1. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28(ב)(1) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").
2. על פי עובדות כתב האישום ביום 23.02.2021 בשעה 19:43 ברחוב הבנים 77 באבן יהודה, נהגה הנאשמת ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמשה בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.
3. בדיון שהתקיים ביום 19.05.22 כפרה הנאשמת במיוחס לה ומסרה את תשובתה לאישום:

" לא הייתי עם הטלפון. הוא צילם אותי או משהו, היו שני שוטרים, חלפתי על פני הראשון בעניין של שנייה לא נראה לי שיכול לראות משהו, השוטר השני שעצר אותי היה כמה מאותו( כך במקור ע.ב) מטרים אחרי. לא הייתי עם הטלפון. יש לי דיבורית באוטו, הטלפון היה בדיבורית, ואני גם שמאלית, אין לי מה לעשות בטלפון ביד ימין, גם אם אני ממש רוצה. אני שמאלית"

א: פרשת התביעה

1. מטעם המאשימה, העידו שני שוטרים מתנדבים (להלן השוטרים המתנדבים):
2. השוטר המתנדב -ניקולס פרנקל - באמצעות המאשימה הוגש מזכר של השוטר וסומן ת/1.
3. השוטר המתנדב -אוהד בן דב – באמצעות המאשימה הוגש הדוח האמור וסומן ת/2.

א.1. עדות השוטר המתנדב ניקולס בתאריך 20.7.22.

1. במהלך החקירה הראשית מסר כי המקום בו בוצעה האכיפה הנו מקום שהם (המתנדבים) עובדים בהרבה במשמרות אכיפה. לדבריו הם עובדים בצמדים כאשר אחד מהם נמצא ברחוב וצופה בעבירה ואילו המתנדב השני עוצר את הרכב בהמשך הדרך.
2. העד ציין כי במקרה זה הוא זה שעצר את הרכב, אך השוטר המתנדב האחר, היה זה שראה את ביצוע העבירה.
3. העד עמד כאמור בנפרד ליד בית מספר 67 ברחוב הבנים, בערך כ- 30 מטר מהמקום בו עמד השוטר המתנדב, אוהד בן דוב, אשר ראה את ביצוע העבירה.
4. לדבריו כאשר בן זוגו לעבודה - אוהד בן דוב, מבחין בעבירה הוא מסמן לו בעזרת פנס והוא עוצר את התנועה.

מתוך ת/1 - המזכר שערך עד התביעה ניקולאס :

" במהלך משמרת ערב עם אוהד בן דב, ערב קריר וגשום מעט, ראות טובה. עמדתי מחוץ לניידת רחוב הבנים ליד בית מספר 67 באבן יהודה, אוהד סימן לי בעזרת הפנס לעצר את התנועה. עצרתי שורה של מספר רכבים ואוהד ביקש לעצור את הרכב השני מסוג יונדאי צבע כסף, סימנתי לנהגת לעצור במפרץ החניה מצד שמאל, צמוד לניידת משמאלה, הרכב נעצר אוהב הגיע והמשיך טיפול בנהג"

1. הנאשמת לא חקרה את העד ניקולס בחקירה נגדית.

א.2. עדות השוטר המתנדב אוהד בן דוב בתאריך 25.10.22.

1. במהלך החקירה הראשית מסר העד כי הוא מתנדב במשטרה במשך 17 שנים באגף התנועה וכי הוא מפקד יחידת המתנדבים בתחנת משטרת שדות. העד מסר כי הוא רשם את הדוח וכל מה שכתוב בדוח הוא נכון. הדוח סומן ת/2.
2. להלן נסיבות המקרה מתוך ת/2 אותו רשם עד התביעה בן דוב:

" עמדתי מחוץ לניידת ברח' הבנים 77

באבן יהודה. הבחנתי ברכב הנ"ל שנסע ברח' הבנים

למזרח וכאשר חלף בסמוך אליי ראיתי שהנהגת שהייתה לבדה ברכב אחזה במכשיר הטלפון הנייד בידה הימנית אל מול החזה ואור בוהק בקע מן המכשיר. באמצעות הפנס

