1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 9.6.22 (להלן: "פסק הדין").

2. במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגת רכב כאשר תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 1.7.17, עבירה מיום 10.5.22. על המבקש נגזרו העונשים הבאים: קנס בסך 2,000 ₪, פסילה בפועל לתקופה של חמישה חודשים ופסילה מותנית לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.

3. לאחר ששקלתי טענות המבקש וחרף היעדר תגובת ב"כ המשיבה החלטתי לדחות הבקשה.

4. על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5. הזמנה לדין הנושאת את תאריך הדיון נמסרה לידי המבקש "בשטח" ומכאן שהמבקש זומן כדין. על כן, טענת המבקש כי לא ידע אודות הדיון אינה יכולה לעמוד לו. עוד יש לציין כי המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר ערוך כדין.

6. מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף הודה כי במועד ביצוע העבירה לא הסדיר את רישיון הנהיגה שלו וכי נהג "נהיגה מאד קצרה בתוך העיר".

עוד יש לציין כי העונשים שנגזרו על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי ומשך תקופת הפקיעה, אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8. בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

9. המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"ב, 19 יולי 2022, בהעדר הצדדים.