1. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שני שטרי חוב, על סך של 50,000 ₪ כל אחד, שהוא חתום עליהם כעושיהם. לביצוע השטרות התנגדו גם חותמים נוספים על השטרות שניתנה להם הרשות להתגונן בהסכמה במסגרת החלטתי מיום 23.10.22.
2. השטרות נמסרו למשיבה בקשר עם חוזה שכירות מיום 26.5.15 ולפיו שכר המבקש מהמשיבה, ביחד ולחוד עם שני שוכרים נוספים, שתי חנויות המצויות בקומת הקרקע של בניין שברחוב יהודה הלוי 109 בתל אביב וזאת למטרת הפעלת בית אוכל [להלן: "הסכם השכירות"]. תקופת השכירות הועמדה על חמש שנים כאשר על פי סעיף 6.2 להסכם השכירות ניתנה לשוכרים באופציה להאריכו לארבע שנים נוספות, החל מיום 27.5.20 וכלה ביום 26.5.24.
3. ביום 30.8.20 נחתם בין המבקש, לבדו, לבין המשיבה, הסכם שכותרתו "תוספת להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 26.5.15" שתכליתו, על פי ההקדמה לו, הינה להוסיף על הוראות הסכם השכירות, "כאשר השוכר האריך את תקופת השכירות לארבע שנים נוספות שסיומן ביום 26.5.2024" [להלן – "הסכם התוספת"].
4. המשיבה הגישה את שני השטרות לביצוע, בגין חוב דמי שכירות מצטבר, כאשר השטר השני הוגש לביצוע על סך של 48,302 ₪ בלבד, ובסה"כ – 98,302 ₪ .
5. בהתנגדות המבקש לביצוע השטרות נטען כי הם נמסרו בקשר עם הסכם השכירות אשר הגיע לידי סיום ביום 26.5.20, ולפיכך היה על המשיבה להשיב אותם לידי המבקש עם חתימת הסכם התוספת. על פי המבקש - משחוב השכירות הנטען מתייחס למועד המאוחר לתום תקופת השכירות לפי הסכם השכירות, ומשנחתם הסכם שכירות חדש, שהינו הסכם התוספת "ללא שטרות וללא ערבים", לא הייתה המשיבה רשאית לעשות שימוש בשטרות לשם גביית החוב האמור.
6. כן טען המבקש כי במועד בו חדל מלשלם את דמי השכירות הוחל סגר על בתי הקפה והמסעדות בארץ בשל התפרצות משבר הקורונה, וכי שעה שלא ניתן היה לעשות שימוש סביר במושכר, לא חלה עליו חובת תשלום של דמי השכירות, ולא זו אף זו – "המשיבה נתנה הסכמתה כי לא ישולמו דמי שכירות כל עוד לא ניתן לעשות שימוש סביר במושכר ולמעשה פטרה אותי מהדרישה לשלם לה דמי שכירות בעת התפרצות המגפה והחלת הסגר", אלא שלאחר מכן חזרה בה המשיבה מהסכמות אלה. המבקש אף סומך את הפטור מתשלום דמי שכירות על הוראות הסיכול המעוגנות בסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה תשל"א-1971 [להלן – "חוק השכירות והשאילה"] ובסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 [להלן – "חוק החוזים תרופות"]
