לפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו התובעת היא "חסרת דת". זאת, על מנת לאפשר שינוי פריט ה"דת" במרשם באוכלוסין ובכל תעודה רשמית מ"נוצריה" ל"חסרת דת".

התובעת הגישה תצהיר ובנוסף בדיון מיום ×××××××××× העידה לפניי. בהעדר התנגדות המדינה, שהותירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט, על רקע הדין החל ולאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושוכנעתי בכנות עדותה של התובעת - מצאתי להיעתר למבוקש.

הכל כמפורט להלן.

כללי

1. התובעת נולדה בישראל בשנת ××××. אביה, ×××× ××××× ז"ל, יליד ישראל, היה רשום יהודי. אמה, ילידת ××××××, רשומה במרשם האוכלוסין כ"נוצריה".
2. בתעודת הלידה של התובעת (נספח 1 לתביעה) ביחס לפריטי הדת והלאום נרשם: "לא רשום". בתעודת הזהות שהונפקה לה (נספח 2 לתביעה) סעיף הלאום נותר ריק. כעולה מהתובענה, התובעת שירתה בצה"ל ולמדה לימודים אקדמאיים בישראל, וחיה בסביבה חילונית.
3. על פי התובענה, התובעת רשומה במרשם האוכלוסין כנוצריה, אף שלטענתה מעולם לא הזדהתה כנוצריה, לא הוטבלה לנצרות, אינה מזדהה עם אורח חיים דתי נוצרי, ומעולם לא ביקשה להירשם כנוצריה. התובעת מבקשת להירשם כחסרת דת. מעבר לכך שאיננה נוצריה כאמור, רישומה כנוצריה בניגוד לרצונה ואמונתה ופוגע בחופש הדת והמצפון שלה. התובעת מציינת כי גדלה והתחנכה בישראל והיא נכדתם של ניצולי שואה. היא איננה מזדהה עם ההיסטוריה של הדת הנוצרית ואינה מעוניינת להיות משויכת אליה. התובעת מציינת כי אינה מאמינה באלוהים או בהשגחה עליונה כלשהי. התובעת אשר מתגוררת בשנים האחרונות ב×××××× ומקיימת לדבריה אורח חיים חילוני מכל דת (נוצרית או יהודית), מבקשת להינשא שם לגבר שמוגדר ב×××× "חסר דת", ולהקים משפחה ללא סממני דת כלשהם. בן זוגה של התובעת עבר בשנת ×××× הליך רשמי של יציאה מהכנסייה. כפי שעלה מעדותה, לצורך הנישואין ב×××××× נדרשה להמציא מסמכים ממרשם האוכלוסין בישראל ומכאן החלה כל ה"סאגה" בקשר לרישום בסעיף הדת במרשם האוכלוסין, שעה שגילתה להפתעתה, כי היא רשומה שם כנוצריה.
4. התובעת מציינת, כי הרישום שלה כנוצריה שגוי, שכן על פי הדת הנוצרית אדם משתייך לה מיום שהוטבל. נדרש אקט של הצטרפות לדת בעוד שהתובעת מעולם לא הוטבלה. התובעת צירפה כנספח 4 לתביעתה אישור מאת "נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל" שלפיו לא הוטבלה באחת מהכנסיות שלהם. אולם הרשויות ב×××××× ביקשו לקבל אישור "אפוסטיל" למסמך, והדבר לא התאפשר לנוכח הסתירה לרישום במשרד הפנים.
5. כפי שהעידה התובעת, לעת הזו כבר נישאה לבן זוגה (ב×××× שאינה דורשת מסמכים ממרשם האוכלוסין בישראל) ואולם היא מבקשת להסדיר את רישום הדת במרשם האוכלוסין בישראל, כך שיעלה בקנה אחד עם המצב לאשורו, עם אמונתה ואורח חייה, וכדי למנוע כל אי בהירות או תקלה בעתיד גם בראי הרחבת המשפחה.
