לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

המבקש מגיש בקשתו בגין שתי הודעות קנס שמספרן 38196-044 ו-33194-044. הבקשה הוגשה ביום 15.5.22.

המבקש טוען כי ערער על הדו"חות וכאשר קיבל את הערעור, חלף המועד להשפט. עוד טוען כי הינו תושב נחלאות, רכבו התקלקל וקיבל רכב בהשאלה מקרוב משפחתו.

המשיבה טוענת כי מדובר בדו"חות שניתנו בימים 19.10.20 ו-20.10.20 וביום 1.11.20 נדחו בקשותיו של המבקש לביטול הדו"חות. בהמשך, נוכח אי תשלום הקנסות ובהעדר בקשה להשפט, צברו הקנסות ריביות פיגורים.

המבקש הגיש בקשה להפחתת הריביות, הבקשה התקבלה על ידי התובע וביום 9.5.21 בוטלו הריביות והחוב הוחזר לגובה קנס המקור.

המשיבה טוענת כי לאחר דחיית ערעורו של המבקש, ניתנו לו 30 ימים נוספים להגשת בקשתו להשפט אך בקשה זו לא הוגשה והחוב לא שולם.

המשיבה טוענת כי המבקש מגיש בקשות חוזרות ונסיונות בנסיון לקבל את מבוקשו ומדובר בבקשה לאקונית שאינה מגובה במסמכים. כיום חלפו כשנתיים וטרם שולמו הקנסות.

בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, מתנצל על האיחור בטיפול בדו"חות אלו, אך טוען כי גם המשיבה איחרה בתגובותיה. המבקש טוען כי הדו"חות ניתנו שלא כדין וכי מאחר שרכבו התקלקל, הוא קיבל רכב חלופי מבן משפחה.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי בקשה להישפט יש להגיש בתוך 90 יום ממועד המצאת הודעת הקנס. במקרה זה, הבקשה הוגשה בחלוף שנה ו-7 חודשים.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מעניק לבית המשפט סמכות לדון בבקשה להישפט שלא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה או בשל נימוקים אחרים שיפורשו בהחלטה.

בעניין זה נפסק, כי הואיל ומדובר בעבירה מסוג "ברירת משפט", יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. שונה מצב זה ממקרה בו לנאשם זכות להישפט מלכתחילה, כברירת מחדל, וניתן פסק דין בהיעדרו, שאו אז ישנו מקום לשקול ביתר שאת אם ישנו מקום לבטל את הרשעתו (ראו רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.6.2009)). לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם הנאשם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שקיימים נימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה. הדרישה לנימוקים מיוחדים אינה בגדר סרח עודף מילולי מיותר; היא באה להקנות להחלטה להתיר שפיטה באיחור, הצדקה מהותית.

דרישה זו לנימוקים מיוחדים מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט, וזאת על מנת לא לפגוע בתכליות המיוחדות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים בעבירות מסוג "ברירת משפט". אכן לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. מתן אפשרות במקרים מסוימים להרשיע אדם בהיעדרו או למנוע ממנו להישפט במקרים מסוימים משקפת את "האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי" (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם (טרם פורסם, 6.1.2009)). (רע"פ 329/10 סדגר נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו) (27/1/10).

במקרה זה, אין בטענות המבקש סיבות סבירות לאי הגשת הבקשה להישפט במועד, וכל שכן באיחור כה רב. כפי שעולה מפלט היסטוריית הדו"חות שצירפה המשיבה לתגובתה, המבקש ידע על קיומם של הדו"חות, מושא בקשה זו, ואף פנה למשיבה בבקשה לבטלם בחודש נובמבר 2020. חרף זאת, לא סיפק המבקש כל הסבר מניח את הדעת להגשת בקשתו זו באיחור.

זאת ועוד, המבקש לא הוכיח כי אם תידחה בקשתו ייגרם לו עיוות דין. כך, המבקש טוען כי רכבו התקלקל וכי שאל רכב חלופי מבן משפחה. המבקש לא הציג כל אסמכתא התומכת בטענתו זו ואף לא פירט כיצד יש באמור כדי להוות טענת הגנה של ממש. מכאן, שהמבקש לא הוכיח כי אילו היה מגיש בקשתו במועד היו מתקבלות טענותיו.

בנסיבות אלה, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד ואני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשפ"ב, 17 יולי 2022, בהעדר הצדדים.