1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אבי כהן) מיום 19.5.22 בת"א 59937-06-20 לפיה נדחתה על הסף בקשת המבקשים – נתבעים 1 -4, 6 – 7 להעברת הדיון למחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בתל אביב – יפו מחמת העדר סמכות עניינית.

2. ביום 24.6.2020 הגישו התובעים – משיבים 1 -4 תביעה כספית על סך 1,729,054 ₪ שעניינה אי פירעון הלוואות מכוח הסכמים בכתב במסגרתם הומרה השקעתם ההונית של התובעים בפרויקט נדל"ן בארה"ב, להלוואה לחברה בשם Upreal Indi LLC (להלן: "חברת אפריל אינדי").

נתבעת 1 - מבקשת 1 (להלן: "שותפות אפריל אינדי") היא שותפות זרה שנרשמה בניו יורק ארה"ב, הוקמה ע"י נתבעים 3-5 ולתוכה מוזגה חברת אפריל אינדי.

נתבעת 2 – מבקשת 2 היא השותף הכללי בשותפות אפריל אינדי ואף היא רשומה בארה"ב (להלן: "השותף הכללי").

נתבע 3 – מבקש 3 הוא בעל שליטה בשותפות אינדי ובשותף הכללי וכן משמש כנשיא וכמנהל בשותף הכללי.

נתבע 4 – מבקש 4 הוא שותף של נתבע 3 ובעל שליטה בשותפות אפריל אינדי ובשותף הכללי.

נתבע 5 שימש בין היתר יועץ משפטי בפרויקט וכנאמן מטעם נתבעות 1 -2 כלפי התובעים. כמו כן הוא בעל אחזקת מיעוט בשותף הכללי ונמנה על השותפים המוגבלים בשותפות אפריל אינדי.

נתבעים 6 – 8 צורפו כנתבעות נוספות בהתאם להחלטת בימ"ש קמא מיום 12.12.21.

מדובר בחברות אחזקה שבאמצעותן החזיקו נתבעים 3 – 5 במניותיהם בשותף הכללי.

כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 19.12.21.

נתבעת 6 היא מבקשת 5 ונתבעת 7 היא מבקשת 6.

נתבע 8 הוא משיב 6.

3. בכתב התביעה המתוקן נטען כי החל מינואר 2018 הופסקו תשלומי הריבית להם התחייבה חברת אפריל אינדי בהסכמי ההמרה, מנגד הנתבעים שלשלו לכיסם לכל הפחות 2.8 מיליון דולר שנתקבלו ע"י שותפות אפריל אינדי בגין מכירת הנכס היחיד שהיה בבעלותה (אחזקת מניות בחברת Brookland Upreal Ltd) שנועד בין היתר להבטיח את החזר ההלוואה.

נטען כי בפגישה שנערכה בין התובעים 1 ו -3 לבין נתבעים 3 ו -4 במהלך שנת 2019 בניסיון לחלץ את כספם, הצהיר נתבע 3 כי לשותפות אפריל אינדי אין כספים על מנת להשיב את ההלוואה לתובעים וכי כספי המכירה נמשכו על ידו וע"י נתבעים 4 ו-5 כ"החזר הלוואת בעלים".

לטענת התובעים מדובר בגזל ובשליחת יד בכספי התובעים תוך ריקון קופת השותפות.

הסעד המבוקש הוא: השבת ההלוואות שניתנו בצירוף הריבית המובטחת ובהפחתת תשלומי הריבית שבוצעו.

עילות התביעה מבוססות על הטלת אחריות אישית ביחס לנתבעים (מצגי שווא רשלניים, רשלנות, גרם הפרת חוזה, מו"מ בחוסר תום לב, הפרת חובת תום הלב) והרמת מסך.

4. הבקשה להעברת הדיון למחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בתל אביב – יפו (בקשה מס' 38 בתיק קמא):

ביום 17.5.22 הגישו המבקשים בקשה להעברת הדיון למחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בתל אביב – יפו בהיותו "עניין כלכלי" כמשמעותו בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

נטען כי המחלוקות בין הצדדים הן בנושא זכויותיהם וחובותיהם של המשיבים הנובעים מכוח יחידת ההשתתפות (מניות עפ"י הדין הישראלי) בחברת New 991 Eastern Investors LLC או Eastern Investors LLC. בבסיס הסכמי שינוי מבנה ההון עמדה תכלית כלכלית של גיוס הון לצורך השקעה בפרויקטים של נדל"ן בברוקלין, ניו יורק, באמצעות הקמתה של Brookland Upreal Limited והנפקת אגרות החוב שלה בבורסה לניירות ערך.

לפיכך הדיון בתביעה עוסק בזכויות וחובות המשיבים כמשקיעי הון, ולכן נופל לגדר סעיפים 42ב(א)(1)(ד) ו – 40(5) ו/או 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט. ובכל מקרה כרוך בצורה משמעותית בעניין כלכלי ולכן נופל לגדר סעיף 42ב(א) (6) לחוק בתי המשפט.

עוד נטען כי אין מניעה לדון בשלב זה בבקשה. הטענה עלתה עוד במסגרת כתבי הטענות אולם בימ"ש טרם דן בה. כמו כן, ממילא התחלף כעת המותב הדן בתיק.

צוין כי "הבקשה אינה נתמכת בתצהיר הואיל והאמור בה נסמך על מסמכים המצורפים לה והואיל ועניינה משפטי".

5. בהחלטת בימ"ש קמא מיום 19.5.22 נדחתה הבקשה על הסף. נקבע כך:

"הבקשה נדחית על הסף, הן מאחר שאינה נתמכת בתצהיר (ואיני מקבל טענת המבקשים כי אין צורך בתצהיר, גם מאחר שהבקשה מפנה למסמכים רבים ומתבססת עליהם, דבר שגם הוא בגדר עובדה, וגם מאחר שמצופה היה בתצהיר כזה להתייחס לכל היסטוריית ההליכים בתיק), והן מאחר (שעפ"י לשון הבקשה) המבקשים לא ביצעו פנייה מקדימה למשיבים.

בנסיבות, אמנע מהחלטה זו מהלתייחס לשאלה האם קיימת מניעות חוקית אחרת מלהעלות בקשה זו או הטענות שבה בשלב דיוני זה ולאור היסטוריית ההליכים בתיק ולאור שלב הדיון בתיק".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

6. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר. טענו כי אין צורך בתצהיר. המבקשים פעלו כנדרש וצירפו את כלל המסמכים הרלוונטיים לבקשה. מדובר במסמכים שממילא מוסכמים ובימ"ש יכול ורשאי להגיע על יסוד האמור בהם להחלטה. כמו כן התצהיר אינו דרוש הואיל ומדובר בטענות שהושמעו כבר במשפט והמסמכים הוצגו. בימ"ש קמא התבקש לבחון שאלה משפטית בדבר סמכותו העניינית לדון בתביעה שאף היא הושמעה במסגרת כתבי הטענות.

המבקשים הפנו לתקנה 181(ג) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות") וטענו כי הואיל ותחילת הליך זה בחודש יוני 2020, עובר ליום התחילה, והואיל ותקנה 49 לתקנות החדשות לא חלה על הליך זה, המבקשים לא היו מחויבים בפנייה מקדימה למשיבים טרם הגשת הבקשה. נטען גם נוכח מהותיות הבקשה ראוי וצודק יהיה להתיר למבקשים לצרף כעת תצהיר לתמיכה בבקשה ולדון בה לגופה.

צוין כי בימ"ש רשאי לשוב ולדון בהחלטת ביניים שאינה יוצרת מעשה בית דין.

בהחלטה מיום 23.5.22 נדחתה הבקשה. בימ"ש קמא עמד על כך שהסמכות לתיקון טעות מהותית (להבדיל מטעות טכנית) מסורה לערכאת הערעור.

