1. לפניי בקשה לסעד זמני, המורה למשיבה 4 (להלן: "מכבי חיפה") להימנע מסגירת היציע הצפוני העליון והיציע הצפוני התחתון באצטדיון סמי עופר בחיפה לכניסת קהל, במשחק הכדורגל הצפוי להיערך בין מכבי חיפה למכבי תל אביב, ביום 10.5.22 (להלן: "משחק הבית").

עוד מבוקש, כי הצו יאסור על המשיבים 1-3 לנקוט בפועלות כלשהן שיש בהן כדי להפעיל לחץ על מכבי חיפה לסגור יציע כלשהו באצטדיון סמי עופר לכניסת קהל ביתי, כתוצאה מהחלטת המשיב 2 (להלן: "בית הדין המשמעתי") ומהחלטת המשיב 3 (להלן: "בית הדין העליון") מיום 27.4.22 שעניינן סגירת היציעים הצפוניים במשחק הבית.

1. בבקשה עותרים המבקשים למתן צו זמני שיעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בתביעה שתוגש, המורה למכבי חיפה להימנע מסגירת כל יציע שהוא באצטדיון סמי עופר לכניסת קהל ביתי, בכל משחק ביתי שתקיים מכבי חיפה עד מתן פסק הדין, כתוצאה מהחלטה של המשיבים 2-3 או כתוצאה מהחלטה של מוסד כלשהו של המשיבה 1 (להלן: "ההתאחדות").

אלא שבמועד הגשת הבקשה לסעד זמני לא הוגשה תביעה עיקרית, ועל כן לא מונחת בפני בית המשפט בעת הזו תביעה שממנה ניתן ללמוד על עילת התביעה והסעד הנדרש.

1. אפרט להלן, בקצרה, את השתלשלות העניינים:

ביום 28.11.21 התקיים באצטדיון בלומפילד משחק כדורגל בין הפועל תל אביב לבין מכבי חיפה, שבמהלכו הושלכו מהיציע בו ישבו אוהדי מכבי חיפה כוסות משקה מקרטון ומצתים לכר הדשא.

ביום 22.12.22 הרשיע בית הדין המשמעתי את מכבי חיפה בשני סעיפי אישום: "התנהגות בלתי הולמת של קהל אוהדים" והתפרעות אוהדים" וגזר עליה קנס של 35,000 ₪ ועונש על תנאי – סגירת היציע הצפוני באצטדיון סמי עופר עד תום העונה, "בכל הרשעה חוזרת בהתפרעות אוהדים ו/או בהתנהגות בלתי הולמת אוהדים בנסיבות מחמירות."

ביום 11.4.22 התקיים משחק באצטדיון בלומפילד בין מכבי תל אביב למכבי חיפה, במשחק זה הודלקו אבוקות ביציע שבו אוכלסו אוהדי מכבי חיפה והושלכה כוס שתיה מיציע זה למגרש.

ביום 20.4.22 ניתן פסק הדין של בית הדין המשמעתי, בו הורשעה מכבי חיפה בהתפרעות אוהדים, והוחלט לקנוס אותה ב- 10,000 ₪ ולהפעיל את העונש על תנאי, באופן שהיציע הצפוני ייסגר לכניסת קהל במשחק שיתקיים ביום 10.5.22.

מכבי חיפה ערערה על ההחלטה לבית הדין העליון, בטענה שהעונש על תנאי ניתן בגין "התפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות" בשעה שההרשעה הנוכחית לא כללה נסיבות מחמירות.

ביום 27.4.22 ניתן פסק הדין של בית הדין העליון שליד ההתאחדות לכדורגל, הרכב בראשותו של האב"ד פרופ' מיגל דויטש, שדחה את הערעור, וקבע כי התיבה "בנסיבות מחמירות" בפסק הדין שגזר את העונש על תנאי, התייחסה לעבירת "התנהגות בלתי הולמת" ולא "התפרעות אוהדים", על כן, בדין הופעל העונש על תנאי, לאחר שהקבוצה הורשעה ביום 20.4.22 בעבירה של התפרעות אוהדים.