6. התובעת ציינה עוד כי לצרכי רישום ברשויות המס ב××××××, היא הצהירה שאינה שייכת לדת כלשהי. לפי עדותה, מי שנוצרי נדרש לשלם "מס כנסיה" (כשניתן להשתחרר מתשלום זה, כפי שעשה בן זוגה, אולם כדי "להשתחרר" מהכנסייה, צריך קודם להשתייך אליה). התובעת אינה משלמת מס כנסיה לאור הצהרתה כי היא חסרת דת. עם זאת, אי ההתאמה בין הרישום ברשויות המס ב×××××× לבין הרישום במרשם האוכלוסין בישראל יוצר אי נוחות שהיא מבקשת להימנע ממנה.
7. הנתבעות השאירו את ההכרעה בתובענה לשיקול דעת בית המשפט בהתאם לנסיבות כפי שיונחו בפניו והתרשמותו מכנות הבקשה, תוך שעמדו על המשמעות של דיוק הרישום במרשם האוכלוסין ועל האינטרס הציבורי כי פרטים במרשם יהיו מדויקים ככל הניתן כדי לשמור על עקרון אמינות המרשם. הנתבעות הפנו להלכה שנקבעה בע"א 4482/72 ישעיהו שי"ק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כז(2) 3, שבה נקבע כי על המבקש לשנות את פריט הדת במרשם האוכלוסין, מוטל הנטל לשכנע באמיתות כוונותיו.
8. הנתבעות צרפו לכתב הגנתן (נספח 1) טופס "הודעת לידת חי" של התובעת ששם נכתב בלאום "××××××" ובפריט הדת "נוצרי ××××××". יוער כבר עתה כי הן בתיבת הלאום והן בתיבת הדת נרשם תחילה "יהודי", אך מילה זו נמחקה בקו. עוד ציינו הנתבעות כי מעיון בתיק המרשם של התובעת עולה כי כאשר הגישה בקשה החתומה על ידה לקבלת תעודת זהות ציינה בפריט הדת והלאום "נוצרי, ××××××" (נספח 2 לכתב ההגנה).
9. בהתייחס לנ"ל ציינה התובעת (בכתב התשובה) כי בנסיבות העניין, העובדה שבהודעה על לידת ילוד חי נרשם בסעיף הדת "נוצרי" אינה מעלה או מורידה. כאמור, המילה "יהודי" שנרשמה בטופס ונמחקה על ידי מאן דהוא, דבר המעיד כי כבר עם הולדתה היה חוסר בהירות בסוגיה. בנוסף אמה היא זו שחתמה על הטופס ובאותה עת לא הייתה דוברת עברית וחתמה על הטופס באותיות לטיניות כשהטופס מולא בשפה העברית ומכל מקום, בתעודת הלידה שהונפקה לתובעת בפרטי הלאום והדת נרשם "לא רשום". עוד ציינה כי בטופס בקשה להנפקת תעודת זהות הכיתוב "נוצרי ××××××" התייחס רק לסעיף הלאום. באותה עת הייתה קטינה, וככל הנראה כך הונחתה לרשום כך. בתעודת הזהות שהונפקה לתובעת לא מופיע סעיף הדת וסעיף הלאום נותר ריק. לבסוף ציינה התובעת, כי אין בתרשומות מפנייתה של התובעת לנציגות ישראל ב×××× כל רבותא. בעדותה, שהייתה מהימנה עליי, ציינה התובעת כי לא נותרה לה ברירה, שכן נאמר לה כי עליה להתאים את הבקשה לרשום במרשם האוכלוסין (ועניינו של הליך זה הוא, כאמור, לאפשר את שינוי הרישום במרשם האוכלוסין).

המסגרת הנורמטיבית

1. כפי שעולה מסעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 ("חוק מרשם האוכלוסין"), הרישום במרשם האוכלוסין בפרטי הדת והלאום אינו מהווה ראיה לכאורה לנכונותו.
2. סעיף 19ד' לחוק מרשם האוכלוסין, שכותרתו "תיקון רישום", קובע כי "מבלי לפגוע באמור בסעיף 19ה או בסעיף 23, לא יתוקן רישום במרשם אלא לבקשת התושב שהרישום מתייחס אליו ועל פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון".
3. בסעיף 19ג(א), שכותרתו "רישום שינויים", נקבע כי "שינוי בפרט רישום של תושב יירשם על פי מסמך שנמסר לפי הסעיפים 15 או 16 או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי [...]".
4. בה"פ (מחוזי ת"א) 25477-05-11 יורם קניוק נ' שר הפנים (מיום 27.9.2011) נקבע כי "אין בידינו לדרוש שינוי במרשם בסעיף הדת ללא תעודה ציבורית מתאימה, ובצדק הפנה הרשם את התובע לבית המשפט לקבל סעד הצהרתי" (בפסקה 14).
5. מכל האמור, עולה כי לצורך השינוי המבוקש על ידי התובעת בסעיף הדת שבמרשם האוכלוסין יש צורך בתעודה ציבורית, ומכאן הצורך בפניה לבית המשפט לקבלת הסעד לשינוי הרישום.
   אציין כי בכלל שינוי כאמור באה גם מחיקת רישום (ראו בג"צ 147/70 זיגי שטרדמן ואח' נ' שר הפנים, פ"ד כ"ד (1) 766, שם דובר בעמודת הלאום).
6. בעניין שי"ק הנ"ל קבע כב' השופט ברנזון בזו הלשון:

"שמורה לאדם הזכות שלא להשתייך לשום דת או לאום וכשהוא מצהיר על כך, יישארו פרטים אלה ריקים במרשם האוכלוסין. הלכה זו התייחסה לאדם הנרשם לראשונה, אבל אינני רואה שום סיבה מדוע לא יינתן הדבר גם לאדם אשר רישומו הראשון נעשה שלא מדעתו, ומשהוא עומד על דעתו, עד כמה שאפשר לשפוט היא נראית כנה ואמיתית, הוא מבקש להעמיד את הרישום על מכונו" (עמ' 6).

"אין זה עניין להלך רוח חולף וקפריזי שאדם יכול היום להכריז על עצמו כבן דת פלונית או לאום פלוני ומחר או מחרתיים כבן דת אלמונית או לאום אלמוני או כבן בלי דת או בלי לאום. כפי שכבר הדגשתי בעניין רופאיזן [...] אין עניין ההשתייכות הלאומית 'כהשתייכות למועדות חברתי, שהיום אתה נכנס אליו ומחר אתה יוצא ממנו'. זהו עניין מהותי ורציני, וכאשר אדם בא לשנות רישום קיים, הוא חייב לשכנע את בית-המשפט שאכן גישתו היא עניינית, מחשבתו היא כנה, וכוונתו היא אמיתית" (עמוד 8. ההדגשה בקו שלי - י'ב').

יישום הדין לענייננו

1. לאור עדות התובעת שהייתה מהימנה עלי והמסמכים שהוצגו (ולא נסתרו), שוכנעתי כי התובעת לא הוטבלה לנצרות. שוכנעתי בכנות עדותה (שלא נסתרה) כי לא ראתה ואינה רואה את עצמה בת לדת הנוצרית, כי לא קיימה מנהגים נוצריים, כי אינה מזדהה עם ההיסטוריה של הדת הנוצרית ואינה רוצה להיות משויכת אליה. התרשמתי מכנות כוונותיה של התובעת ומרצינותה בכל הקשור לשינוי הרישום המבוקש ל"חסרת דת", כך שיעלה בקנה אחד עם אמונותיה ואורח חייה, ללא סימני דת וזהות דתית. התובעת נימקה בקשתה כדבעי ועמדה בנטל המוטל עליה כלשון פסק הדין בעניין שי"ק (בהתאמה), לשכנע את בית המשפט כי גישתה היא עניינית מחשבתה כנה וכוונתה אמיתית.
2. כפי שנפסק, הגדרתו האישית של הפרט בתחום הדת היא זכות יסוד המהווה חלק מכבוד האדם וחירותו, ובנסיבות העניין אין ברישום הקיים כיום כדי למנוע מהתובעת את מימוש זכותה להגדרה עצמית. מרשם האוכלוסין תכליתו להוות מכשיר סטטיסטי (ראו בג"צ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג (2) 477 (1970)), וממילא תפקידו של פקיד הרישום הוא בעיקרו טכני.
3. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התובענה ומצהירה כי התובעת, ×××× ××××× ת"ז ×××××××××, היא "חסרת דת".
   הנתבעות יפעלו לעדכון מרשם האוכלוסין בהתאם.
4. אין צו להוצאות.
5. פסק הדין בנוסחו זה מותר לפרסום לאחר שהושמטו פרטים מזהים.

המזכירות תדוור לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ג, 21 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.