סימנתי לניקו שעמד ברחוב הבנים מול 67 לעצור את

התנועה ברחוב. הרכב נעצר שני בטור הרכבים הסמוך

לניקו בבנים 67. קשר עין עם הרכב עד עצירתו בסמוך

לניקו ועד הגעתי אל הרכב. מזג אוויר בהיר, תאורת רחוב

מלאה. ללא גשם"

1. לשאלת בית המשפט היכן עמד ביחס למתנדב השני, מסר כי הוא עמד ברחוב הבנים מספר 77 סמוך לבית 77 באבן יהודה וכי שותפו ניקולס שימש כאתת במהלך האירוע ועמד ליד בית מס' 67. העד בן דוב היה זה שצפה בעבירה ואילו שותפו ניקולס סימן לרכב הנאשמת לעצור עד להגעתו.
2. הנאשמת בחקירתה הנגדית הטיחה בעד כי עדותו לא הגיונית שכן היא לא נגעה בטלפון והטלפון היה 'איפה שההילוכים'. עוד טענה/שאלה כי היא שמאלית והוא רשם שהחזיקה את הטלפון ביד ימין. בנוסף טענה/שאלה כי ירד גשם. לסיכום שאלה "היינו באותו מקום. משהו פה לא מסתדר?"
3. העד בתשובה לשאלותיה, חזר על האמור בדוח. מסר כי הדוח האמור נערך בתקופת פברואר וכי זאת תקופה גשומה וברגע שרשם את הדוח התייחס לזמן שהבחין בביצוע העבירה ואז לא ירד גשם.

עוד מסר כי יכול להיות שירד קצת גשם לפני או אחרי אך ברגע שנעברה העבירה לא ירד גשם.

לעניין אחיזת הטלפון מסר כי ברגע שחלפה בסמוך אליו הבחין שהנהגת אחזה בטלפון ביד ימין אל מול החזה כפי שציין בת/2.

כמו כן השיב כי הבחין בעבירה מהצד במרחק של כ 2.5 מ' לכל היותר וכי הנאשמת חלפה בתנועה ליד הנקודה בה עמד.

ב: פרשת ההגנה.

ב.1. תגובת הנאשמת לכתב האישום.

מתוך פרוטוקול הדיון ביום 19.5.22– בתשובתה לכתב האישום:

" כתב האישום הוקרא לנאשמת , ותשובתה לאישום:

הנאשמת :

לא הייתי עם הטלפון. הוא לא צילם אותי או משהו, היו שני שוטרים, חלפתי על פני הראשון בעניין של שניה לא נראה לי שיכול לראות משהו, השוטר השני שעצר אותי היה כמה מאותו מטרים אחרי. לא הייתי עם הטלפון.

יש לי דיבורית באוטו , הטלפון היה בדיבורית, ואני גם שמאלית, אין לי מה לעשות בטלפון ביד ימין, גם אם אני ממש רוצה. אני שמאלית. "

ב.2. עדות הנאשמת בבית המשפט.

1. במסגרת פרשת ההגנה, העידה הנאשמת – גב' הילה אדדה בתאריך 25.10.22.
2. במהלך עדותה כפרה בביצוע העבירה. הנאשמת טענה כי נסעה בישוב אבן יהודה ברח' הבנים לערך בשעה 20:00 והיה חושך וגשם. עוד ציינה כי חלפה על פניו של השוטר בן דב והבחינה בו, אך לדבריה לא אחזה בטלפון.

