1. לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית. זאת, לאחר שבעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המשטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום.

ההחלטה ניתנה בקשר לדוח מספר 10251875620, ממנו עולה שביום 14.5.22, בשעה 12:07, נהג המבקש, בכביש 70, במהירות של 162 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש.

התייצבו לדיון לפני באי כוח הצדדים.

3. הסנגורית חולקת על קיומן של ראיות לכאורה בציינה שקיימים כשלים מהותיים בתיק. נטען שהמבקש כופר במיוחס לו, עברו התעבורתי אינו מכביד, ולא נשקפת סכנה מהמשך נהיגתו. עוד צוין שהמבקש, גרוש, ללא ילדים, ומטפל בהוריו הסיעודיים.

ב"כ המשיבה, מנגד, מתנגד לבקשה ומפנה לחומר החקירה בציינו שהחלטת הקצין סבירה ומאוזנת. נטען שהמבקש נוהג משנת 2010 ולחובתו 3 הרשעות, האחרונה, לפני כשנה, בנהיגה במהירות מופרזת. נטען שהכשלים יבחנו בתיק העיקרי.

4. הוראת סעיף 48 לפקודה קובעת שבית המשפט רשאי לבטל פסילה מנהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.

אשר לראיות לכאורה:

5. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי די ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג ברכב כאמור באירוע זה, במהירות המיוחסת לו, לכאורה, בכתב האישום.

כעולה מנסיבות המקרה בדוח, ניידת המשטרה עמדה סטטית בשול הדרך, במקום בטוח, השוטר ישב בתא הנהג, כשרגליו מחוץ לניידת, עם הפפים לכיוון התנועה המתקרבת ממזרח למערב, והבחין ברכב המבקש בנתיב שמאלי ראשון בשיירה. השוטר הצביע עם קרן הלייזר אל מרכז חזית הרכב והרכב נקלט במהירות של 167 קמ"ש, לפני הפחתה. השוטר סימן לרכב לעמוד במקום בטוח, תוך שמירה על קשר עין רצוף עד לעצירתו. הרכב נעצר במקום בטוח, סמוך לשוטר. הוצגו לנהג נתוני המדידה, והמרחק על צג המכשיר. צוין שהראות טובה, מזג אויר נאה, הוסבר לנהג מהות העבירה, וברכב נהג ונוסעת.

בתגובת המבקש לדוח צוין: "לא יודע איך הגעתי למהירות הזאתי".

6. בעניין זה אפנה לבשפ 7234/14 פארס סעיד נ' מדינת ישראל, שם נקלט המבקש בממל"ז, בנסיעה במהירות של 150 קמ"ש, התייחס בית המשפט העליון לממצאים הנוספים, מלבד ממצאי מד המהירות:

"לא למותר לציין כי במקרה דנא הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ממילא לא נשענה אך רק על ממצאי מד-המהירות כראיה לכאורית בודדת. כאמור בהחלטת בית משפט השלום, קביעה זו נשענה גם על תוכנו של דו"ח אשר הוכן על-ידי השוטר שנכח במקום האירוע ועצר את המבקש, וכן על דברי המבקש עצמו במעמד העבירה, אשר בית משפט השלום סבר כי הם "מהווים ראשית הודאה לפחות". ראיות לכאוריות אלה, אשר לא מצאתי כי נפל פגם במשקל או בהערכה שניתנו להן, מצטרפות אף הן לכדי גיבוש המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה הנדרשות להוכחה בשלב פסילת הרישיון המנהלית."

7. בענייננו, כעולה מהדוח, המהירות שנמדדה, 167 קמ"ש לפני הפחתה, גבוהה, ועל פי הפסיקה, יש בכך כדי להפחית את החשש מפני טעות במדידה. השוטר, מפעיל הממלז, ציין ששמר על קשר עין רציף עם רכב המבקש, לזר לעבר מרכז חזית הרכב, כשהרכב היה בתנועה מתקרבת, בנתיב שמאלי, ראשון בשירה, והרכב נקלט במהירות האמורה. עוד ציין שהציג למבקש את נתוני המדידה והמרחק.

8. נוכח האמור, מצאתי שקיימות די ראיות לכאורה, לצורך השלב הזה, של בחינת ההליך המנהלי, להוכחת אשמתו של המבקש בביצוע העבירה לכאורה.

הסנגורית טענה לכשלים בחומר הראיות, אולם לא פרטה את טענתה זו. כך או כך, מקומן של טענות הסנגורית להליך העיקרי, שם תבחנה באופן יסודי ומעמיק.

אשר למסוכנות:

9. מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

המבקש נהג במהירות של 162 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. קרי, המבקש נהג במהירות של 72 קמ"ש מעל המותר.

אין עוררין שעבירה של נהיגה במהירות מופרזת מצויה ברף החמור של עבירות התעבורה.

נהיגה במהירות גבוהה מקטינה את יכולת התגובה והתמרון של הנהג במצבים המחייבים אותו להגיב או לתמרן עם רכבו על מנת למנוע סיכון חייהם של המשתמשים בדרך.

אפנה לדברי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 4357/07 לאון נ' מדינת ישראל (כב' השופט, כתוארו אז, נ' הנדל) שקבע ביחס לעבירת מהירות של 160 קמ"ש בלבד, כדלקמן:

"ראוי לסווג נהיגה במהירות של 160 קמ"ש, דהיינו 70 קמ"ש מעל המותר, כ'טיסה'. הנהג במצב זה מאבד את יכולתו לשלוט ברכב. לדוגמא, אם נאלץ הנהג לעצור, הזמן והמרחק שיעברו עד שיצליח לעצור בפועל הינם כמעט כפולים מהזמן והמרחק הדרושים לו לעצירה לו נהג במהירות המותרת. בטחונו של נהג שיכול הוא לשלוט ברכב גם במהירות גבוהה עקב טיב הרכב – אינו אלא אשליה העלולה להתנפץ במהלך הנסיעה תוך פגיעה בזולת ואף בו".

10. לעניין עברו התעבורתי - המבקש נוהג משנת 2010 וצבר לחובתו 3 הרשעות, האחרונה, בנהיגה במהירות מופרזת, משנת 2020. כן לחובתו עבירה של אי ציות לתמרור משנת 2014. העובדה שמדובר בעבירה שניה מסוגה, מעידה על סיכון שנשקף מהמבקש.

11. לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה, נהיגה, לכאורה, במהירות של כ-72 קמ"ש, מעל המותר, ועברו התעבורתי של המבקש, שכולל הרשעה בעבירה דומה, נדמה שהמבקש אינו מפנים את הלקח ומהמשך נהיגתו נשקפת מסוכנות לכלל משתמשי הדרך.

12. אשר לטענת ב"כ המבקש שהמבקש גרוש ומטפל בהוריו הסיעודיים, הרי שבנסיבות המהירות שמיוחסת, לכאורה, למבקש, על האינטרס הציבורי, לשמירה על שלום הציבור, לגבור, על האינטרס הפרטי של המבקש. למבקש מיוחסת מהירות גבוהה במיוחד, 72 קמ"ש מעל המותר, ובנהיגתו סיכן המבקש, לכאורה, את עצמו ואת משתמשי הדרך האחרים. זאת, לצד העובדה שבעברו הרשעה בעבירה דומה אך משנת 2020.

בנסיבות אלה מהמשך נהיגתו ניבטת מסוכנות למשתמשי הדרך, ועל כן אין מקום לקצר את תקופת הפסילה או לבטלה.

13. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, שאין לפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי שלא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשפ"ב, 23 מאי 2022, בהעדר הצדדים.