1. המבקשים מדגישים בבקשתם, כי אף שעל פי סעיף 11 (א) לחוק הספורט, תשמ"ח - 1988 מורה כי, הפסיקה קובעת כי במקרים חריגים של חריגה מסמכות ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי יתערב בית המשפט בהחלטות של ערכאות שיפוט משמעתיות של התאגדויות ספורט. ולטענתם, במקרה זה התקבלה החלטת בית הדין המשמעתי בחוסר סמכות. נטען כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה ולא לבג"ץ, וכי אין מדובר בערעור על החלטת בית הדין המשמעתי. לטענת המבקשים, עילת התביעה שלהם כלפי ההתאחדות מושתתת על עוולת גרם הפרת חוזה, ועל כך שההחלטה מהווה ענישה שרירותית, בלתי מידתית, ללא מתן זכות טיעון, באופן הפוגע בזכות הקניין של האוהדים.
2. מכבי חיפה הודיעה, בתגובה שהוגשה מטעמה, שהיא תומכת בבקשה, ובין נימוקיה, חזרה על טענותיה כפי שהועלו בפני בית הדין העליון.
3. המשיבה 1 (להלן: "ההתאחדות") הגישה תגובה תמציתית, בהתאם להחלטתי בנדון, בה טענה בין היתר כי לא ברור מהו הסעד העיקרי המבוקש, כי אין יריבות בין המבקשים לבינה, וכי הבקשה לוקה בשיהוי.

דיון והכרעה

1. אקדים ואומר כי לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב, ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בהרחבה, בדיון, החלטתי לדחות את הבקשה. להלן נימוקיי:
2. על פי סעיף 11 (א) לחוק הספורט:

"הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10, ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט."

ראו בעניין זה גם את ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים ואח' פ"ד מב(2) 806 שם הדגיש בית המשפט העליון, כי בהתאם לסעיף 11 לחוק, לגבי החלטות בענייני משמעת בפרט, אין לערער עליהן בפני בית המשפט (תוך שהוא מציין כי החלטות בנושאים אחרים של ערכאת השיפוט העליונה של האיגוד אינן חסינות, במקרים המתאימים, מהתערבות).

אין חולק, אם כן, כי החלטת בית הדין המשמעתי העליון של ההתאחדות, אינה נתונה לערעור בפני בית משפט.

1. נכונה טענת ההתאחדות לפיה אין כל יריבות בין המבקשים לבינה. לא ההתאחדות מכרה למבקשים את כרטיסי המנוי, אלא הקבוצה – מכבי חיפה.

לא זו בלבד שאין יריבות בין המבקשים להתאחדות, אין למבקשים גם עילת תביעה נגד ההתאחדות. לא ניתן לקבל את טענת המבקשים לפיה ההתאחדות עוולה כלפיהם בגרם הפרת חוזה, משום שהמנגנון של שיפוט בבית דין משמעתי לחברי ההתאחדות, קבוע בחוק הספורט, והחוק הוא המכפיף את קבוצות הכדורגל החברות בהתאחדות לשיפוט בבתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות.

ברור, אם כן, כי כאשר ההתאחדות מפעילה את סמכות השיפוט המשמעתי המוקנית לה על פי חוק, אין היא יכולה להיחשב, בשל הפעלת אותה סמכות, "מעוולת" על פי דיני הנזיקין.

גם פגיעה בזכות הקניין של האוהדים מותרת היא, משום שהיא נעשית על פי חוק, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

1. המבקשים עצמם, מפנים בבקשתם לנספח ח(1) לתקנון האליפות של ההתאחדות, המחייב את הקבוצות להדפיס על גב כרטיס המנוי השנתי פסקה המבהירה לבעל המנוי, באופן ברור וחד משמעי, כי ידוע לו שעבירה של קהל אוהדים על כלל התנהגות או על עבירה בתקנון המשמעת, גם אם לא נעשתה על ידי מחזיק המנוי עצמו, לרבות במשחקי החוץ של הקבוצה, "עלולה לשלול ממנו את הזכות להיכנס לאצטדיון ולצפות במשחק ו/או במשחקים המופיעים במנוי בה."

לטענת המבקשים, לא בכל כרטיסי המנוי מופיעה הערה זו. ייתכן שכך, אך גם טענה זו אינה מקנה למבקשים עילת תביעה כלשהי כלפי ההתאחדות, ואף אינה יכול להקנות להם זכות כלפי הקבוצה, שלא לקיים את החלטות בית הדין המשמעתי, שלהן היא מחויבת לציית.