בימ"ש הוסיף וקבע כי:

"...נראה שהמבקשים נתפסו לטעות משפטית בסעיפים 9+10 לבקשה זו, שהרי לפי תקנה 180 (ג) (3) לתקסד"א ונוכח הקיים בתיק מבחינת מועד ישיבת קדם המשפט, פרק ח' לתקסד"א כולו חל, כולל תקנה 49 (ד) שמחייבת פנייה מקדימה לבעל הדין שכנגד בטרם הגשת בקשה זו".

7. תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפני:

א. יש לתת רשות ערעור. החלטת בימ"ש קמא תביא לפגיעה בלתי הפיכה שהסיכויים לתקנה במסגרת ערעור נמוכים מאוד. ההחלטה בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, מתכונת הדיון וזכויותיהם הדיוניות והמהותיות של המבקשים לנהל הגנתם כדבעי בפני ערכאה מקצועית שהוקמה לשם דיון בנושאים מסוג זה.

ב. למחלקה הכלכלית הסמכות והכלים המקצועיים לדון בתביעה הכלכלית של משיבים 1 – 4. הדיון המהותי והמשמעותי בתיק קמא נסוב סביב זכויות וחובות משיבים 1 -4 הנובעות מכוח יחידות ההשתתפות שלהם בחברת New 991 Eastern Investors LLC או Eastern Investors LLC. לכן העניין נופל לגדר "עניין כלכלי" כמשמעותו בסעיפים 42ב(א)(1)(ד) ו – 40(5) ו/או 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט.

ג. בימ"ש קמא שגה כשדחה את הבקשה להעברת דיון בשל העדר תצהיר.

לפי ההלכה אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה והמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים בפני בימ"ש, אין צורך בתצהיר.

תצהיר המבקשים ממילא הוגש במסגרת בקשתם מיום 19.5.22 ונוכח ההלכה המקלה בנוגע לתיקון פגמים שנפלו בסדרי דין, היה על בימ"ש לדון בבקשה גופה.

ד. בימ"ש קמא שגה כשדחה את הבקשה בשל העדר פנייה מקדימה למשיבים.

תקנה 49 לתקנות החדשות לא חלה על ההליך בבימ"ש קמא, שכן תחילתו של הליך זה ביום 24.6.2020 עובר ליום התחילה והדיון הראשון בתיק התקיים ביום 22.2.21, 53 ימים מיום התחילה. לפיכך, בין אם לפי תקנה 180 (ג) (1) או 180 (ג) (3) לתקנות החדשות, תקנה 49 אינה חלה בענייננו. למען הסר ספק צוין גם כי תקנה 55 לתקנות החדשות אינה חלה הואיל ואין מדובר בעניין טכני הנוגע לניהול שוטף של ההליך. נטען כי בפועל גם משיבים

1 -4 הגישו בקשות בתיק קמא ללא פנייה מקדימה.

ה. אין מניעה להעביר את הדיון בתיק קמא למחלקה הכלכלית בשלב הנוכחי. ההליך מצוי בשלביו ההתחלתיים. לפי ההלכה טענה לגבי חוסר סמכות מקומית ניתן לעורר בכל שלב של הדיון ובימ"ש אף מוסמך לעורר מיוזמתו. הואיל והמותב בתיק קמא שונה, אין עדיפות לכך שהדיון בתיק קמא יימשך דווקא בבימ"ש קמא ולא בפני המחלקה הכלכלית לה נתונה הסמכות העניינית.

8. תמצית טענות המשיבים בתשובת לבקשת רשות ערעור:

א. הבקשה בנוגע לחוסר סמכות עניינית הוגשה בבימ"ש קמא בשיהוי קיצוני. העלאת הטענה לחוסר סמכות בשלב כה מאוחר של ההליכים היא בבחינת חוסר תום לב המגבש כלפי המבקשים מניעות והשתק שיפוטי.

