09 ינואר 2023

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (שירותים מיוחדים) מיום 21.3.22 (להלן: "הוועדה") אשר דחתה את ערר המערער וקבעה, כי הוא זכאי לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 112%.

תמצית טענות הצדדים

1. המערער, יליד 1950, סובל מקשת של בעיות רפואיות בגינן נפסקה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 83% במסגרת נכות כללית.
2. לטענת המערער, הוועדה טעתה בכך שקבעה, בתום הנכות הקודמת בשיעור 188% אשר תחולתה נקבעה עד 31.12.21, כי מגיעה לו נכות של 112% בלבד, משלא חל שיפור במצבו הרפואי. כמו כן, הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים בתיק, לא ביצעה בדיקה קלינית והחלטתה אינה מתיישבת עם מצבו הרפואי המורכב.
3. לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה וטענות המערער מופנות, רובן ככולן, כנגד שיקול דעתה המקצועי של הוועדה, ועל כן דינן להידחות. לשיטתו, העובדה שהמערער מסוגל להסיע את כיסא הגלגלים בעצמו מסביר את הקביעה כי הוא אינו תלוי לחלוטין במישור הניידות. עוד נטען, בין השאר, כי טענות המערער בדבר נפילות וצורך בהשגחה לא הועלו בפני הוועדה ומטעם זה דינן להידחות. כמו כן, הטענה בדבר נפילות אינה רלבנטית שעה שהמערער מתנייד בכיסא גלגלים ושאלת ההשגחה נגזרת מבעיות קוגניטיביות ולא נטען כי למערער קשיים בתחום זה.

דיון והכרעה

1. סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 קובע, כי שירותים מיוחדים הם שירותים הניתנים לאדם לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו. המבחנים להענקת השירותים האלה, לרבות שיעור הגמלה, פורטו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט - 1978, (להלן: "התקנות") והזכאות מותנית, בעיקרה, בכך שהנכה תלוי בעזרה רבה של הזולת ברוב שעות היממה, בביצוע רוב פעולות היומיום. פעולות אלה מוגדרות בתקנות ככוללות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית וכל הקשור בפעולות אלה (ראו עוד את פסק הדין בדב"ע מט/05-120 המוסד לביטוח לאומי נ' קרולה טישלר, פד"ע כא 22).
2. ערעור על החלטת הוועדה לעררים בעניין שירותים מיוחדים מוגש מכוח סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1955 (להלן: "החוק"), ובית הדין מוסמך לדון מכוחו בשאלות משפטיות בלבד.
3. בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הילך מחשבתה, ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (ראו למשל דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474, דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 60 וכן דב"ע לה/ 01-129 שריקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206).

מן הכלל אל הפרט

1. הוועדה האזינה לתלונות המערער, אשר התייצב בפניה בליווי כלתו, ואלה תועדו בפרוטוקול כך:

"לא מצליח ללכת, עם מטפל צמוד בבית, לא הולך מאז הארוע. המטפל עוזר לעבור מהכיסא למיטה, המטפל מלביש אותו לא יכול להזיז יד שמאל במקלחת. מתקלח עם כיסא המטפל מסבן אותו, המטפל מגיש לי אוכל אני אוכל לבד, לא תמיד מספיק להגיע לשירותים, לא יכול למרוח על לחם, המטפל מכין לי את התרופות, לא מכיר את השמות למעקבים רפואיים מגיע עם קלנועית שהעובד נוהג בה או במונית קניות עם המטפל, מתקשה לאכול כמו שצריך מאז הניתוח בגרון, לא קונה דברים מיותרים.

לדברי הכלה בחודש האחרון הוציאו אותו מהדירה שלו ברעננה זו היתה דירת חדר בה גר עם המטפל, עבר לגור בשכירות בהרצליה ובחדר שלו אין מקום למיטת המטפל, בפעמים בחודש האחרון נפל מהמיטה, יש פער בין המודעות למה שיכול למה שחושב שיכול, הוא חסר אונים, המטפל לא תמיד שומע אותו, הוא צריך ללמוד להבין שלא הכל מסוגל והזעיקו אותנו בשעות לא שעות.

גם כשקיבל 188% לא הצלחנו כמשפחה להתמודד, נעזר כלכלית בילדים ויש גבול למה שאנחנו יכולים לתת, מבחינתנו ההפחתה היא גזר דין מוות. אנחנו קורסים המצב הרפואי והנפשי לא משתפר העובדה שהוציאו אותו מהבית לא עוזרת, מבקשם את מה שניתן לתת יש לו מטפל 24/7 וזה לא מגיע לקצה קצהו של הקצבה מבטוח לאומי והעזרה שמקבלים, זה לא עשירית ממה שצריכים.

המטפל שלי הוא זכייה בפיס, לא היה שיפור במצבו הרפואי כלכלי ונפשי מבקשים את המקסימום, אין לו הכנסות ופנסיה, כל חודש מאבק לסיים את החודש."