1. הטענה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, אף היא אינה יכולה להועיל למבקשים, משום שסמכות השיפוט של בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות ביחס לעבירות משמעת קבועה בחוק, ואינה נגזרת מהופעת התנאי על כרטיס המנוי. ממילא, אם למבקשים טענות כלפי מכבי חיפה, ביחס לנזק כספי שנגרם לה, בשל כך שהתנאי לא הופיעה על הכרטיס, אין עילת תביעה זו מקימה זכות למתן סעד זמני כמבוקש.
2. המבקשים טוענים כי בתי הדין של ההתאחדות אינם מוסמכים להעניש אוהדי כדורגל, והדברים ברורים, לכן אין ההתאחדות, או בתי הדין המשמעתיים שלה מחויבים ליתן זכות טיעון לאוהדים. האוהדים, אף שהם חלק חשוב ובלתי נפרד ממשחקי הכדורגל, אינם "צד" להליך המשמעתי.

עם זאת, ידוע היטב למבקשים, אוהדים ותיקים כפי שהם מעידים על עצמם, כי מאז ומתמיד עונשים המושתים על קבוצות כדורגל עשויים לכלול גם עונשים הקשורים באופן זה או אחר לנוכחות אוהדים במשחקים. בין אם מדובר במשחקי רדיוס, משחקים ללא קהל, או סגירת יציעים.

המצב המשפטי הוא כזה, שלאוהדים אין כל יריבות עם ההתאחדות לכדורגל, והקבוצה, שעמה יש לאוהדים קשר חוזי, מחויבת על פי חוק, בתקנוני המשמעת של ההתאחדות, וכפופה לשיפוט בתי הדין המשמעתיים שלה. לא ניתן לכפות על מכבי חיפה שלא להישמע להחלטת בית הדין המשמעתי, או להורות להתאחדות "להימנע מפעולה שיש בה כדי להפעיל לחץ על מכבי חיפה לסגור יציע כלשהו באצטדיון" כפי שמבוקש ברישא לבקשה. ברור כי מכבי חיפה מחויבת לקיים את החלטות בית הדין המשמעתי של ההתאחדות.

1. מצב זה, שהקבוצה נענשת, באמצעות אמצעי ענישה הפוגעים באוהדיה, עליו למעשה מלינים המבקשים, וודאי מוכר להם היטב, כאוהדי כדורגל ותיקים, שכן אין מדובר במצב חדש, אלא במושכלות יסוד של תקנוני המשמעת של התאחדות הכדורגל, מימים ימימה, ובכללים הנוהגים גם בהתאחדות הכדורגל הבינלאומית ("פיפא") ובאיגוד האירופאי לכדורגל (אופ"א) שלהם כפופה ההתאחדות לכדורגל, החברה בפיפ"א, כפי שמצוין במפורש בסעיפים 2.ב ו- 2.א.ב לתקנות היסוד של ההתאחדות (מש/4).

המבקשים סתמו ולא פירשו, מדוע שונה החלטת בית הדין המשמעתי בזו הפעם, מפעמים אחרות, באופן המקנה להם, כאוהדים, עילת תביעה נגד ההתאחדות.

1. לא נעלמה מעיניי העובדה שבתי המשפט הכירו, במקרים מיוחדים, בסמכות הפיקוח שיש לבית המשפט על בתי הדין המשמעתיים. כך למשל, בע"א 674/89 טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מה(2) 718 (1991)) קבע בית המשפט העליון כי:

"בהסתמך על הוראותיו של החוק, נאמר לאחרונה (ע"א 463/90 [5] הנ"ל, בעמ' 811), "... שעל-אף הנטייה שלא להתערב בעניינים בהם קיים הסדר שיפוט פנימי בגופים וולונטריים... גם לאחר החלטת בית הדין (הפנימי, מ' ב"י) אין הדרך לבית המשפט חסומה באותם מקרים שראויה התערבותו של בית המשפט". אמנם, נאמר שם, שנוסחו של סעיף 11לחוק הספורט "... כולל שלילת סמכות לדון בענייני משמעת שהוכרעו על ידי מוסדות השיפוט של האיגוד", אולם שלילת סמכות הדיון אינה מהווה שלילת סמכות הפיקוח השיפוטי. רמז ברור לכך ניתן למצוא בהוראות הסיפא של הסעיף, לפיהן "החלטות ערכאת השיפוט העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט". (ההדגשה שלי - מ' ב"י). ניתן להבין מכך, שמחסום הפיקוח השיפוטי חל רק על החלטותיה של ערכאת שיפוט משמעתית פנימית בדרגה העליונה מבין כמה דרגות, וניתן להבין מכך עוד, שמדובר בחסימת הפיקוח הערעורי ולא בחסימתו של פיקוח שיפוטי מסוג אחר.

