, בה מעורב רכב מספר רישוי 238-120-01 (להלן: "רכב הנתבעים/" משאית").
2. ביום 14.09.2022, התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים שהיו מעורבים כנטען בתאונה.

1. לגרסת נהג רכב התובעות, התאונה מתרחשת עת נסע הרכב בנתיבו כדין, לפתע הרכב הפוגע שנסע ממול בנתיב הנגדי, סטה ממסלולו אל תוך נתיב נסיעת הרכב וזאת מבלי לשים לב אל הדרך, פגע בו בצידו השמאלי והדפו לעבר שולי הדרך הימניים וגרם לו לנזקים בצידו הימני והשמאלי ובכך ברשלנותו הבלעדית נגרמו נזקים.
2. לגרסת נהג רכב הנתבעים, התאונה ארעה עת נסע רכב הנתבעים בנתיבו כדין, לפתע, רכב התובעת סטה מנתיבו, פגע במעקה הבטיחות, הסתחרר וכתוצאה מהפגיעה סטה לעבר רכב הנתבעים, פגע ברכבם וגרם לאירוע התאונה.
3. חרף המלצת בית המשפט במעמד הדיון, בית המשפט עבר היטב על כל החומר והראיות בתיק והגיע למסקנה הבאה:

על סמך מכלול החומר המונח לפניי ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

מסקנתי זו מבוססת על סמך הנימוקים הבאים:

1. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן תמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
2. ראשית, שמעתי את הצדדים. עד התובעות הותיר רושם מהימן ואני מאמצת את גרסתו בנוגע לאופן התרחשות התאונה. וזאת לאור המפורט להלן;
3.  התובע מתאר מצב בו התאונה התרחשה עת נסע רכב בנתיבו כדין, לפתע נג המשאית שנסע ממול מהנתיב הנגדי סטהממסלולו אל תוך נתיב נסיעת הרכב.
4. במהלך עדותו תיאר נהג רכב התובעות את נסיבות קרות התאונה :

"נסענו בירידה כביש יחסית צר, נסעתי במהירות של 20, 30 קמ"ש, הייתי עם עוד חבר ברכב, הוא בן 17 הוא קטין ואמא שלו לא הסכימה לו לבוא. התחלתי את הירידה הוא בא מולי, הוא עשה את הסיבוב יחסית צר, הוא כבר סטה לכיוון שלי, עשה אותו צמוד לפס, אני ירדתי קלטתי את זה כמה שניות לפני ונצמדתי כמה שיותר לימין והתחלתי לצפור לו, הוא לא שם לב והוא נכנס בי בחלק אחורי של הרכב, ממש דחק אותי לתוך המעקה. לא הייתה לי ברירה ניסיתי להיצמד יותר לימין וצפרתי והוא לא שם לב ודחק אותי לתוך הגדר." (עמ' 1 לפרוטו', שורות 11-16).

1. עדותו זו מתיישבת עם האמור בטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח (צורף לכתב התביעה) בה צויין: "בנסיעה בנתיב ימין בירידות לכיוון יבניאל לפני הסיבוב הגיע משאית מולי. נהג המשאית סטה ממסלולו לאחר הסיבוב וחצה למסלול שלי. צפרתי לו אך לא שמע, כדי להימנע מהתנגשות חזיתית סטיתי ימינה. נהג המשאית נכנס ברכבי לכל אורך צד שמאל."

1. עוד חזר וטען: "הוא עשה את העלייה ואני בירידה, ראיתי אותו 5 שניות לפני, הוא היה צמוד לפס, התחלתי להיצמד לימין וצפצפתי לו והוא נצמד אלי ופגע בי בחלק אחורי ודחק אותי אל המעקה. אם הייתי עוצר או לא שם לב הוא היה נתקע בי חזיתית." (עמ' 1 לפרוטו', שורות 23-25)

עדות זו נחזתה בעיני כעדות אמינה שלא נסתרה במהלך החקירה הנגדית. ניסיונו של ב"כ הנתבעים לערער את אמונו של בית המשפט בעדות זו – לא צלח, ואין לקבלו.