בעניין בדיקת פעולות היומיום (ADL) קבעה הוועדה כדלקמן:

" ניידות – נכנס לוועדה ישוב על כסא גלגלים לבקשת הוועדה ביצע מעבר אמר שלא מסוגל ונדרש לעזרת המטפל לא הצליח ללכת. לפי חוו"ד נוירולוגית ד"ר פורגיצקי מ- 13.1.22 "קושי ניכר בתחילת תנועה, הליכה איטית עם מרכיב דרברלי פרמדלי".

זקוק לעזרה בקימה והשגחה בניידות, הסיע באופן עצמאי את כסא הגלגלים.

הלבשה – לפי התרשמות הוועדה מסוגל ללבוש חלק גוף עליון וזקוק לעזרה בחלק גוף תחתון, סיוע במידה רבה.

רחצה – זקוק לעזרה ברחצת גוף פנים וידיים מסוגל לרחוץ לבד.

אכילה – אוכל ושותה לבד זקוק לעזרה בחימום והגשה סיוע מועט.

היגיינה אישית מדווח על בריחות שתן, זקוק לעזרה בניידות והלבשה, סיוע במידה רבה.

השגחה – לא זקוק."

אשר לפעולות משק בית (IADL) הוועדה קבעה כדלקמן:

"הכנת מזון – מסוגל לאכול מוצר מוכן באריזה פשוטה. סיוע במידה רבה.

הפעלת מכשירים – עצמאי בהפעלת מכשירים.

אחזקת בית – לא מסוגל לתחזק בית, תלוי לחלוטין.

טיפול תרופתי – זקוק לעזרה בהכנת קופת תרופות שבועית, סיוע מועט.

קניות – לא מסוגל לבצע קניות בשל מגבלה פיזית, סיוע במידה רבה.

סידורים מוסדיים – זקוק לליווי למוסדות."

על סמך ממצאים אלה, הוועדה דחתה את הערר והשאירה את החלטת דרג ראשון על כנה.

1. מהתיאור שהובא לעיל עולה, כי החלטת הוועדה נסמכה, על דברי המערער בפניה ועל בדיקתו הקלינית ועל כן, יש לדחות את טענת המערער כי לא בוצעה בדיקה קלינית. כך למשל, המערער ציין בפני הוועדה כי הוא מסוגל להאכיל את עצמו כאשר המטפל שלו מכין את האוכל. מכאן, כי לא ניתן למצוא פגם בקביעת הוועדה לפיה הוא זקוק לסיוע מועט בתחום זה.
2. בדומה, הוועדה התרשמה מהתנהלות המערער בפניה ואופן כניסתו לחדר ובין השאר, ביקשה ממנו לבצע פעולות כדי שתתרשם מיכולותיו. על סמך ביצוע המעבר, הוועדה קבעה, כי הוא זקוק לעזרה בקימה והשגחה בניידות ומדובר בקביעה סבירה בתחומה המקצועי של הוועדה.
3. כך גם אין יסוד לטענת המערער, כי הוועדה לא התייחסה לאישור הרפואי מטעם ד"ר עידית עדה ורבר פודגיצקי שכן בהחלטת הוועדה, מסמך זה צוין מפורשות והיא אף הביאה ממנו ציטוט מלא בגוף ההחלטה. העובדה שהמערער מתנייד בכיסא גלגלים ודאי מאיינת את הרלבנטיות של קביעת הרופאה, כי ההליכה שלו "איטית" והדבר נרשם בהחלטה. בשולי הדברים אוסיף, כי האישור הרפואי של ד"ר דקה סמיר מומחה בקרדיולוגיה וברפואה פנימית אין בו רלבנטיות הואיל ואין הוא מתייחס ליכולת של המערער לבצע פעולות ADL או AIDL אלא משקף מצב רפואי בעיקרו ומסכם כי המערער מרותק לכיסר גלגלים ונעזר במטפל. מכאן, כי יש לדחות את טענת המערער, כי הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים בתיק.
4. אוסיף עוד, כי לא מצאתי ממש בטענת המערער, כי הוא זקוק להשגחה. כפי שנקבע בפסק הדין בעניין דב"ע (ארצי) נז/05-308 לאה קלמר נ' המוסד לביטוח לאומי (1988), המונח "השגחה" מכוון למקרים בהם קיימת סכנה ממשית שהמבוטח יסכן את עצמו או את סביבתו והמערער לא הביא כל אינדיקציה כי זהו מצבו.
5. לנוכח דברים אלה, אינני מקבלת את טענת המערער כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דייה, ואינה מבוססת על המסמכים הרפואיים שבתיק. אכן מצב הרפואי של המערער אינו פשוט ואולם בוועדה מושא הערעור נבחנה זכאות המערער לעזרה בביצוע פעולות היומיום לאור מצבו הרפואי.

קביעות הוועדה בנושאים אלה הן בתחום המקצועי המובהק וטענות המערער מופנות כנגד שיקול דעתה של הוועדה בשאלת היקף התלות, ומשכך – אין להתערב בהן.

1. סוף דבר – הערעור נדחה.
2. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ג, (09 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ג, (09 ינואר 2023), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה