1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכב שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 29.08.2021 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 386-62-301 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 90-768-38 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הנזק של כלי הרכב ואופי הנזקים, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לתת הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתה של נהגת הפרטית שהייתה ברורה, קוהרנטית, סדורה, עקבית, התיישבה עם אופי הנזקים בכלי הרכב והותירה רושם מהימן, על פני גרסתו של נהג האוטובוס שלא הותירה רושם דומה והייתה מתפתחת, בלתי עקבית ומהוססת.

5.2. השתכנעתי כי היה זה האוטובוס, אשר בזמן שהפרטית עמדה משמאלו, התקדם לעבר הכניסה לשערי המפעל מבלי שנהג האוטובוס נותן דעתו לפרטית מבלי לוודא כי אין רכבים משמאלו.

יש לציין כי אופי הנזק באוטובוס הוא נזק מתמשך בדופן השמאלית מאחורי הגלגל הקדמי השמאלי ואילו אופי הנזק בפרטית הוא נקודתי בפינה הימינית הקדמית. אופי נזקים זה מעיד כי היה זה דווקא האוטובוס אשר התקדם בנסיעתו בזמן שהפרטית עמדה, בעוד התובע טוען להיפך הגמור, קרי שהפרטית נסעה בזמן שהאוטובוס עמד. אולם אופי הנזקים מלמד אחרת ושולל את גרסתו של נהג האוטובוס.

5.3. השתכנעתי כי נהג האוטובוס לא נתן דעתו למתחרש, התקדם ואף סטה שמאלה לעבר הפרטית. הסטייה שמאלה הייתה לנוכח התמזגות הנתיבים בכניסה לשערי המפעל.

5.4. בנסיבות אלו, לא היה באפשרותה של נהגת הפרטית למנוע את התאונה. לכן, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג האוטובוס.

5.5. אשר לשאלת הנזק, הרי שלאור מסקנתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. התובעת תשלם לנתבעת 2 את הסכומים הבאים:

6.1. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪.

6.2. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ג, 14 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.