לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 16.10.21.

עיינתי בבקשה, ובצרופותיה; ובהעדר תגובה מטעם המשיבה, ניתנת החלטתי על בסיס החומר הקיים.

בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט, או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין.

באשר לתנאי הראשון – מדובר בעבירה שבוצעה ביום 16.10.21 והודעת תשלום הקנס נמסרה למבקש במקום; ואין מחלוקת כי הדו"ח נמסר למבקש במועד ביצוע העבירה. העובדה כי הדו"ח נמסר לידי הנהג, מחייבת כי יהיה ער ללוחות הזמנים, וכי יהיה אחראי על הנעשה עם הדו"ח ואין בטענה כי הדוח אבד לו וכי היה בטוח שהגיש בקשה להישפט כדי להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה.

באשר לתנאי השני – בענייננו, השוטר ציין בדו"ח, כי הבחין במבקש בהיותו עומד סטטי "כשהוא אוחז בידו הימנית בטלפון נייד בגובהה הגה הנסיעה כשמבטו אליו ולא לכיוון נהיגתו"; ופעם שניה גם בנסיעה מקבילה אליו "כשהוא המשיך"; וגם בדברים שנרשמו מפיו של המבקש במעמד רישום הדו"ח, ולפיהם אמר לשוטר "אתת עושה את העבודה שלך" לא באה הכחשה; ואין די בהכחשה בבקשה כדי להצדיק להיעתר לבקשה.

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשפ"ב, 14 יוני 2022, בהעדר הצדדים.