בפני תביעת התובע על סך 13,534 ₪ לפיצוי בגין מחסן שקנה מהנתבעת ואשר לטענת התובע מידותיו בפועל אינן תואמות את מידותיו בהתאם לפרסומי היצרן.

בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 יהא פסק הדין מנומק בצורה תמציתית.

טענות הצדדים

התובע הזמין מאתר המרשתת של הנתבעת ביום 12.1.2022 מחסן במידות מסוימות: 151 ס"מ אורך 122 ס"מ רוחב, ושילם עבורו סך של 1,034 ₪.

לטענת התובע המידות האמורות התאימו בדיוק לצרכיו הספציפיים (הכנסתה של עגלת תינוק). בבוא התובע להרכיב את המחסן וטרם הרכבתו, מדד התובע את המידות הפנימיות של המחסן ובהתאם למדידתו היו המידות 141 ס"מ אורך ו- 119 ס"מ רוחב. בשים לב לעובדה כי בעלון המצורף למחסן נכתב כי יכולה להיות סטייה של 2% והסטייה גבוהה מכך – ביקש להחזיר את המחסן ולבטל את העסקה.

מכתב התביעה עולה כי התובע פנה אל הנתבעת שהפנתה אותו ליבואנית שהשיבה, כך לטענת התובע, כי אין לה כל אחריות למוצר. על כן פנה שוב התובע בדוא"ל לנתבעת בבקשה לביטול עסקה, וזאת בתוך פחות מ- 14 ימים מביצוע העסקה. הנתבעת לא השיבה לתובע לפנייתו בכתב ואף לא לפניותיו הטלפוניות.

על כן הגיש התובע תביעתו בהתאם לפירוט הבא: ביטול העסקה והשבת הסך ששולם על ידו בגין המחסן - 1,034 ₪, 10,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן – "חוק הגנת הצרכן") וכן 2,500 ₪ הוצאות משפט. עוד תבע התובע כי המחסן יפונה מביתו.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי למחסן צורפה תעודת אחריות מהיבואנית של המחסן חברת אוהד שטיבל בע"מ (להלן – "היבואנית") וכי טענותיו של התובע צריכות להיות מופנות אליה.

עוד נטען בכתב ההגנה כי פנייתו הראשונה של התובע היתה ביום 27.1.2022. עם פנייה זו פנתה הנתבעת ליבואנית אשר השיבה כי מידות המחסן הן בהתאם לתיאורו של המוצר באתר ובמפרט המוצר. הנתבעת הוסיפה כי בהתאם להוראות היבואנית, היה על התובע להרכיב את המחסן ולערוך מדידותיו רק לאחר ההרכבה. משכך, הוסיפה הנתבעת והביאה בכתב הגנתה את תגובת היבואנית לפיה המדידה שביצע התובע אינה תקינה, ככל שהיה מרכיב את המחסן היה נשלח מודד על ידה לבדוק את מידותיו ואת טענות התובע. עוד הוסף כי אלפי יחידות מדגם המחסן שרכש התובע נמכרו בעבר וזוהי הטענה הראשונה כנגד אי דיוק במידותיו. הנתבעת טענה כי העבירה את תשובת היבואנית לתובע אשר בחר עדיין לעמוד על טענותיו מבלי להרכיב את המחסן בשלמותו ואף להגיש תביעתו.

הנתבעת הוסיפה כי לאור כל האמור, תביעתו של התובע מנופחת ומופרכת ומהווה ניצול לרעה של הליכי משפט. לטענתה יש לדחות את תביעתו לפיצוי בהתאם לסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן ובכל מקרה על בית המשפט לשקול את תום ליבה של הנתבעת, אשר טיפלה בפנייתו בין השאר גם באמצעות היבואנית. הנתבעת טענה כי תביעה זו מיותרת וכי יכולה היתה לבוא על פתרונה מחוץ לכותלי בית המשפט.

בדיון שהתקיים ביום 8.8.2022 העידו בפני התובע, מר אליהו אלחרר נציג הנתבעת ומר אוהד שטיבל נציג היבואנית אשר הוזמן לדיון על ידי הנתבעת.

בדיון עמד התובע על טענתו כי מדידותיו נעשו כדין. מר אלחרר העיד כי התובע מעולם לא פנה לנתבעת וכי רק מכתב התביעה למד על טענות התובע לראשונה ואף הוסיף כי "אולי התובע פנה לאתר אינטרנט אבל לא אלינו. שאלתי את מי שאחראית על פניות הציבור אצלנו בחברה והיא גם אמרה שלא היתה פניה כזו". הממונה על פניות הציבור מטעם הנתבעת לא הוזמנה לדיון. עם זאת טען נציג הנתבעת כי "התובע יכול היה פשוט להגיד שהמידות לא מתאימות לו והוא היה מחליף ולא היינו צריכים להגיע לפה ממש. לשאלת ביהמ"ש למה ממועד הגשת התביעה - מאי 2022 לא פנינו אליו והצענו לו לקחת משהו אחר במקום אני אומר שהוא לא ביקש, הוא לא רצה". התובע הכחיש נמרצות טענה זו.