7. על טענות המבקש המתוארות בסעיף 6 לעיל סבות אותן הלכות שסלל בית המשפט העליון מקדמת דנא והן כי חובה על המתנגד להיכבד ולפרט בתצהירו את כל העובדות עליהן הוא מבקש לבסס את הגנתו והוא אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות [ראו מע"א 170-60 חיים קופלזון נ' ארגון העצמאים נכי מלחמת השחרור (1960), ועד רע"א 8123-18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (2018)], כי: "אם המבקש בהיחקרו, בעצמו משמיט את היסוד לעובדה שהוא טוען לה — רשאי השופט להסיק שהגנתו הינה ״הגנת בדים״ [ע״א 241-61 מנהיים, ואח׳ נגד ניקולםבורג, פ"ד טו' 2425 (1961)], כי לא תינתן רשות להתגונן כאשר ההנחה העובדתית שבתצהירו קורסת אל מול חומר הראיות כולו כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת שעה שבחינתו של החומר אינה מצריכה כניסה לשיקולי מהימנות או הכרעה בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגרסה אחת המופרכת מניה וביה באופן שלגבי המסקנה המשפטית לא נשאר ממנה מאומה, וכי במקום בו ניתן להסיק על אתר כי אף אם יוכחו כל העובדות שהמבקש טוען להן לא תעמוד לו טענת הגנה משפטית ראויה דין הבקשה להידחות [ע"א 469-87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מ"ג (3) 113 (1989)].
8. כל זאת אחר שהטענה בדבר אי הפעלת בית הקפה כתוצאה מהסגר שהוטל בעקבות התפרצות מחלת הקורונה הועלתה בהתנגדות באופן כללי וטלגרפי ולא נפרטה כנדרש לפרטיה המדויקים, לרבות בנוגע למועדיה ולהשלכותיה על ניהול עסקי המבקש במושכר, ואחר שהמבקש חזר בו בחקירתו הנגדית מטענתו בתצהירו כי המשיבה נתנה הסכמתה לאי תשלום דמי שכירות בעת "התפרצות המחלה והחלת הסגר", ואדרבא – הודה כאשר הוצגו לו שיקים שמסר למשיבה לצורך כיסוי מאוחר של חוב דמי השכירות בגין אותה תקופה ולא כובדו [מש/4], כי "בתקופה הנ"ל נפגשנו עם עו"ד אלעד חלפון ולאחר שיחה עם המשכירה סוכם שאת החודשים הנ"ל נפרוס ולכן השיקים", תוך שהוא מעלה גרסה חדשה מופרכת מתוכה לפיה: "לא היה חוב, סיכמנו שלפנים משורת הדין אנחנו נספוג ונגיע להסכמות בעניין. אני לא מכחיש שהגעתי להסכמות בעניין וחתמתי על זה", ומסביר: "לאחר הסגר הראשון מחוסר ידע ותמימות הבנו, עשינו את הפעולה הזאת של פריסה ולאחר התייעצות עם עו"ד, לאחר ייעוץ שקיבלתי הבנתי שיש אפשרות שאני לא צריך לשלם עבור התקופה הנ"ל בגלל הסגרים". כשעומת המבקש עם כך שביום 24.10.21 כתב למשיבה בדוא"ל: "לא אמרתי שלא מגיע לך ולא תקבלי, כן אמרתי בפגישה בינואר שלעניין הכסף במהלך פברואר שנדע מתי מיועדות פתיחת המסעדות נשב ונסכם בינינו החל ממתי ואיך נסדר את היתרה", וכן "בשום שלב לא נאמר על ידי שלא מגיע לך" השיב רק: "זה משפט שהוא חלק מהתכתבות יותר ארוכה".
9. כאפיקומן יוצג הדיאלוג הבא מתוך חקירת המבקש:

"ש. בתקופה שהמסעדה פעלה אתה טוען שהיית סגור, המסעדה עבדה עם משלוחים?

ת. לא.

ש. אז קיבלת מענקים?

ת. מצומצמים

ש. למה לא הצגת מסמכים על ההכנסות על המענקים מה החזירו לך?

ת. לא ראיתי צורך להציג.

ש. הרי אם לא עבדת אז קיבלת מענקים, מה אתה רוצה מהמשכירה, אם עבדת אז לא ברור שהיית זכאי למענקים ושוב מה אתה רוצה ממנה. אם היית בלי הכנסות קח את הרגליים וצא מהנכס, למה נשארת שם?

ת. לצאת מנכס בלי השלכות זה לא הגיוני.

ש. אבל שנה לא לשלם זה כן הגיוני?

ת. אתה לא יכול לעזוב מהיום למחר ולוותר על כל המוניטין והציוד"

1. ביום 17.11.22 דחה בית המשפט העליון [רע"א 7637-22 לה ריין יזמות ואירועים בע"מ נ' אייסוניק קיד מערכות בע"מ] בקשת רשות ערעור על פסק הדין בע"א 11146-04-22 אייסוניק קיד מערכות בע"מ נ' לה ריין יזמות ואירועים בע"מ, בו קבע בית המשפט המחוזי כי התנאי השני להחלת דין הסיכול בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים תרופות ולפיו קיום החוזה הפך בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם, פורש בפסיקה ובספרות כמניעה קבועה המשבשת לחלוטין את קיום החוזה, ולפיכך הגבלות שהוטלו למשך כשנה על פעילות בגן אירועים עקב מגפת הקורונה, כאשר המדובר על שכירות מסחרית ארוכת טווח, אינן בגדר מניעה סופית וקבועה כנדרש בפסיקה, ובכל מקרה דין הסיכול אינו מאפשר לצד להחליט חד צדדית על שינוי תנאי החוזה או על השעיה זמנית של קיום חיוביו.
2. בהחלטתו בבקשת רשות הערעור אף עמד בית המשפט העליון [כב' השופט א' שטיין] על כך ש: "ספק בעיניי אם טענת הסיכול עומדת למבקשת, לאור העובדה שהמדינה העניקה סיוע כלכלי לעסקים שנפגעו בתקופת הקורונה בשל ההגבלות שהוטלו עליהם, והירידה המשתמעת מכך בהיקף פעילותם ובהכנסותיהם". לענייננו, ומעבר לעולה מסעיפים 8, 10 ו-12, להחלטה זו – שוכר של נכס מסחרי המבקש רשות להתגונן ואוחז לשם כך בטענת סיכול תוך שהוא מצפין בכיסו את היקף המענקים שקיבל מהמדינה – לא תיפתח לו הדלת בטענה זו.
3. להשלמת התמונה, וביחס לסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה – כפי שהסברתי בהרחבה בפסק דיני בת"א (בת ים) 21579-07-20 גפר, תעשיה חימית בע"מ נ' ג'ויה מעבדות לקוסמטיקה בע"מ (2022) דין סיכול ספציפי זה עניינו בהפרת הסכם שכירות מקרקעין המתבטאת במניעת שימוש במושכר מסיבות שהמשכיר אינו אחראי להן אך קשורות למיקום הנכס, ולפיכך התנאים להענקת החיסון הייחודי שמציע סעיף זה אינם מתקיימים שעה שנסיבות הסיכול הנטענות אינן מקומיות אלא נובעות מהמצב הכללי במדינה [ראו סעיף 43 לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4893-14 וליד חמודה זועבי נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (2016) סעיפים 17-18 להחלטת בית המשפט המחוזי בחדל"ת 26076-02-20 עו"ד ישראל בכר- נאמן של עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ נ' מערכות נוחות (2007) בע"מ (2010)].
4. עם זאת - טענות המבקש המתוארות בסעיף 5 להחלטה זו לעניין תוקפם של שטרי החוב אינן מופרכות ומחייבות בירור עובדתי כהלכתו. כל זאת שעה שעל פי כותרתו חתם על הסכם התוספת רק אחד מהשוכרים על פי הסכם השכירות המקורי, ושעה שלשונו של סעיף 8 להסכם התוספת המתייחסת, בין היתר, לשטרי חוב ש"מפקיד השוכר", "במעמד חתימת תוספת זו", מצדיקה הליך כירורגי ראייתי של ממש.
5. במכלול האמור לעיל מתקבלת ההתנגדות במובן שניתנת למבקש הרשות להתגונן מפני התביעה השטרית אך ורק בטענה המפורטת בסעיף 5 להחלטה זו.
6. בשים לב לתוצאה ההיברידית – יישא כל צד בהוצאותיו.
7. נוכח סכום התביעה אני מורה כי משניתנה רשות להתגונן לכלל המתנגדים במסגרת התיקים המאוחדים שבכותרת ההחלטה, ינוהל ההליך המאוחד כתיק במסלול דיון רגיל.

המזכירות תגדיר את התיק המאוחד כתיק במסלול דיון רגיל – ת"א.

1. בהתאם לסמכותי לפי סעיף 20 (ו) לתקנות אני מורה לתובעת להגיש עד ליום 7.12.22 כתב טענות משלים לבקשה לביצוע שטר המפרט את נסיבות התביעה השטרית באופן הנדרש בהתאם לסעיפים 11 (1), ו-11(3), לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות"). אורכו של כתב הטענות לא יעלה על ארבעה עמודים.

לכתב הטענות המשלים יצורפו המסמכים המפורטים בסעיף 15 לתקנות.

תז"פ ליום 3.11.22.

1. לאחר הגשת האמור לעיל ב"כ הצדדים יקיימו דיון מקדמי בהתאם לסעיפים 34-36 לתקנות, וישלימו הליכים מקדמיים כמפורט בפרק ט' לתקנות.
2. דיווח באשר לדיון המקדמי, יוגש לפי טופס 4 שבתוספת הראשונה לתקנות לפחות 14 יום לפני ישיבת קדם המשפט.
3. יחידת הגישור תזמן את הצדדים לפגישת מהו"ת, ואולם לא יהא בכך על מנת לפטור אותם מחיוביהם הדיוניים המפורטים בהחלטה זו.
4. ישיבת קדם משפט נקבעת ליום 4.4.23 בשעה 11:30.

חובת התייצבות לבעלי הדין עצמם.

1. רשימת בקשות שמבוקש לדון בהן בישיבת קדם משפט, תוגש בהתאם לסעיף 49 לתקנות, עד לא יאוחר מ - 20 יום לפני ישיבת קדם משפט. תשובה לרשימת הבקשות תוגש תוך 14 יום מהמצאתה.
2. רשימת עדים, בהתאם לסעיף 62 לתקנות, תוגש על-ידי התובעת 20 יום לפני ישיבת קדם משפט, ועל-ידי הנתבעים 14 יום לאחר מכן.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"ג, 22 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.