...ההליך שלפנינו, שהיה גם ההליך שלפני הערכאה הראשונה, אינו הליך ערעורי. תפקידנו, כתפקידה של הערכאה הראשונה לפנינו, אינו כתפקיד הוועדה; לאמור, אין אנו בוחנים את

התנהגותם של המערערים לאור הוראותיהם של התקנונים הנהוגים בהתאחדות לספורט. ההליך שלפנינו נועד לבחון את החלטתה של הוועדה ואת הביסוס המהותי שהיא נתנה להרשעה. נושא הבחינה אינו התנהגותם של המערערים, אלא החלטתה של הוועדה, שיקוליה והלך חשיבתה. כיוון שכך, לא עלינו לקבוע מה הנורמה הכללית הקיימת שניתן היה ליישמה לנסיבות ענייננו, אלא עלינו לבחון, האם הנורמה הכללית שקבעה הוועדה אכן נמנית עם הוראותיהם של תקנוניה של ההתאחדות לספורט. אם התשובה לשאלה זאת תהיה בחיוב, דין הוא שטענתם של המערערים תידחה. אך אם התשובה לשאלה תהיה בשלילה, יהיה עלינו לבחון אם הוועדה פעלה כדין או שמא חרגה מסמכותה".

מכאן, שבית המשפט העליון לא פסל אפשרות של ביקורת שיפוטית של בית המשפט על טריבונל משמעתי של התאחדות ספורט, אך זאת במקרים חריגים בלבד, ולא כ"פיקוח ערעורי" אלא כפיקוח שיפוטי מסוג אחר, היינו רק במקרים חריגים וקיצוניים של חריגת בית הדין המשמעתי מסמכותו, כמו במקרה הקיצוני שנסיבותיו נדונו בעניין טורטן הנ"ל.

1. יתרה מכך, הזכות לתקוף את החלטת הטריבונל המשמעתי נתונה רק לחבר התאחדות הספורט, זה הנתון לשיפוטו של בית הדין המשמעתי, במקרה זה לקבוצה – מכבי חיפה, ולא לאוהדיה.

לא מתקבל על הדעת, כי אוהד, שאין לבית הדין המשמעתי סמכות שיפוט כלפיו, יהיה בעל "זכות עמידה" לתקוף את החלטת בית הדין המשמעתי, באופן עצמאי, אף ללא קשר לעמדת הקבוצה. קבלת עמדה זו של המבקשים עלולה לגרום להצפת בתי המשפט בתביעות של אוהדים, עשרות אלפי אוהדים, שכל אחד מהם סבור כי יש לו זכות לתקוף את החלטת בית הדין למשמעת משום שהיא פוגעת בזכות הקניין שלו. לא ניתן לקבל את הטענה.

1. המבקשים מעוניינים למעשה לבטל את האפשרות של בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות, להטיל עונשים הקשורים לקהל האוהדים. שינוי שכזה בתקנון המשמעת של ההתאחדות, לא ניתן לעשות באמצעות תביעה של אוהדים המוגשת לבית המשפט, ונראה שאף אין מקום לשינוי כאמור, שכן מדובר בעונש מקובל בהתאחדויות הכדורגל בעולם כולו. נכונה גם טענת ההתאחדות בנדון, לפיה משמעות קבלת הבקשה תהיה שכל אוהד יוכל לעבור עבירות אלימות חמורות ככל שיהיו, תוך ידיעה שידי ההתאחדות כבולות והיא לא תוכל להורות על סגירת יציעים. באופן כזה, יישלל מההתאחדות לכדורגל כלי אפקטיבי, שניתן לה בחוק ובתקנון המשמעת, להילחם באלימות במגרשי הכדורגל.
2. מכל מקום, במקרה הנדון, אף אם היתה הבקשה מוגשת על ידי הקבוצה עצמה, היה מקום לדחותה מהטעם שאין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על בית הדין המשמעתי.