מתוך פרוטוקול הדיון מיום 25.10.22 עמוד 7 שורה 32-33 ועמוד 8 שורה 1-7:

" אני נסעתי באבן יהודה ברח' הבנים, השעה היתה כמעט 20:00 בערב. היה חושך וגשם. חלפתי על פניו של השוטר. ראיתי אותו. זה היה במן סיבוב, זו לא פניה אלא סיבוב לתוך כיכר מאד גדולה. אתה נכנס ימינה, הוא עמד בצד ימין של הרכב, מהצד של מושב הנהג, הוא לא היה כל כך קרוב לרכב. חלפתי על פניו, זה ענין של שניה, אני בספק אם הוא הצליח בכלל לראות משהו כי היה חשוך וירד גשם. לשאלת בית המשפט המגבים עבדו. כשחלפתי על פניו אחרי בערך חצי דקה עצר אותי השותף שלו. העד אוהד הגיע, אמר לשותף שלו לעצור אותי. השותף עצר אותי ואז אוהד הגיע וטען שהחזקתי את הטלפון ביד. הראיתי לו איפה בדיוק הטלפון נמצא. הכל היה עניין של שניה. אמרתי לו מה שאני אומרת פה שלא אחזתי בטלפון, שהנה, הטלפון נמצא איפה שההילוכים, שאני שמאלית ואין לי מה לגעת בטלפון ביד ימין שאלתי אם הוא צילם כדי לקבל הוכחה לדבר הזה והוא אמר שלא"

1. בחקירה הנגדית המאשימה הפנתה לפרוטוקול הדיון מיום 19.05.22 מועד בו הנאשמת מסרה את תשובתה לכתב האישום ומסרה כי יש לה דיבורית באוטו וכי הטלפון שלה היה בדיבורית. המאשימה שאלה את הנאשמת כיצד ייתכן שהעידה כי הטלפון היה ליד ידית ההילוכים אם מסרה במענה לכתב האישום שהוא היה בדיבורית.

לכך השיבה הנאשמת:

מתוך פרוטוקול הדיון חקירה נגדית של הנאשמת, מיום 25.10.22 ועמוד 8 שורה 26:

" ת: בפעם הראשונה שהייתי באולם היו מיליוני אנשים והייתי סופר נסערת. אמרתי שהטלפון היה בדיבורית. הטלפון לא היה בדיבורית. יש לי דיבורית באוטו. מעולם לא אמרתי שאין לי דיבורית באוטו. אמרתי לשוטר שהטלפון ליד ידית ההילוכים וזה מה שהראיתי לו. "

לבסוף;

1. המאשימה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה, לאור עדויות השוטרים אשר היו עקביות ומהימנות ולאור כך שעדותם לא נסתרה על ידי הנאשמת בחקירה נגדית.
2. הנאשמת בסיכומיה, ביקשה לזכותה וטענה כי לא אחזה בטלפון נייד.

ג: דיון והכרעה.

1. לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, עיינתי בראיות שהוגשו מטעמם לרבות שמיעת העדויות השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.
2. בתיק זה, אין הצדדים חלוקים לגבי מיקום הנאשמת בזמן ובמקום המיוחסים לה בכתב האישום ועל המפגש עם השוטרים. הנאשמת אף מסרה כי הבחינה תוך כדי נסיעה בשוטר המתנדב האוכף– בן דוב, כך שברור שכפי שהיא ראתה אותו, ראה גם הוא אותה וכאמור על כך אין מחלוקת.
3. השאלה שבמחלוקת היא האם הנאשמת אחזה בטלפון נייד בזמן שהייתה בנהיגה.
4. עד התביעה המרכזי השוטר המתנדב בן דב (אשר הבחין בביצוע העבירה) תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכלל הרכיבים ולעובדות הרלוונטיות לאישום.
5. העד בן דב במהלך עדותו, ובאמצעות ת/2 שהוגש על ידי המאשימה ציין את מקום עמידתו במרחק כ -2.5 מטר מרכבה של הנאשמת. הוא תאר את כיוון נסיעת הנאשמת אשר חלפה על פניו בבן יהודה מרחוב הבנים למזרח, את אופן ביצוע העבירה תוך שמסר כי הנאשמת "אחזה במכשיר הטלפון הנייד בידה הימנית אל מול החזה ואור בוהק בקע מן המכשיר".

