כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חניה אסורה, בכך שחנה בשטח הנטען על ידי המאשימה כמדרכה. הנאשם אינו חולק על עצם החניה במקום ובזמן נשוא כתב האישום, אך עיקר טענתו בכך שלא מדובר במדרכה.

מדרכה מוגדרת בדיני התעבורה והחניה כקטע דרך בצדו של כביש אשר מופרד ממנו ומיועד להולכי רגל. המדובר בהגדרה מבוססת בדין, אשר אינה מצריכה הפניה פורמלית אליה בעובדות כתב האישום או בהוראות החיקוק שבו.

בעניינו טוען הנאשם כי המקום בו חנה לא יכול להיות מוגדר כמדרכה מכיוון שאינו מיועד לתנועת הולכי רגל. זאת באשר מדובר במפרדות בין מקומות חניה ותנועת כלי רכב בכביש, כאשר מפרדות אלה לא מתחברות לשביל גישה. בכך, טוען הנאשם, הולכי הרגל נדרשים ממילא לשהות בשטח הכביש, בין לצורך תנועה אל תחנת הרכבת הסמוכה וממנה, ובין לפעולות אחרות.

בכל הכבוד, ייעוד קטע דרך להולכי רגל באופן המגדיר אותו כמדרכה, אינו מצריך דווקא ייעוד לתנועה רציפה ממקום חנית הרכב ועד למבנה סמוך ולהיפך. הייעוד להולכי רגל בהחלט כולל, כטענת המאשימה, גם מקום קטן יחסית אשר בו הולך הרגל יכול לבצע פעולות התארגנות כאלה ואחרות בטרם ייכנס לרכבו לאחר ששהה בשטח הכביש, או בטרם ישהה בשטח הכביש לאחר שיצא מרכבו. אף אם ניתן היה לשרת את הולכי הרגל באמצעות הקצאת קטעי דרך גדולים יותר, אדרבא רציפים, הרי גם כאשר שירות הולכי הרגל נעשה באופן מצומצם כאמור, עדיין מדובר במקום אשר הוקצה להם, ולא לחניית כלי רכב.

אשר על כן, נחה דעתי, כמו במקרים רבים אחרים שבאו בפניי ביחס למפרדות מסוג שכזה, שעסקינן במדרכה שאולי הינה קטנה מידי, אך עדיין הינה בגדר מדרכה ולא מקום לחניה.

טענה נוספת של הנאשם הינה שבמגרש החניה בו מדובר קיימת מצוקת חניה גדולה המובילה לכך שהלכה למעשה החניה מתבצעת בכל מקום אפשרי, בין יועד לחניה ובין אם לאו. הגם שנראה שאין חולק כי הנאשם מתאר בכך את המצב העובדתי במקום, לפחות בחלק מהימים והשעות, אין פירושו של כך שזהו המצב המותר על פי דין. בכל הכבוד, נפסק לא אחת כי מצוקת חניה אינה מהווה עילה מוצדקת לביצוע עבירת חניה כזו או אחרת. משכך, הן בכלל והן ביחס לאותו מגרש חניה בפרט, לא אחת באו בפני בית משפט זה מקרים של מי שחנו באופן אסור כזה או אחר, כאשר מצוקת החניה שלטענתם פקדה אותם לא היוותה כל טענת הגנה ראויה.

נוכח כל האמור, לא מצאתי בדברי הנאשם כל טענת הגנה, ומשכך הריני מרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום.

הנאשם ימסור הודעה בכתב עד ליום 3/11/22 ובה יציין האם הוא מעוניין להגיע לבית המשפט לשם הטיעון לעונש, או לפרט טענותיו לעונש בכתב, כך שגזר הדין יינתן שלא בפניו.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, שלא במעמד הצדדים. המזכירות תמציא הכרעת הדין לצדדים.