ב. בימ"ש קמא צדק שראה לנכון לדחות את הבקשה בהעדר תצהיר. עיון בבקשת המבקשים להעברת הדיון מגלה כי היא רצופה טענות עובדתיות. לא רק שכל הפרק העובדתי לא נתמך בתצהיר אלא שבתשתית העובדתית יש תיאורים חלקיים ומטעים באופן מכוון.

ג. תקנה 180 (ג) (3) לתקנות החדשות לא מוגבלת לישיבת קדם משפט ראשונה ולשון הכתוב מדברת על קדם משפט כלשהו. טיעון המבקשים שמונה את מספר הימים שחלף עד לישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק לא רלוונטי. בענייננו נקבעו 3 ישיבות קדם משפט נוספות מעבר לישיבת קדם המשפט הראשונה. מכאן שפרק ח' לתקנות החדשות, ובכלל זאת תקנה 49 (ד) המחייבת פנייה מוקדמת, חל בענייננו במפורש נוכח הוראות תקנה 180 (ג) (3) לתקנות החדשות.

ד. גם לגופו של עניין, אין בסיס להעברת הדיון לביהמ"ש הכלכלי.

9.  לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור. לדון בבקשת רשות הערעור כערעור ולקבל את הערעור באופן שבו תבוטל ההחלטה מיום 19.5.22. תוגש תגובה לבקשה שהגישו המבקשים בבימ"ש קמא ולאחר מכן תינתן החלטה חדשה.

10. אין בידי להסכים עם הנימוקים של בימ"ש קמא בגינם נדחתה על הסף בקשת המבקשים להעברת הדיון בתיק מחמת חוסר סמכות עניינית וזאת מבלי להכריע בשאלה האם אין סמכות עניינית לבית משפט השלום או האם יש ל סמכות.

11. ככלל, קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי מוכרעת לפי מבחן הסעד. לצד זאת, בתחומים מסוימים המחוקק סטה ממבחן הסעד לסיווג סמכות עניינית של ערכאות שיפוטיות.

כך למשל נקבע בסעיף 40 (6) לחוק בתי המשפט כי ביהמ"ש המחוזי או המחלקה הכלכלית שבו, אם קיימת בו מחלקה מעין זו (סעיפים 42ד – 42ה לחוק בתי המשפט) יהא מוסמך לדון ב"עניין כלכלי", זאת אף אם עפ"י שוויו מצוי אותו עניין כלכלי בסמכותו של בימ"ש השלום (רע"א 5257/20 עמר נ' אריאלי, סעיפים 9 – 10 להחלטת כב' השופטת י' וילנר (7.3.21)).

המבקשים מסתמכים על הסעיפים הבאים:

סעיף 42ב(א) לחוק בתי המשפט מגדיר "עניין כלכלי", בין היתר כדלקמן:

 "42ב(א)
(1)   עניין אזרחי לפי כל אחד מהחוקים המפורטים להלן:

...

(ד)  הוראות חוק החברות  המנויות בסעיף 40(5), למעט עניין אזרחי לפי פרק ראשון א' לחלק התשיעי וסעיף 362 לחוק האמור ועניין

אזרחי לפי הפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק האמור בהליך פשרה או הסדר שמטרתו הבראת חברה;".

סעיף 40(5) לחוק בתי המשפט שנזכר בסעיף 42ב(א)(1) קובע כי:

  "עניין אזרחי לפי חוק החברות,התשנ"ט-1999, למעט תביעה אזרחית שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה, עניין אזרחי לפי סעיפים 6,  7 ו-353א  לחוק האמור שיידון בבית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה ועניין אזרחי לפי סעיפים 354(ב1)(5) ו-359  לחוק האמור;".

בסעיף 42 ב (א) (3) לחוק בתי המשפט הוגדר "עניין כלכלי", בין היתר, כ"עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר".

כאשר הטענה היא שהסמכות נתונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי יש לבחון מהותית – האם מכתב התביעה עולה כי עסקינן בעניין שבמהותו הוא "עניין כלכלי" מובהק לפי חוק בתי המשפט  או שמא בעניין שהחלק ה"כלכלי" שבו אינו דומיננטי.