מכיוון שמדובר בשעות החשכה, הרי שאור שבוקע מהטלפון הנייד יש בו כדי למנוע חשש מכך שהשוטר ראה את הנאשמת מחזיקה חפץ אחר שאינו הטלפון הנייד. הנאשמת גם אינה טוענת שהחזיקה חפץ אחר וכי מדובר בטעות בזיהוי החפץ על ידי השוטר.

1. התרשמתי מהתייחסותו העניינית של השוטר לשאלות הנאשמת ומהסבריו.
2. הנאשמת ניסתה בעיקר לערער את אמינות השוטרים בטענות לפיהן לא יתכן שראו את שראו, שכן התיאור אינו הגיוני לאור; החשכה, הגשם, היותה שמאלית ובדוח נרשם שהחזיקה את הטלפון ביד ימין והטענה במועד ההקראה כי השוטרים עמדו במרחק של מאות מטרים זה מזה.
3. כבר עתה יאמר, כי לא מצאתי כל טענה של הנאשמת שיש בה ממשות המלמדת כי תיאור השוטרים אינו נכון או הגיוני.

להיפך הוא הנכון, אני קובע כי תיאור השוטרים הוא זה הקרוב לאמת ואילו תיאור הנאשמת נועד אך ורק לצורך ניסיון להרחיק ממנה את עדותם.

כמו כן , מצאתי סתירות ואי דיוקים בגרסאות הנאשמת אשר גם בהן יש כדי לפגוע באמינותה. ויפורט;

ג.1. הנאשמת מסרה כי היה חשוך וגשום ואילו שני השוטרים מציינים מצב שונה.

1. הנאשמת ניסתה כאמור להרחיק עצמה מביצוע העבירה תוך שטענה שלא היה ניתן להבחין בביצוע העבירה שכן היה חשוך וגשום.

אכן, בשעה המפורטת בדוח, היה חושך והשמש לא זרחה (בשעה 19:43 בתאריך 23.2.21 ). אכן היה חודש פברואר, ויתכן וירד גשם באותו הערב כפי שעולה מת/1), אך גשם לא ירד בעת ביצוע העבירה, וזאת כפי שעולה מתיאורי השוטרים המתנדבים.

מתוך ת/2 הדוח של השוטר המתנדב בן דוב:

"מזג אוויר בהיר, תאורת רחוב מלאה. ללא גשם"

מתוך ת/1 השוטר המתנדב ניקולאס :

"ערב קריר וגשום מעט, ראות טובה. "

1. מדובר היה בערב שיתכן וירד בו גשם לפרקים, אך כפי שתיאר השוטר בעת ביצוע העבירה, לא ירד גשם.
2. לעניין החושך, הרי שלמרות שהיה חשוך בחוץ, הייתה תאורת רחוב מלאה והראות הייתה טובה.
3. גם הנאשמת עצמה מוסרת כי הבחינה בשוטר המתנדב האוכף -בן דוב, תוך כדי נסיעתה.

עניין זה לבדו מלמד כי מדובר בתנאי ראות נאותים לצורך הבחנה בביצוע העבירה.

יש לזכור כי הנאשמת לא "חיפשה" שוטר בעינה תוך כדי נסיעה, ולמרות זאת הבחינה בו תוך כדי נסיעה.

העד לעומת זאת, עמד בחוץ באופן סטטי כאשר מראש תשומת ליבו מופנית לנהגים בכביש ולמעשיהם ברכב. עמידתו הסטטית ומוכנותו המנטלית להתבוננות במעשי הנהג, מקנים לו אפשרות טובה לראות את העבירה אותה תיאר.

גם המרחק בו עמד מהנהגת – 2.5 מטר לערך כפי שמסר בעדותו הוא מרחק סביר ביותר על מנת להבחין בפרטים שראה.

ג.2. טענת הנאשמת לסתירות בין השוטרים לעניין הגשם שירד.

