1. לפניי בקשת המבקשת להארכת המועד להישפט בגין דו"ח חניה שמספרו 031625-7-5,  ולביטול הליכי גביית הדוח.

רקע וטענות הצדדים

1. בתאריך 15.03.21 נרשם לרכבה של המבקשת מ.ר. 5875153 (להלן: "הרכב"), דו"ח בגין חניה בגין העמדת רכב באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב תנועה, סביבת רחוב מעלה יצחק בנוף הגליל, עבירה לפי סעיף 6 (ג) 1 לחוק עזר לנצרת עילית (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ה – 2004 (להלן: "חוק העזר").
2. המבקשת טוענת כי, דבר קיום הדו"ח נודע לה לראשונה לאחר שקיבלה הודעה מהבנק שהוטל עיקול בסכום של 507.79 ₪. היא מעולם לא קיבלה מכתב דרישה לתשלום הקנס או התראה טרם הטלת העיקול. לגופו של עניין טוענת המבקשת כי, היא לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה בדו"ח. הרכב היה בשימושו של בעלה, ואם היתה מקבלת הודעה על ביצוע העבירה היתה מבקשת הסבת הדוח על שמו. גם הבעל, שהינו גם בא כוחה של המבקשת, מכחיש ביצוע העבירה הנטענת.
3. המשיבה מנגד, טוענת כי יש בידיה אישורים לכך שכל הודעות התשלום שנשלחו אל המבקשת מאז ניתן הדו"ח, נמסרו לה כדין. המשיבה הפנתה לחזקת המסירה ושדי בקיומו של משלוח הודעת הקנס בדואר רשום וחלוף הזמן כדי להחיל חזקה זו. כדי לסתור חזקה זו, היה על המבקשת להוכיח שלא קיבלה את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בה ואין זה המקרה. אין בטיעוני המבקשת כדי להצדיק את אי עמידתה במועדים הקבועים בחוק, ואין בבקשה כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לה המצדיק להיעתר למבוקש. אשר לביטול הליכי הגביה נטען על ידי המשיבה כי, לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בבקשה זו. 

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, בתגובת המשיבה ובאסמכתאות שצורפו אליה, כמו גם שמעתי טענות הצדדים בפניי, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.
2. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן: האחד, סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט. השני, אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא יינתן לו יומו. טעמים אלה אינם מצטברים (ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל , פסקה 8 [פורסם בנבו] (2.10.03)).
3. המשיבה אמנם הניחה בפניי אסמכתאות לכך שדברי הדואר הרשומים שנשלחו למבקשת "נמסר לנציג הנמען" או "לא נדרש בידי הנמען ויוחזר לשולח" ואולם לא מצאתי באף אחת מן האסמכתאות הללו אינדיקציה לכך שדברי הדואר, מושא הדו"ח, נשלחו אל המבקשת במענה בדבוריה. לאחר שעיינתי במסמכי הדואר - דו"ח מעקב משלוחים ובפלט המחשב שהוגש על ידי המשיבה לצורך הוכחת המסירה - דו"ח משלוח מטעם העיריה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין די באישורים שצורפו להוכחת חזקת המסירה. האישורים שהוגשו, לקוניים, במידה כזו שלא ניתן לסמוך עליהם קביעה כלשהי. עיון בדו"ח מעקב המשלוח שצורף לא מעיד כי, אכן נשלחה הודעת הקנס למבקשת לכתובתה בדבוריה (ראו והשוו: עפ"א (נצ') 21005-03-18‏ ‏ עברי עבדאללאה נ' עיריית עפולה [פורסם בנבו] (30.10.2018)). במעקב המשלוחים צוין כי, ביום 26.8.21 נמסר הדוח לנציג הנמען, על ידי סניף נצרת עילית. במעמד הדיון, חזר ב"כ המבקשת והדגיש כי כתובת המבקשת הינה דבוריה, על כן לא ברור מדוע נמסר דבר הדואר "לנציג הנמען" בסניף נצרת עילית (נוף הגליל) ולמי הוא נמסר. לאור הפלט ומעקב המשלוחים שחסרים בהם פרטים מהותיים, שמלמדים על יציאת משלוח הדוח למען הנכון וההסברים שנשמעו על ידי המשיבה, ואשר לא הניחו דעתי כי המשלוח, מצא דרכו למבקשת, אני קובעת שנותר ספק בדבר משלוח הדואר לכתובת של המבקשת, מכאן שלא הוכחה חזקת המסירה.
4. לא נעלם מעיניי כי, ביום 23.5.22 שילמה המבקשת את הדו"ח. ובהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 ייחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.
5. זאת ועוד, כפי הידוע, תשלום הדוח הופך אותו לחלוט וחל עיקרון סופיות הדיון, ורק לעתים נדירות ניתנת הארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם, כאשר בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה. יחד עם זאת, הדו"ח שולם, בעקבות הטלת העיקול, כאשר מייד לאחר מכן הוגשה הבקשה להארכת מועד להישפט, על כן יש לתת לכך את המשקל הראוי בנסיבות אלה.
6. בנוסף, בצדק טוענת המשיבה, כי טענה כללית כי המבקשת כופרת בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17). ראו רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל 29.1.08); רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל (8.3.11); רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17); רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19).
7. המבקשת, טוענת כי לא ביצעה את העבירה ומי שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה המיוחסת, הינו בעלה. וגם בהקשר זה, לא נעלמה מעיניי, פסיקת בית המשפט העליון ולפיה, קיומו של תצהיר שבגדרו אחר מודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה, לא מצדיק את מתן הארכה המבוקשת לאחר שהקנס שולם (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.11.2008); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.1.2009); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.1.2008)).
8. יחד עם זאת, כאמור לעיל, לנוכח טענות המבקשת לגופו של עניין וטענת ב"כ המבקשת (בעלה) כי, לא ביצע כל עבירה ולאור הטענה לפיה דבר הדואר לא נמסר למבקשת ולא מתקיימת חזקת מסירה, אני מחליטה להיעתר לבקשה, דהיינו לאפשר למבקשת להישפט בגין הדו"ח מושא בקשתה.
9. אשר לבקשה לביטול הליכי הגביה, נראה כי המבקשת זנחה בקשתה במעמד הדיון, מששילמה את הדו"ח. על כן, איני רואה מקום לדון בה.
10. המאשימה תגיש כנגד המבקשת כתב אישום כנדרש, אלא אם תסבור שאין מקום לעשות כן.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"ג, 12 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.