הבקשה וטיעוני הצדדים

1. בפניי בקשה שעניינה עתירת המבקש לביטול הפסילה המנהלית והודעת איסור השימוש ברכב מס' 2778575 (להלן:"הרכב") אשר הוטלו ביום 30.04.2022, לאחר שהמבקש, הבעלים של הרכב, והנהג לכאורה נחשב בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לחוק.
2. המדובר בעבירה המצויה הן בתוספת הרביעית של הפקודה, לגביה קיימת סמכות לפסילה מנהלית בת 30 יום, והן בתוספת השביעית של הפקודה ולגביה קיימת סמכות להשבתת רכב בת 30 יום.
3. המבקש בשתי בקשותיו טען כי באותו יום בשעות הצהריים לפתע הגיעו לחצר ביתו שני שוטרים והודיעו לו כי הוא מעוכב בחשד לבדיקת שכרות ובבדיקת הינשוף נמצא ריכוז של 759 מיקרוגרם, כאשר הוא טען כי הרכב עמד בחצר ביתו בעצירה מוחלטת של 4 גלגלים, והוסיף כי באותו יום לא השתמש ברכב ולא עשה בו שימוש. מכאן, הוא עתר לביטול ההחלטות בעניינו.
4. במסגרת הדיון בבקשה, המבקש חזר על טענותיו ועתר לקבל העתק ממצלמות הגוף בתיק. הוא הוסיף כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי הוא חייב לקבל את רישיונו בחזרה וכן את הרכב כדי לכלכל את עצמו ולעבוד.
5. המשיבה, באמצעות בא כוחה, התנגדה לבקשה. ב"כ המשיבה טען כי מדובר בעבירה חמורה. לצורך הבקשות די בראיות לכאורה. השוטרים הבחינו במבקש מבצע עבירה לכאורה, מחזיק בקבוק בירה עולה לרכב ונוסע לביתו, והפנה לחומר החקירה.
6. ביום 11.05.2022 הוגש תיק החקירה במלואו לעיוני לרבות דיסק סרטון מצלמות הגוף.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשות על נספחיהן, הקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, החלטתי לדחות את הבקשות.

הבקשה לביטול פסילה מנהלית

1. שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור (בש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מ"י (פורסם בנבו, 10.10.02), בש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום (פורסם בנבו, 07.10.10)). ועוד, בנסיבות יש לבחון את תקינות הליך השימוע.

ראיות לכאורה

1. נפסק כי אין זהות בין ההכרעה הראייתית שבסוף ההליך העיקרי לבין זו הנוגעת לקיומן של ראיות לכאורה בשלב הפסילה, ועל מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקש לעבירה המיוחסת לו (בעניין זה אפנה לבש"פ 6732/10 מ"י נ' שגיב בן שלום (פורסם בנבו) 10.10.10)).

1. לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות , לשלב דיוני זה, שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה שבה הוא חשוד של נהיגה בשכרות.
2. בהקשר זה אפנה, בין היתר, ל: הזמנה לדין וכתב אישום -לנסיבות שם ולדברי המבקש, פלט בדיקת ינשוף מיום 30.04.22 – המבקש עבר בדיקה שתוצאתה הסופית היתה 759 מיקרוגרם לליטר נשוף, בדיקות תחילת משמרת וסוף משמרת וכן בדיקה עצמית, דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף- המבקש עבר לשוטר עורך הבדיקה אשר ווידא כי מרגע עיכובו ועד לבדיקה חלפו 15 דקות לפחות בהן לא שתה לא אכל..., נעשה שימוש בפיה חדשה עבור כל מחזור נשיפה שבוצע, וכן כי תוצאת הבדיקה היתה 759 מיקרוגרם בליטר אחד אויר נשוף. דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות- הרכב נעצר לבדיקה אקראית, נמצאה אינדיקציה לשכרות של 730 מיקרוגרם, הודע למבקש כי הוא מעוכב, בשיחה הראשונית הוא השיב כי החל בנסיעה בתוך הכפר בגוש חלב אישר כי שתה אלכוהול באותו יום מסוג בירה קורונה בקבוק אחד וכי שתה ביציאה מהרכב. במאפיינים המצביעים על חשד לשכרות נמצא כי יש ריח אלכוהול מהפה וכן כי התנהגותו פרועה. במבחני הביצוע- הוא חרג מהקו בהליכה על קו והסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות, כאשר יתר המבחנים הוא עבר בהצלחה, בסע' 8- נדרשה הסכמת המבקש לתת דגימת נשיפה שמטרתה איתור אלכוהול וכן הוסברה משמעות הסירוב, המבקש הסכים, בסע' 9- עולה כי ממועד קבלת המבקש למשמרתו ועד העברתו לנטילת הדגימה השוטר ווידא שהוא לא אכל, לא שתה...בתחקור חשוד הוא הוזהר כדין והשיב כי הוא נהג מהמכולת לבית, כאשר פעם אחרונה שתה אתמול וויסקי 2 כוסות בגלל המצב שלו, כאשר המבקש מטופל תרופתית. בתחקור לא היה לו מה להוסיף. מזכר נלווה לדו"ח תנועה של השוטר מוחי מרעי- לפיו השוטר ראה את המבקש נוהג ברכב (לציין כי כתב היד מההעתק לא ברור דיה, ג'.ע.ש.), דו"ח פעולה של השוטר ארביב רונן- בפרטי המקרה דווח על עברות תנועה של נהג שיכור אשר לא ציית לשוטר לעצור והמשיך בנסיעה של 50 מ' ונכנס לבית שלו ישירות תוך כדי שמירת קשר, הנהג יצא מהרכב כאשר מחזיק בבקבוק בירה קורונה חצי פתוח, הנהג עוכב ונלקח לתחנה להמשך טיפול. מזכר נלווה לדוח תנועה של השוטר עלי גסאן- ממנו עולה כי "הנ"ל (הכוונה המבקש, ג'.ע.ש.) נצפה נוסע בפרעות עם רכבו מסוג בוויק ל..בתוך הכפר השוטר עלי ואני החלטנו להגיע ליד ביתו של החשוד ולהמתין לו, כעבור מספר דקות הנהג הנ"ל נראה נכנס לשכונה שלו אני ושותפי עלי גסאן עמדנו מחוץ לניידת במרחק כ 50 מטר ..סימנו לו לעצור הנ"ל שהבחין בנו נתן פול גז ונכנס לתוך חצר ביתו השוטר עלי ר"ץ אחריו רגלי ואני ישירות עליתי לניידת ונסעתי ...והבחנתי בנהג יוצא מרכבו והשוטר עלי חוסם אותו בגופו והנהג עם בקבוק בירה קורונה חצי ביד ימין ומסר לנו כי שתה רק 5 בקבוקים בשטח הנהג עוכב לתחנה אך התחיל להתפרע..." סרטון מצלמות גוף, ממנו עולה בין היתר- אורכו 20:45 ד', כי בתחנת המשטרה המבקש אומר "מ. אני שתיתי אז מה? ש. אני סימנתי לך לעצור ולא עצרת והמשכת לבית וגם יצאת מהרכב עם בקבוק בירה. מ. נכון, נכון.. אבל אני לא".
3. טענות המשיב לכרסום בחומר הראיות בטענה שהוא כן שתה אבל לא נהג מקומן להליך העיקרי, שם יבחנו באופן מקיף ויסודי. בית המשפט אינו נדרש בשלב זה - בו נבדקת התשתית הראייתית הלכאורית - למשקלן של הראיות לכאורה ולמהימנות העדים, כל שעליו לבחון הוא את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות לכאורה המצויות בפניו.