1. הנאשמת טענה כי יש סתירות בעדויות השוטרים. הנאשמת טענה כי השוטר בן דב ציין בדוח (ת/2) כי לא היה גשם ואילו השוטר ניקולס במזכר (ת/19) ציין כי היה גשום. בעיון במסמך ת/1 ציין שוטר ניקולס כי מדובר בערב קריר וגשום מעט. מתוך ת/1 : ".... במהלך משמרת ערב עם אוהד בן דב, ערב קריר וגשום מעט, ראות טובה..."
   ניתן להבין כי השוטר ניקולס מדבר באופן כללי על מצב מזג האוויר במהלך המשמרת ולא ניתן לקבוע כי השוטר התכוון למזג האוויר בעת ביצוע העבירה. השוטר ניקולס גם לא היה זה שהבחין בביצוע העבירה.
2. השוטר המתנדב בן דוב שהבחין בביצוע העבירה ציין במסמך ת/2 כי לא היה גשם. מתוך ת/2:" ...מזג אוויר בהיר, תאורת רחוב מלאה. ללא גשם...".

ג.3. הנאשמת טענה בשלב המענה לכתב האישום כי השוטרים היו במרחק של מאות מטרים אחד מהשני כאשר היו במרחק של כ- 30 מטרים זה מזה:

1. הנאשמת בתגובתה לכתב האישום ניסתה לפגוע באמינות שהשוטרים כאשר טענה שהיו מאות מטרים זה מזה, דבר המחליש לכאורה את עדותם.

מתוך פרוטוקול הדיון ביום 19.5.22– בתשובתה לכתב האישום:

" היו שני שוטרים, חלפתי על פני הראשון בעניין של שניה לא נראה לי שיכול לראות משהו, השוטר השני שעצר אותי היה כמה מאותו מטרים אחרי"

(טעות ההקלדה "מאותו" במקום "מאות" במקור)

1. השוטרים מסרו כי עמדו במרחק של כ – 30 מטר אחד מהשני, כאשר אחד עמד ברחוב

מתוך פרוטוקול הדיון מיום 20.7.22 עמוד 3 שורה 12 –מתוך עדות השוטר ניקולאס:

" אני עמדתי קצת כתוב ליד מספר 67, ברחוב הבנים, בערך 30 מטר משם מאיפה שמתחיל הרחוב, ואוהד המתנדב השני עומד שם, אנחנו בשדה ראייה אחד עם השני,

מתוך ת/2 הדוח של השוטר בן דוב:

" עמדתי מחוץ לניידת ברח' הבנים 77 באבו יהודה. הבחנתי ברכב הנ"ל שנסע ברח' הבנים למזרח וכאשר חלף בסמוך אליי ראיתי שהנהגת שהייתה לבדה ברכב אחזה במכשיר הטלפון הנייד בידה הימנית אל מול החזה ואור בוהק בקע מן המכשיר. באמצעות הפנס סימנתי לזיהו שעמד ברחוב הבנים מול 67 לעצור את התנועה ברחוב. הרכב נעצר שני בטור הרכבים הסמוך לזיהו בבנים 67. "

1. מדובר בהפרש של 5 בתים (בתים 77 עד 67) , שאינו מרחק של מאות מטרים, אלא עשרות מטרים בלבד.

גם כאן, תיאורה של הנאשמת לגבי מרחק של מאות מטרים בין השוטרים, מלמד על רצונה להרחיק עצמה מביצוע העבירה ואת השוטרים ממקום עמידתם, דבר שלא היה במציאות.

גם העובדה שלא חזרה על טיעון זה במהלך דיון ההוכחות מלמד על חוסר עקביות בגרסתה לאירועים.

ג.4 שינוי הגרסאות של הנאשמת לגבי מיקום הטלפון במהלך הנסיעה.

1. מדברי הנאשמת עלו שתי גרסאות לגבי מיקום הטלפון במהלך הנסיעה.

בדיון שהתקיים ביום 19.05.22 מסרה הנאשמת בתשובה לכתב האישום כי לא הייתה עם הטלפון וכי יש לה דיבורית ברכב והטלפון היה בדיבורית.