לצורך הכרעה בטענת המבקשים כי יש להעביר את הדיון לביהמ"ש הכלכלי אין צורך בבירור עובדתי, ומשכך אין צורך בתצהיר שיתמוך בטענות המבקשים.

12. התקנות החדשות חותרות לרכז את כל בקשות הצדדים, למעט החריגים המפורטים בהן, אל קדם המשפט הראשון בתיק. תקנה 49 (א) קובעת:

"לא יוגשו בקשות כלשהן במועד שלאחר הגשת כתב הטענות האחרון, עד מועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה, זולת אם הבקשה היא אחת מאלה:...".

בקשה לסילוק על הסף אינה נמנית על סוגי הבקשות שניתן להגישן שלא במסגרת רשימת הבקשות.

תקנה 49 (ד) לתקנות החדשות בפרק ח' לתקנות קובעת:

"בעל דין אינו רשאי להגיש בקשה לבית המשפט או לציינה ברשימה, אלא אם כן פנה לבעל הדין שכנגד שבעה ימים מראש לפחות והודיעו על הכוונה להגיש בקשה בעניין; האמור לא יחול על בקשה לסעד זמני כמשמעותו בתקנה 97".

התביעה בתיק קמא הוגשה לפני יום תחילת התקנות החדשות (1.1.21) ובימ"ש קמא החיל את חובת הפנייה המוקדמת הקבועה בתקנה 49 (ד) מכוח תקנה 180 (א) (ג) (3) לתקנות החדשות.

תקנה 180 (א) (ג) (3) קובעת כי :

"תחילתן של תקנות אלה ביום י"ז בטבת התשפ"א (1 בינואר 2021) (להלן – יום התחילה) והן יחולו על הליך לרבות ערעור, שנפתח ביום התחילה או לאחריו... ; ואולם ההוראות האלה יחולו מיום התחילה:

...

(3) על הליכים שנקבעה לגביהם ישיבת קדם-משפט במועד המאוחר בשישים ימים מיום התחילה יחולו נוסף על האמור בפסקה (1) פרקים ח', י' וי"ג".

אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי הואיל ובענייננו נקבעו 3 ישיבות קדם משפט מעבר לישיבת קדם המשפט הראשונה, אזי תקנה 49 (ב) בפרק ח' לתקנות החדשות חלה בענייננו נוכח הוראות תקנה 180 (ג) (3) לתקנות החדשות.

ישיבת קדם המשפט התקיימה ביום 24.2.21. כלומר – פחות מ -60 ימים מיום התחילה.

לפיכך פרק ח' בעניין הגשת בקשות ורשימת בקשות לא חל בענייננו.

לאור האמור לעיל, בימ"ש קמא ייתן הנחיות בנוגע להגשת תגובה בבקשה התלויה ועומדת ולאחר מכן תנתן החלטה החלטה חדשה.

עוד אציין כי הואיל ובימ"ש קמא ציין מפורשות כי לא התייחס לשאלה "האם קיימת מניעות חוקית או אחרת מלהעלות בקשה זו או הטענות שבה בשלב דיוני זה ולאור היסטוריית ההליכים בתיק ולאור שלב הדיון בתיק"; אין מקום להידרש לטענת השיהוי במסגרת בקשת רשות הערעור שלפני.

13. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל. ההחלטה מיום 19.5.22 תבוטל. תוגש תגובה לבקשה שהגישו המבקשים בבימ"ש קמא ולאחר מכן תינתן החלטה חדשה.

ב. כיוון שלא הכרעתי לגופן של הטענות בנוגע לסמכות העניינית, יישא כל צד בהוצאותיו.

ג. העירבון שהופקד ע"י המבקשים יוחזר להם באמצעות בא כוחם.

ד. המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"ב, 10 יולי 2022, בהעדר הצדדים.