העובדה שהמבקש כופר במסגרת הבקשה בתרחיש העובדתי המתואר על ידי השוטרים וכופר בנהיגה, אין בה, בנסיבות העניין, בשלב זה, כדי לקעקע את כוחו הראייתי של החומר הראייתי הלכאורי ככזה, כפי שהצגתי לעיל.

הליך השימוע

1. מעיון בשימוע והחלטה על פסילה מנהלית, הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות את טענותיו בפניו, הוא שקל שיקולים עניינים ונימק את החלטתו בכך ש"מדובר בעבירה חמורה בנוסף לא ציית להוראות השוטרים".

שאלת המסוכנות

1. על אף שמעברו התעבורתי של המבקש עולה כי הוא מחזיק רישיון משנת 1990, לחובתו 20 הרשעות קודמות שכולן התיישנו מלבד ההרשעה האחרונה משנת 2021, שהיא מסוג ברירת משפט וכי לא היה לו עבר דומה, המסוכנות של המבקש נובעת כאמור מנהיגתו, לכאורה, בשכרות, כאשר מדובר בעבירה חמורה.

הבקשה לביטול הודעת איסור שימוש

באשר לראיות לכאורה

1. כאמור בקביעתי לעיל, קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה לצורך השלב הדיוני בבקשה זו.

באשר לשימוע

1. מעיון בשימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, עולה כי גם כאן פעל הקצין כדין, כאשר החליט על מתן הודעת איסור שימוש לתקופה של 30 יום, לאחר שנתן הזדמנות למבקש להשמיע את טיעוניו אשר מסר "אני מקצוע רגיש עובר בבתים יש עליי אחריות גדולה מאוד אני חייב את הרכב", ונימק את החלטתו בכך "שמדובר בעבירה חמורה בנוסף גם ניסה לברוח ולא שמע להוראות השוטרים."

העילות לביטול איסור שימוש

1. במקרה דנא, המבקש הוא הבעלים של הרכב, ומשכך אין מקום להחלת סע' 57ב(ב) לפקודה, ויש לבחון האם מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות את ביטול הודעת איסור השימוש או קביעת תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, כאמור בסע' 57ב(ג) לפקודה.
2. יפים לעניין זה דברי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"ח 21380-09-18 מדינת ישראל נ' מסאעד עבודות צמרת ועפר בע"מ (14.09.18):

"לטעמי- סעיף 57ב(ג) על רקע ההוראה הכללית ברישא של סע' 57ב(א) העוסקת בדיון ובהחלטה בבקשה המוגשת לביטול או לצמצום הודעת איסור שימוש, מכוון את בית המשפט לבדיקה "דה נובו" של המאטריה, ולקביעה שיפוטית, האם מוצדק או לא מוצדק לאסור השימוש ולאיזו תקופה".

1. בעניינו של המבקש, לא מצאתי "נסיבות אחרות" המצדיקות ביטול או קיצור הודעת איסור השימוש. נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה, כאשר נסיבות ביצוע העבירה, מלמדים על מסוכנות. הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה העבירה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על ציבור המשתמשים בדרך, ויש בה כדי להרתיע נהגים מביצוע עבירות דומות.
2. מה עוד, שבמקרה שלפני המבקש הוא הבעלים של הרכב וגם הנהג שלכאורה ביצע את עבירת השכרות, שיקול נוסף לעניות דעתי לדחיית הבקשה, אף בדרך של קיצור תקופת איסור השימוש.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הקצין ובנסיבות אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטות הקצין.
2. לאור כל האמור, הבקשות נדחות.

המזכירות תעביר את תיק החקירה לידי ב"כ המשיבה.

להודיע.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשפ"ב, 17 מאי 2022, בהעדר הצדדים.