לכאורה, כל אימת שתוקפים החלטה של טריבונל שיפוטי, ניתן לטעון כי בהחלטתו חרג מסמכותו. אלא שהחריגה מסמכות אליה כיוון בית המשפט בעניין טורטן הנ"ל, היא חריגה מסמכות קיצונית ובלתי סבירה, עד כדי קביעת נורמה כללית שכלל לא נמנית עם הוראותיהם של תקנוניה של ההתאחדות לספורט, כפי שהיה באותו מקרה. אין זה המקרה שלפניי. במקרה שלפניי הטיעונים שמעלים המבקשים הם נימוקי ערעור על החלטות בית הדין המשמעתי, וכאמור, בהתאם לסעיף 11 סיפא לחוק הספורט "החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן בפני בית משפט."

1. טענה אחת של המבקשים, היא כי לא היה מקום להורות על הפעלת התנאי, משום שהתנאי התייחס לעבירה של "התפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות", ובפסק הדין מיום 11.4.22 לא היתה הרשעה בעבירה זו אלא ב"התפרעות אוהדים" בלבד. הטענה הועלתה בפני בית הדין העליון, ונדחתה על ידיו, בנימוק שהתיבה "בנסיבות מחמירות" התייחסה לעבירה של התנהגות בלתי הולמת של אוהדים. מדובר בהחלטה מנומקת שניתנה בסמכות ואין זכות ערעור עליה. כאמור, גם בקשה לדיון נוסף נדחתה על ידי נשיא בית הדין העליון של ההתאחדות.

בהקשר זה אציין כי טענות מכבי חיפה בתגובה מטעמה (סעיף 16), אין בה ממש משום שהחלטת בית הדין המשמעתי מיום 6.1.22, שניתן בגין עבירות אחרות, והחליט לא להפעיל את התנאי באתו מקרה, אינה מחייבת את בית הדין במקרה שלפניי.

1. טענה נוספת של המבקשים היא כי על פי פרק 22 לתקנון המשמעת של ההתאחדות, סעיף ו3 קובע כי אם הרשיע בית הדין קבוצה בגין התנהגות אוהדיה במשחק חוץ, יהיה רשאי, להטיל עונש של קיום משחק/ים ללא קהל ביציע/ים אוהדים אדוקים כפי שנרשם על ידי הקבוצה בפתיחת כל עונת משחק, אך מכבי חיפה מעולם לא העבירה להתאחדות כל מסמך המאשר כי היציע הצפוני הוא יציע אוהדים אדוקים, ועל כן לא היה בית הדין מוסמך להטיל את העונש שהטיל ביחס ליציע הצפוני. יתרה מכך, לטענתם, היציע הצפוני כולל יציע עליון ותחתון, כשלכל אחד מהם כניסה נפרדת, תמחור נפרד, רק התחתון הוא יציע "עמידה" ולמעשה רק הוא יכול להיחשב יציע "אולטראס" או "יציע אוהדים אדוקים".

מכבי חיפה מאשרת את הנטען. לטענתה, פנתה לבית הדין בבקשה להבהרה, וביקשה לסייג את ההחלטה ליציע הצפוני התחתון בלבד, אך בקשתה נדחתה. בקשת ההבהרה לא הוצגה בפניי. גם הערעור שהגישה מכבי חיפה לא הוצג בפניי, אך בהחלטת בית הדין העליון שהוגשה, אין התייחסות לטענה זו, ומכאן אני למדה כי כפי הנראה לא הועלתה כלל בערעור.

מכל מקום, לטענת ההתאחדות, ההוראה החדשה בתקנון המשמעת (סעיף 22 ו3) שנכנסה לתוקפה ביום 20.10.20, אך מיטיבה עם האוהדים וקבוצות הכדורגל, משום שהיא מאפשרת סגירה ממוקדת של יציעים במקום סגירה של אצטדיון שלם, שהיו בתי הדין של ההתאחדות מוסמכים להטיל על קבוצות קיום משחקים ללא קהל בכלל. מדובר לטענתה, ב"תת קטגוריה" של משחק ללא קהל, שהוא עונש שבתי הדין המשמעתיים שהושת על קבוצות במהלך השנים לא פעם ולא פעמיים, ועל כן ברור כי לבית הדין סמכות להורות על סגירת כל יציע, גם אם אינו יציע אוהדים אדוקים.