1. יתרה מכך, גרסה מקבלת חיזוק משמעותי עם מוקדי הנזקים בשני הרכבים לרכב התובעות נגרם נזק משמעותי לאורך צד שמאל של הרכב ובעיקר במרכזו. הפגיעה ברכב הנתבעים – בחלקן השמאלי קדמי של הרכב. נזקים אלו מסתברים עם גרסת התובעות לפיה רכב הנתבעים סטה מנתיבו ופגע ברכב התובעות ובכך נגרם לרכב הנתבעים נזק שמאלי קדמי ולתובעות – בצד שמאל, במרכז הרכב. אילו התרחשה התאונה כגרסת הנתבעים, הנזקים אינם מתיישבים עם גרסה זו, לפיה רכב התובעות סטה ימינה לכיוון המעקה, ואז הסתחרר שמאלה ופגע במשאית. על מנת שייגרמו נזקים אלו, היה על רכב התובעות לפגוע ברכב הנתבעים במנח אלכסוני.
2. תימוכין נוסף מצאתי בתמונות מנח הרכבים מרגע התאונה שהציג התובע. גרסת הנתבעים לפיה התאונה ארעה בנתיב נסיעתם אינה מתיישבת עם תמונות מנח רכב התובעים לאחר התאונה בהן ניתן לראות בבירור כי רכב התובעות נמצא בנתיב הימני – נתיב נסיעתו של רכב התובעות, בסמוך למעקה הבטיחות. דבר המתיישב היטב עם גרסתו: "הוא לא שם לב והוא נכנס בי בחלק אחורי של הרכב, ממש דחק אותי לתוך המעקה. לא הייתה לי ברירה ניסיתי להיצמד יותר לימין וצפרתי והוא לא שם לב ודחק אותי לתוך הגדר" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 14-16). עובדה זו אינו מתיישבת עם גרסת נהג הנתבעים לפיה נהג התובעות עצר בנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, וכך אמר בחקירה הנגדית (עמ' 6 לפרוטו', שורות 10-12):

"ש. אחרי שהוא התנגש מה קרה?

ת. עצרתי והוא עצר על הנתיב הימני. בנתיב שלי. יש לי סרט בטלפון הנייד שאני מציג אותו לבית משפט."

וכן (עמ' 6 לפרוטו', שורות 19-21):

"ש. הוא פוגע בגדר, נהדף אליך נגרמת התאונה ואז הוא מחזיר את האוטו שלו למקום בו אנו רואים אותו מצולם?

ת. הוא הזיז את האוטו חזרה כי הוא היה באמצע הכביש בנתיב שלי."

1. חיזוק נוסף לגרסת התובעות, מצאתי בתמונות שהוגשו לתיק ביום 11.09.2022, בהן ניתן לראות כי צמיגו האחורי שמאלי של רכב התובעות ניזוק וללא אוויר וכתוצאה מכך, לא ניתן להזיז את הרכב. ב"כ התובעות אף התייחס לעניין בסיכומיו (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 25-28) ואני מקבלת את טענתו לפיה מצב הצמיג סותר את עדותו של נהג הנתבעים שאמר כך (עמ' 6 לפרוטו', שורות 16-18):

" ש. אני מראה לך את תמונות המקום, אתה מסכים איתי שהרכב כפי שהוא מתועד דבוק לגדר הוא לא היה במצב נסיעה, כי הגלגל האחורי נשבר?

ת. הוא לקח את האוטו שלו הצידה."

וכן (עמ' 6 לפרוטו', שורות 19-21):

"ש. הוא פוגע בגדר, נהדף אליך נגרמת התאונה ואז הוא מחזיר את האוטו שלו למקום בו אנו רואים אותו מצולם?

ת. הוא הזיז את האוטו חזרה כי הוא היה באמצע הכביש בנתיב שלי."

נראה לא סביר שנהג התובעות יוכל להזיז רכבו במצב כזה, נהג התובעות אף תיאר שננעל בתוך הרכב (עמ' 1 לפרוטו', שורות 19-20) ועל כן, עדות נהג הנתבעים, לפיה הזיז את הרכב, אינה מקובלת עליי.

1. עניין נוסף ואחרון, הוא אי הגשת תביעה מטעם הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לרכבם. אשר יש בה כדי לחזק את גרסת התובעות ואת עניין אחריות הנתבעים לקרות התאונה.
2. סטייה מנתיב לנתיב מחייבת נקיטת מידת זהירות מרבית ועל הסוטה לנתיבו של אחר להימנע מכך במידה והדבר עלול להוביל להפרעה או סיכון לנהגים אחרים. תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת כי "(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". תקנה 41 לתקנות התעבורה מוסיפה וקובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנוסע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם". על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".
3. לנוכח האמור, מצאתי להעדיף את גרסת התובעות על פני זו של הנתבעים.
4. אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה ומורה כי הנתבעים ישלמו לתובעות סך של 57,904 ₪, שכ''ט עו''ד בסך של 11.8% מהסכום הנפסק, החזר אגרה ששולמה וכן ההוצאות בגין שכר העדים שפסקתי במהלך הדיון שהתקיים לפניי. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ב, 15 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.