לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח המייחס למבקשת עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה מיום 30.11.20.

יצוין כי ב"כ המשיבה הגישה את אישור המסירה ידנית לאחר שניסיונות לסרוק את אישור המסירה באופן קריא לא צלחו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה ולנימוקי התנגדותה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפרט בהחלטתו.

משלוח הדו"ח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הדו"ח נמסר לידי הנמען הרשום בכתובת מפי 5 נתניה בתאריך 19.5.21. מכאן, שבוצעה מסירה כדין. המבקשת לא הוכיחה כי לא קיבלה את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה ומכאן שלא הפריכה את חזקת המסירה.

המבקשת גם לא העלתה נימוק מיוחד אחר ואף הבקשה להסב הדו"ח על שם הנהג בפועל אין בה כדי להצדיק הארכת המועד להישפט בשים לב לשיהוי שבהגשת הבקשה.

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.