מר שטיבל מטעם היבואנית, העיד כי אכן התקבלו פניותיו של התובע בתוך 14 יום מהרכישה, וכי גם לו פנה התובע לאחר מועד זה התייחסות היבואנית היתה זהה משהיבואנית מתייחסת לתובע ושכמותו כאילו זכותם היא להשיב לה המוצר שקנו ואינו מתאים לצריכהם. מר שטיבל העיד כי התובע סרב להשיב המחסן ליבואנית, חרף העובדה כי זוהי חובתו בחוק ועל כן לא הסתדרו הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט. מר שטיבל הוסיף כי יהיה מוכן לספוג את עלויות הובלת המחסן אליו ואף יהיה מוכן להחליף לתובע את המחסן או לחילופין לזכותו על הסכם ששילם במלואו. התובע הכחיש כי הוצעו לו הצעות אלה על ידי היבואנית וטען כי הוצע לו רק שבתמורה להשבת 500 ₪ והשבתו של המחסן בשלמות על כל חלקיו לידי היבואנית וזאת על ידי התובע – תסכים היבואנית לקבל את המחסן בחזרה. יצוין כי היבואנית סבורה עדיין כי מדידותיו של הנתבע אינן מדויקות בשים לב לעובדה כי המחסן כלל לא הורכב. התובע שב ועמד על כך כי הוא זכאי לפיצוי, וזאת גם בגין אובדן ימי עבודה.

דיון והכרעה

כבר כעת אומר כי דין התביעה להידחות ברובה המכריע, אם כי לא במלואה. להלן נימוקי למסקנתי.

ראשית, מקובלת עלי הטענה כי היה על התובע להרכיב את המחסן על מנת לערוך מדידות באופן תקין. עוד מקובלת עלי הטענה כי לו לא היה מסרב להרכיב את המחסן היתה לנתבעת וליבואנית האפשרות לשלוח מודד ולבדוק את טענות התובע. בהתנהגותו זו של התובע, למעשה מנע מהנתבעת ומהיבואנית לבדוק את טענותיו באופן תקין ועל כך לו האחריות. בנסיבות, איני יכולה לקבוע כי מדידותיו של התובע משקפות את מידות המחסן באופן תקין כפי שטוען הוא, אלא ההפך מכך, כי לא הוכח שמידות אלה נכונות.

שנית, בהתאם לחוק הגנת הצרכן והתקנות שמכוחו זכאי צרכן לבטל עסקה, אך מחובתו להשיב את הטובין שרכש לעוסק. סירובו של התובע להשיב המחסן ליבואנית כפי שנתבקש אף היא עומדת לחובתו בנסיבות.

עם זאת, איני סבורה כי עדותו של התובע אינה אמת. מקובלת עלי עדותו כי ההצעות שעלו על ידי הנתבעת והיבואנית בדיון לא הובאו בפניו קודם לכן. תמיכה לכך אני מוצאת בעדות מר אלחרר בדיון כי התובע לא פנה לנתבעת עד להגשת התביעה עת עדות זו עומדת בסתירה לטענות הנתבעת בכתב הגנתה. כמו כן לא הובאה לעדות האחראית על פניות הציבור אצל הנתבעת ובהתאם להלכה הפסוקה הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה (ראו למשל: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245 (1990)).

התרשמתי מהתובע כי עומד הוא על תביעתו מתוך אמונה כי הצדק עמו, וזאת בהתעלם מהצעות הנתבעת והיבואנית כפי שהובאו בדיון. התובע שב וחזר על גרסתו מספר רב של פעמים תוך שהוא מפרט בעניין עוגמת הנפש שנגרמה לו, פעם אחר פעם, וזאת מבלי להתייחס לטענות הנתבעת והיבואנית. התובע אף עמד על תביעתו בגין רכיב ההוצאות – רכיב אשר לא הובא בדל ראיה להוכיחו. בהקשר זה אציין כי בהתאם לפסיקה (ראו למשל רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימן (30.1.2018) [פורסם בנבו]), כאשר נתבעים נזקים הניתנים להוכחה על נקלה כי אז לא יפסוק בית המשפט פיצוי על דרך של אומדנה. לא מצאתי כי בענייננו קיים קושי כלשהו להוכחת רכיב ההוצאות, וראיות בעניין לא הובאו על ידי התובע כאמור.

אציין עוד כי בדיון הוצעו הצעות שונות על ידי הנתבעת ועל ידי היבואנית, ביחד ולחוד, על מנת לנסות להביא להסכמות עם התובע וכולן נדחו על ידו תוך שהוא עומד על תביעתו במלואה, לרבות ובמיוחד עוגמת הנפש שנגרמה לו. בעניין זה מצאתי להוסיף כי בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש יביא בחשבון את אופי הליקויים שבעניננו לא הוכחו, ואת היענות הנתבעת לתקנם. בענייננו עמד לנתבעת זמן מספק גם לשיטתו של מר אלחרר למן הגשת התביעה ועד למעד הדיון לבוא בדברים עם התובע לצורך החלפת המחסן כפי שהוצע בדיון.

סוף דבר

באיזון כלל האמור מצאתי לפסוק כדלקמן:

1. התובע בכפוף להשבת המחסן לנתבעת, תשיב הנתבעת לתובע את אשר שילם בגינו קרי 1,034 ₪.
2. בשים לב לפער בין טענות הנתבעת והיבואנית בדיון ובין המצג שהוצג לתובע בהתאם לעדותו אותה מצאתי כאמינה, אני מוצאת לחייב את הנתבעת בסך נוסף של 700 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בנסיבות, וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין וללא תלות באמור בסעיף הקודם.
3. לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי נוסף בהתאם לסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן ולו מן הטעם כי הוכיחה נכונות לבטל את העסקה במלואה ולהשיב לתובע את ששילם, לספוג את עלויות השבת המחסן לנתבעת או ליבואנית, ולחילופין - לספק לתובע מוצר חליפי לבחירתו משלל המחסנים המוצעים על ידה לציבור לקוחותיה. התנהלות זו אינה מצדיקה קביעת פיצוי ללא הוכחת נזק כמצוות הסעיף בשים לב לפיצוי שכבר נפסק.
4. אני דוחה את רכיב ההוצאות שתבע התובע משלא הובאו ראיות מתאימות כאמור.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"ב, 09 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.