לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 24.08.21.

עיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה וצרופותיהן.

בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט, או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין.

באשר לתנאי הראשון – בענייננו, כפי שעולה מאישור המסירה שצורף לתגובה (הכולל את שמו של הנאשם, ת.ז., וכתובת, לרבות ת"ד), הודעת תשלום הקנס נשלחה בדואר רשום לכתובת המבקש וחזרה בציון "לא נדרש", ולפיכך חלה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי. חזקה זו מעבירה את הנטל לכתפיו של המבקש להוכיח כי ההודעה לא התקבלה על ידו מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבלה; ואין די בטענת המבקש בעלמא, כי נודע לו לראשונה על הדוח ביום 11.05.22, כדי להוכיח כי לא דרש את הודעת תשלום הקנס מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה, כדי לסתור את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א. בענייננו, המבקש לא בירר את נסיבות מסירת הדו"ח ולא תמך את טענותיו באסמכתאות; ולפיכך, יש לראותו כמי שקיבל את הודעת תשלום הקנס (רע"פ 225/21 אלקאר דביר בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 11.02.2021); עפת (מחוזי חיפה) 36580-03-19 פרידמן נ' מדינת ישראל, 1.5.19; עפת (מחוזי  חיפה) 27178-02-19 מאהר נ' מדינת ישראל, 21.2.19).

באשר לתנאי השני – הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין, שכן על פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין, ועל הטוען לקיומה של עילה זו להציג טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשפ"ב, 12 יוני 2022, בהעדר הצדדים.