1. לכך משיבים המבקשים, כי סעיף 22ו3 הוא היחיד העוסק בהתפרעות אוהדים במשחק חוץ, ולכן במקרה של עבירה במשחק חוץ, האופציה היחידה היא סגירת יציע אוהדים אדוקים. ספק רב בעיניי אם יש ממש בטענה זו, משום שמעיון בתקנון לא ניתן להסיק שעונש של משחק ללא קהל לא ניתן להטיל על קבוצה בגין עבירת אוהדים במשחק חוץ, וחיזוק לטענת ההתאחדות ניתן למצוא בסעיף 6.3.1 ממצאים ומסקנות של צוות ההיגוי, כפי שהובא בישיבת הנהלת ההתאחדות מיום 29.10.20 (מש/1) ממנו עולה כי הסמכות לסגירת יציע מסוים היתה קיימת כבר טרם התיקון, משום שהיא נכללת בסמכות לפסוק על קיום משחק ללא קהל.
2. מכל מקום, אף אם היה ממש בטענות המבקשים, כי לבית הדין המשמעתי אין סמכות להורות על סגירת יציע שאינו יציע אולטראס, בגין עבירת אוהדים במשחק חוץ, וכי היציע הצפוני העליון אינו יציע אולטראס, ניתן היה לכל היותר לומר, כי פסק דינו של בית הדין המשמעתי מיום 23.12.21, זה שהטיל את העונש על תנאי וקבע את סגירת כל היציע הצפוני, היה שגוי, אך על פסק דין זה לא הוגש כלל ערעור לבית הדין העליון, ובוודאי שאין הוא עומד לבחינת בית המשפט כיום, כערכאת ערעור. יתרה מכך, גם לאחר שהופעל התנאי בפסק הדין מיום 20.4.22, לא הועלתה טענה בנושא, בערעור שהגישה מכבי חיפה לבית הדין למשמעת. מכל מקום, טעות שיפוטית, אינה עילה להתערבות משום שכאמור, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין המשמעתי, ואין מדובר בחריגה מסמכות המצדיקה התערבות של בית המשפט, בהתאם להלכה שנפסקה בעניין טורטן הנ"ל.
3. בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לשקול שלושה שיקולים:

סיכויי התביעה, מאזן הנוחות ושיקולי יושר.

במסגרת סיכויי התביעה, על המבקש להראות כי קיימות ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

לא מצאתי להרחיב בשאלה אם הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי שהמבקשים צפויים לבקש, משום שזהות הסעד אינה חזות הכל. נפסק זה מכבר כי "זהות הסעד" אינה עוד אלא אחת הנסיבות שעל בית-המשפט להביאן בחשבון במתן צו-מניעה זמני; ואם שוכנע, כי מבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח'; ע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' P.R.S מדיטרניין בע"מ פ"ד נב(4) 721.

1. עם זאת, לא עלה בידי המבקשים להצביע על קיומה של עילת תביעה כלשהי נגד ההתאחדות, או יריבות כלשהי עמה.

העובדה שמכבי חיפה, שהוכתרה כמשיבה בהליך, הצטרפה לעמדת המבקשים, אך מלמדת כי מדובר בפיקציה, היינו שלמעשה אין למבקשים עילת תביעה נגדה, אך אם קיימת להם עילה כזו – אין היא אלא עילה כספית שאינה מצדיקה מתן צו עשה זמני.

משכך אין מקום להמשיך בבדיקת יתר התנאים, ודין הבקשה להידחות.

1. לאור המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להידרש ליתר טענות הצדדים, כפי שעלו בטיעוניהם בכתב ובעל פה, ובכלל זה טענת השיהוי. עם זאת, אציין כי לכאורה יש ממש גם בטענת השיהוי, משום שההחלטה אותה תוקפים למעשה, היא זו שניתנה עוד ביום 23.12.21.
2. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

חרף דחיית הבקשה, לאור אופי המחלוקת, זהות המבקשים אל מול זהות המשיבה, ופערי הכוחות ביניהם, החלטתי להימנע מחיוב המבקשים בהוצאות ההתאחדות.

1. ספק אם המבקשים יהיו מעוניינים בהמשך ההליך, אך ככל שהם מבקשים להגיש תביעה עיקרית יעשו כן לא יאוחר מיום 18.5.22.

ניתנה היום, ח' אייר תשפ"ב, 09 מאי 2022, בהעדר הצדדים.