10 אוגוסט 2022

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 27.4.22, אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1.8.21 (להלן: הוועדה).

רקע עובדתי

2. לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1972, עובד בתפקיד סוור בנמל חיפה. ביום 17.7.20 נחבל המערער ממצוף שפגע בגבו. המשיב הכיר באירוע כתאונת עבודה. הפגיעה שהוכרה היא "חבלת גב". למערער שולמו 91 ימי פגיעה, מיום 18.7.20 ועד 16.10.20. לאחר מכן נקבעו למערער נכויות זמניות לתקופה שמיום 17.10.20 ועד 31.7.21.

3. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 25.7.21 וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0%, מיום 1.8.21.

המערער הגיש ערר על החלטה זו.

החלטת הוועדה

4. הוועדה התכנסה ביום 27.4.22, הקשיבה לתלונות המערער ורשמה את טיעוני בא כוחו. לאחר שעיינה במסמכים הרפואיים סקרה הוועדה ממצאי בדיקות דימות: MRI עמוד שדרה מותני מיום 15.9.20 ו- EMG מיום 1.9.21. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה כדלקמן:

"הליכה ללא צליעה וללא עזרים אורטופדיים. קיים LIST קל לצד שמאל. עמוד על קצות אצבעות ועל עקבים. בזמן כיפוף מגיע עם קצות אצבעות לשליש העליון של השוקיים. SLR שלילי דו"צ. החזרים תקינים. מוסר על ירידה קלה בתחושה לצד אחורי של שוק ימין".

בהתאם לממצאי הבדיקה הוועדה קיבלה את הערר וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין כאב גב תחתון, לפי פריט ליקוי 37(7)(א). עוד קבעה הוועדה ש"אין מקום להאריך את הנכות הזמנית", והוסיפה שממצאי בדיקת ה- EMG לא תואמים את ממצאי הבדיקה הקלינית.

טענות הצדדים

5. טענת הערעור היא שהוועדה לא דנה במנומק בבקשת המערער להאריך את הנכות הזמנית. לטענתו, היה מקום להאריך את תקופת הנכות הזמנית מעבר ליום 31.7.21 בהתאם לאישור הרופא התעסוקתי במקום עבודתו. עוד נטען שבדיקת הוועדה בוצעה בחודש 4/22, בחלוף מספר חודשים מתום תקופת הנכות הזמנית.

6. לטענת המשיב, הוועדה קבעה באופן מפורש, שאין מקום להארכת הנכות הזמנית שנקבעה לתקופה של שנה מיום הפגיעה בעבודה.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

8. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית מקיפה ופירטה את ממצאיה. הוועדה הגיעה למסקנה כי הממצאים עולים לכדי נכות בשיעור 10%. כמו כן, ניכר מהחלטת הוועדה ששקלה את בקשת המערער להארכת הנכות הזמנית והגיעה למסקנה כי תקופת הנכות הזמנית עד ליום 31.7.21 נכונה ותואמת את מצבו של המערער. העובדה שלמערער אישורים מרופא תעסוקתי, בהם נקבעה תקופת אי כושר ארוכה מזו שנקבעה הוועדה, אינה מצביעה לכשעצמה על טעות משפטית בהחלטתה. עיון בסיכומים הרפואיים של ד"ר לאוניד מזור (מיום 22.7.21, 30.9.21 ו- 6.1.22) מלמד, כי מופיעה בהם מסקנה בלבד ללא תיאור של מהלך בדיקה גופנית או דיון ופירוט ממצאים. אומנם צוינה "אנמנזה רפואית", אך היא כוללת תיאור של סוגי הטיפולים שעבר המערער והמלצת הרופא המטפל, כמו גם ממצאי MRI, ללא בדיקה קלינית, וכן צוינו תלונות המערער. מכאן, שהטענה שקביעת הוועדה שאין מקום להארכת הנכות הזמנית היא מסקנה ללא דיון ונימוקים – אין לה על מה שתסמוך. מלבד הממצאים הקליניים בבדיקה, הוועדה ביססה את החלטתה על ממצאי בדיקות דימות – MRI מחודש 9/20 ו-EMG מחודש 9/21. לפני הוועדה אף עמד פרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 25.7.21, אשר קבעה למערער 0% נכות יציבה מחודש יולי 2021 (המועד בו התכנסה). על יסוד מכלול החומר הרפואי שבתיק הגיעה הוועדה למסקנה שהנכות הזמנית שנקבעה לתקופה של שנה ממועד הפגיעה, קרי עד ליום 31.7.21, תואמת את מצבו של המערער, ואין בטיעוני המערער טעם המצביע על טעות משפטית בקביעה זו.

סוף דבר

9. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

10. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

11. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ג אב תשפ"ב, (10 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.