1. מונחת לפני בקשה לאפשר למבקש להישפט באיחור, בגין הודעת תשלום קנס (מס' 2000373090) – אשר ייחסה לחברת דרים ה.ו.א (2008) בע"מ (להלן – החברה) בה עובד המבקש כשכיר, עבירה לפי סעיף 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. הדו"ח ניתן לחברה, בה כאמור המבקש עובד כשכיר, לאור נסיעת המבקש ברכבה של החברה ביום 10.5.2021 בשעה 12:00 ברחוב אצ"ל ליד מס' 6, בנתיב אשר מיועד לנסיעה של תחבורה ציבורית.
2. המבקש ביקש להסב את הדו"ח על שמו וטען כי לא ידע במועד על קבלת הדו"ח. זאת בגין העובדה שהדו"ח הופנה לחברה בה הוא עובד, ונשלח לכתובתה הקודמת של החברה המצויה ברחוב החרושת 25 קרית מלאכי בעוד כתובתה החדשה של החברה, לטענתו, היא – רחוב החרמש 6 באר טוביה. המבקש עתר להישפט בגין העבירה ולחילופין עתר לתשלום קנס המקור.
3. המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה וטענה כי יש לדחותה. לטענתה הודעת תשלום הקנס נשלחה באמצעות דואר רשום אל מענה של החברה בה עובד המבקש כפי שהיה מעודכן ברשם החברות במועד משלוח ההודעה. המשיבה צירפה לתגובה העתק של אישור משלוח ההודעה וכן תצהיר המפרט את הליך משלוח ההודעות והפנתה לפסיקה עניפה אשר קבעה כי די באישור משלוח לצורך הוכחת משלוח ההודעה לתשלום קנס. בנוסף צירפה המשיבה אסמכתא מרשם החברות לפיה כתובתה העדכנית של החברה אליה נשלחה הודעת הקנס היא רחוב החרושת 25 קרית מלאכי.

דיון והכרעה

1. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט, גם אם הבקשה הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה) לחסד"פ, לפיהם הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. כן רשאי בית המשפט לקיים את המשפט, גם אם הבקשה הוגשה באיחור, מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו.
2. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה (על נספחיהן), ואת טענות הצדדים שהועלו במסגרתן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
3. הודעת תשלום הקנס נשלחה למען של החברה בה עובד המבקש ובבעלותה הרכב בו נסע עת ביצע את העבירה, באמצעות דואר רשום, לפי כתובת אשר היתה מעודכנת בעת משלוח ההודעה ברשם החברות. אישור משלוח הדואר צורף לתגובת המשיבה. משהוכיחה המשיבה את המצאת הודעת תשלום הקנס נשוא הבקשה אל החברה בה עובד המבקש וברכבה נהג עת ביצע את העבירה, יש להחיל את חזקת המסירה, הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד - 1974. או אז עובר הנטל אל החברה להראות כי לא קיבלה את ההודעה, נטל בו לא עמדו החברה והמבקש במקרה דנן. הלכה היא, כי אין די באמירה סתמית של המבקש שלא קיבל את דברי הדואר לידיו כדי שבית המשפט יקבל את טענתו (ראו עפ"ת (מרכז) 22734-09-09 אילוז נ' מדינת ישראל (11.11.2009); עפ"א (תל אביב) 80019/07 עו"ד יגאל וייס נ' עיריית ת"א (7.4.2008); ע"פ 6663/02 גבאי יוסף נ' מדינת ישראל (16.3.2003)).
4. בנוסף, המבקש צירף כתמיכה לבקשתו מכתב לעיריית תל אביב מטעם החברה מתאריך 7.11.2021 לפיו החברה שינתה את כתובתה ארבע שנים לפני כן. תאריך המכתב על שינוי מענה של החברה, מוען לעיריית תל אביב , כחצי שנה לאחר ביצוע העבירה ולאחר שנשלחה הודעת הקנס אל החברה בה עובד המבקש. המבקש אף אינו מפרט בבקשה ובתצהיר שצורף לה, איך בסופו של דבר התקבלה הודעת הקנס בחברה והועברה אליו, למעלה משנה אחרי ביצוע העבירה. בנוסף טוענת המשיבה כי דו"ח אחר נוסף שנרשם כנגד החברה ביום 16.8.2021, נשלח לאותה כתובת אליה נשלח הדו"ח נשוא בקשה זו, כתובת החברה כפי שהיא מופיעה ברשם החברות, ונמסר ליעדו.
5. משכך, לא ניתן להגיע למסקנה כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות בחברה ובמבקש, ושמנעו מהם להגישה במועד או כי הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.
6. החברה והמבקש גם לא עמדו בנטל להוכיח כי ייגרם להם עיוות דין אם לא תיענה בקשת המבקש להישפט באיחור. המבקש לא העלה כל טענת הגנה לגוף העבירה פרט לעצם בקשתו להישפט באיחור.
7. המבקש עתר לחילופין לתשלום קנס המקור ואולם גם בעניין זה לא צורפה כל אסמכתא המניחה את הדעת להתחשב במבקש ולהביא להפחתת הקנס לגובהו המקורי. עם זאת המשיבה הסכימה, לפנים משורת הדין, להפחית את הקנס לגובהו המקורי בנוסף לתשלומי הגבייה.
8. משכך, הבקשה להישפט באיחור נדחית. עם זאת, לאור הסכמת המשיבה, אני מורה על הפחתת הקנס לגובה קנס המקור בנוסף לתשלומי הגבייה.

ניתנה היום, ח' תמוז תשפ"ב, 07 יולי 2022, בהעדר הצדדים.