במהלך עדותה ביום 25.10 כאשר נשאלה על ידי המאשימה לעניין זה, השיבה כי במועד האמור הטלפון לא היה בדיבורית אלא ליד ידית ההילוכים.

1. אמנם הנאשמת נתנה הסבר לשינוי הגרסאות בכך ש"נלחצה" בעת שמסרה את תגובתה במועד ההקראה. אולם, גם אם הנאשמת הייתה לחוצה במעמד ההקראה, אין בכך הסבר מניח את הדעת למסירת נתון שלא רק שאינו נכון, אלא נתון שהוא בזירת המחלוקת שבין הצדדים.

לא אוכל לקבל את הסברה של הנאשמת שההתרגשות גרמה לה "להמציא" בטעות נתון שקרי שיש בו כדי לזכותה אם היה מתקבל.

ג.5 טענת הנאשמת שלא היתה יכולה לגעת בטלפון ביד ימין שכן היא שמאלית.

1. הנאשמת בדיון ההקראה ובהוכחות, טענה כי היא שמאלית ולכן לא יכלה לאחוז בטלפון בידה הימנית כפי שציין השוטר.

ברור, כי גם אם הנאשמת שמאלית אין זה מונע ממנה לאחוז את הטלפון בידה הימנית. השוטר גם אינו מתאר פעולה כתיבת הודעת טקסט, (שגם היא אפשרית ל'אטרי יד ימין' – שמאליים)

פעולה אחיזה של טלפון יכולה להתבצע על ידי ימניים ביד שמאל ועל ידי שמאליים ביד ימין. אין מדובר בפעולה מורכבת הדורשת כח או מוטוריקה עדינה כגון פעולה של כתיבה בעט או ציור.

נראה כי שוב מדובר בניסיון של הנאשמת להרחיק עצמה מביצוע העבירה, ללא שיש בכך טיעון של ממש.

1. כאמור, תיאורו של השוטר היה כך:

מתוך ת/2 – דוח השוטר בן דוב.

" וכאשר חלף בסמוך אליי ראיתי שהנהגת שהייתה לבדה ברכב אחזה במכשיר הטלפון הנייד בידה הימנית אל מול החזה ואור בוהק בקע מן המכשיר."

1. השוטר כאמור אינו מתאר ביצוע פעולות מיוחדות. דווקא התיאור של השוטר שראה אור בוהק מן המכשיר מלמד כי ראה את הנאשמת אוחזת בטלפון נייד ולא בחפץ אחר.

ד. סיכומו של דבר:

1. לאור כל זאת אני קובע כי יש לתת אמון בעדויות השוטרים. לא מצאתי כי יש בגרסת הנאשמת כדי להטיל ספק בראיות המאשימה.
2. די בעדויות השוטרים בן דוב וניקולס, בהן אני נותן אמון מלא כאמור, כדי לבסס את אשמת הנאשמת מעבר לכל ספק סביר.
3. אני מוצא את טענות הנאשמת לכך שירד גשם והיה חושך במקום שאינו מאפשר זיהוי, כלא נכונות.
4. אני מוצא את טענתה כי השוטרים עמדו במרחק של מאות מטרים זה מזה כלא נכונה וכטיעון המחליש את גרסתה.
5. אני מוצא את טענתה של הנאשמת כי לא הייתה יכולה להחזיק את הטלפון ביד ימין מכיוון שהיא שמאלית כאינה נכונה.
6. אני מוצא את שינוי הגרסאות, ואת הטיעון של הנאשמת לעניין מיקום הטלפון בדיבורית במועד ההקראה כמחליש את גרסתה.
7. כל אלו יחד מביאים אותי למסקנה כי ביצוע העבירה הוכח מעל לכל ספק סביר.

5129371

1. מהטעמים המפורטים לעיל אני מרשיע את הנאשמת בעבירה של אחיזה או שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה על פי סעיף 28(ב)(1) לתקנות התעבורה.

זכות ערעור כחוק.